ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יא
רב אמי שרי למבעל בשבת אמרו לי' רבנן והא לא כתיבה כתובה א"ל אתפסוה מטלטלי נגד כתובתה ופי' התוס' בפ' אע"פ דאיירי שקיבל עליו אחריות אם יאבדו או יוזלו דבלאו הכי אסורה כדמוכח שם והרי"ף והרא"ש הביאו סתמא משמע דאף בלא אחריות איירי וכן יראה דהא אפילו באחריות אסור מתקנת חכמים כדאיתא בסוף האשה שנפלו לא יאמר הרי כתובתך מונחת לך על השולחן כו' אלא בשעת הדחק התיר ליחד מטלטלי עד שיכתוב לה כתובה וכן כתוב בס' אבי אסף שאם נכתב הכתובה בטעות והוא בע"ש שאין שהות לכתוב אחרת שמיחד לה מטלטלי עד שיכתוב לה כתובה ומ"מ נהגו האידנא לסמוך על עדי קנין כמו שפסק ריב"א ומ"מ לא סמכינן אריב"א אלא בשעת הדחק יום או יומים כמו שכתב הסמ"ג וכן כתב מהר"י קולין בתשובתיו וכ"ש היכא שנאבדה או שנשרפה ואיכא עדי קנין דסגי בהכי עד שיכתבו כתובה אחרת ולא סגי במה שיכתבו העדים בפנינו נשרפה ומ"מ לא יכתבו אחרת בלא רשות הבעל וכתב ר' אליק"ם לפי פי' ריב"א דסגי בעדי קנין למה אמר ר' אמי לאתפוסי מטלטלי ולא להקנות בקנין משום דבשבת היו ואני אומר אפילו מבעוד יום היו דלא שרינן למסמך אעדי קנין אלא שנכתבה הכתובה ונחתמה ואח"כ נאבדה או נמצא בה טעות דסוף סוף הקנה לה כתובה לאפוקי אם לא נכתבה כלל דאפילו בשעת הדחק לא מהני עדי קנין כדמשמע מלשון ריב"א שכתב והא דאמרינן אסור לשהות עם אשתו כו' איירי בדליכא עדי קנין ולא הקנה לה כתובה משמע דתלוי בהקנאת כתובה והיא הכתובה עצמה שכותבים העדים וחותמים והר"ן כתב אהא דאתפסוה מטלטלי אף דבשבת אסור להקנות ואיירי מבעוד יום ולא היו לכתוב לה כתובה או מצוה שאני וליתא לדבריו דהתפסת מטלטלין בעבור שעבוד חוב אף בלא מצוה שרי בשבת וכן כתב הרא"ש על אחד שנשבע לשלם לחבירו בז' בניסין ולא ידע שיהיו בשבת ופסק שיקיים שבועתו ויתן לו משכן שוה החוב דחפץ שמים הוא ואי הוי בזה קנין לא הוי שרינן לזה המלוה לקבל המשכן דהוי ליה הקונה ביום השבת אלא היו ליה למחול השבועה עד למחר אלמא דבנתנת המשכן אין שום קנין אלא דומה לפרעון חוב ומשום חפצי שמים הוא דשרינן מאחר שנשבע ובלאו הכי אסור אבל כתובה דאינו דומה לפרעון דאינה אלא שעבוד אם הוא ימות תחילה שרי וכן מוכח מר' אליקם דלעיל שכתב טעמא דלא הקנה לה בקנין משום דשבת היו משמע דאתפסת מטלטלין ליכא שום איסור ומ"ה היכא שיש אסמכתא בין ראובן ושמעון בקנין ע"י ב"ד חשוב או איזה המראה בענין שגובין זה מזה יכולין להניח משכן אחד לחבירו בשבת דאין זה דומה לא לקנין ולא לפרעון: