אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק א › סימן ו

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן ו

סימן ה

תניא וכן אם פרסה נידה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא שלא בעל אבל בעל בעילת מצוה דלא תקיף ליה יצריה כ"כ אשתו ישנה עמו בבית וכתב מהרר שלום מוינא הא דפירסה נידה ולא בעל כו' לא דווקא בתולה אלא אפילו אלמנה לאלמן היכא שלא נבעלה לו ופירסה נדה שצריך לישן בין האנשים ואף שבתוספות פ"ק דיומא מפקפקין לחלק בין אלמן לבחור מ"מ דברי ר"י עיקר שלא חילק ואינו תוס' מטוך אלא מתלמידי ר' יחיאל מפריז ובפרק החולץ לא הביאו אלא דברי ר"י שלא חילק והיכא שלא בעל בעילת מצוה אבל היתה ישנה עמו בקירוב בשר ופירסה נידה נהגו העולם שלא להצריך שמירה ומהרא"י נתן טעם לדבר דכיון דחזינן דלא תקיף יצריה בוודאי לא יעבור וראייה מפרק כיצד הרגל דאמרינן שור חוזר לתמותו כי ראה שורים ג' פעמים אע"ג דתקיף נמי יצריה ליגח אפ"ה אמרינן מאחר דלא נגח נח יצריה ולא אמרינן היום או למחר הדר ליה יצריה ה"נ כה"ג ולא נהירא לי כלל דאינו דומה אדם לבהמה דגבי אדם אמרינן אינו דומה למי שיש לו פת בסלו ומשום הכי בתחילה היו פת בסלו ונח יצריה אבל השתא דקמה עליו באיסורא ליכא פת בסלו וחיישינן דלמא תקיף יצריה וכה"ג איתא להדיא בפ' החולץ ממש כהאי סברא גבי רב מכריז מאן איכא ליומא כו' ופי' ר"י ועוד לישנא דסוגיא משמע להדיא דלא אמרינן נח יצריה אלא היכא דבעיל אבל היכא דלא בעיל אלא ישן בקירוב בשר או אפילו שימש דרך איברים עד שהוציא זרע ונתקרר בה לא דאמרינן לא שנו אלא שלא בעל בעילת מצוה כו' ולא אמר סתמא לא שנו אלא שלא בעל דהא אפילו באלמנה נמי איירי כדפי' אלא בא לומר דלא מהני אלא בעילת מצוה דהיינו בעילה גמורה אבל בעילה דרך איברים או אפילו העראה לא מהני לענין זה דנימא נח יצריה ולעולם ישן בין האנשים וכן עיקר ומסיק ואע"ג דבאבילות אפילו בעיל צריך לישן בין האנשים שאני האי אבילות דקילא ליה לפי שהקילו ביה חכמים שנוהג ז' ימי המשתה ואח"כ ימי אבילות אתא לאקולי אף בתשמיש המטה אבל ברגל אף שנוהג נמי ימי הרגל תחילה התם לא קולא ליה דדינא הוא הכי שהרגל קדמה למיתה וקבע לכל אבל הכא דמת ליה מת קודם החופה והוא קובע רגל לעצמו ודחה האבילות קולא ליה וכן כתב הרמב"ן בספר תורת האדם וכן כתב הרא"ש אחריו ולפי טעם זה היכא שנכנס לחופה ואח"כ מת לו מת בתוך חופתו אינם אסורים ביחוד וכתב הרמב"ן וכן לשון הגמרא מוכיח ואני אומר אדרבה מלשון הגמרא מוכח דעיקר קולא היינו דנוהג ז' ימי המשתה ואח"כ ז' ימי אבילות אבל מה שהזכיר הוא דקולא ליה מאחר שהוא קבע רגל לעצמו וחכמים סבבו הדבר להכניס המת לחדר כדי לדחות האבילות [אינו] מבואר בתלמוד אלא נראה הטעם כמו שכתב הראב"ד משום דז' ימי המשתה אית ביה אפושי שמחה ושושבינים ולבני החופה אבל רגל לית ביה אפושי שמחה ועוד אומר אני דברגל שאני שהרי אסור בתספורות ובגיהוץ אבל הכא דשרי בכל דבר ואפילו דין שלשים אינו נוהג קיל ליה כדפירשתי לעיל וא"כ לפי זה אפילו מת לו מת אחר החופה ובעל כבר צריך הוא לישן בין האנשים כו' ודווקא אבילות דהכא אבל שאר אבילות חמירא ליה מנדה אף שנדה כרת ואבילות דרבנן לפי שלבו של אדם נכנע בזמן אבילות משום הכי אף שנדה אינה מוזגות לו הכוס ואינו מצעת לו המטה כגון הוצאת סדינים ומכסה שהוא דבר של חיבה ואינה רוחצות פניו ידיו ורגליו פירש אפילו לשפוך לו מים כשהוא רוחץ אבל נגיעה ממש בלאו הכי אסורה גבי אבילות אמרו אף שאינו רשאי לכוף אותה להיות כוחלות ופוקסות אבל מוזגות לו כוס ומצעת לו המטה ורוחצות פניו ידיו ורגליו ואבילות דהכא אף דקילא ליה אפילו הכי מוזגות לו הכוס כו' דלא חיישינן להרגל עבירה כמו שאפרש וכתב הרמ"ה אע"פ דאמרינן הכא חתן שבעל ופרסה אשתו נדה דישנה עמו בבית למשנה אחרונה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש אפילו בלא אבילות ואסרו עליו דם בתולים כדם נדה ואפ"ה התירו לו לגמור ביאתו א"כ קילא ליה ואסורה להתיחד ומחמ' עומק פילפולו רצה להביא ראיות דחויו' לדבריו כי לא ימצא קולא אלא מה שעשו חכמי' קול' כנגד הסבר' שהרי התירו לו החופ' לקבוע רגל לעצמו כד' לדחות האבילות מעליו ועוד קצת הקילו מה שאסרו אונן בתשמיש המטה והכא שרי ליה בעילת מצוה לחוד כמו שכתב הרמב"ן אבל קולא דהתם גבי דם בתולים אינה נגד הסברא דאם לא יכול לגמור ביאתו יהא לבו נוקפו ופורש כדאיתא בפרק תינוקת ואדרבה מן הסברא הוא שדם בתולים אינה דם נדה וחומרא הוא שאמרו חכמים עליו להיות נזהר בה אחר גמר הבעילה כנדה ממש דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקון ועוד מדאמר הכא בברייתא מי שפרסה אשתו נדה הוא ישן כו' ולא תני במשנה אחרונה דהתם הוא ישן בין האנשים וכו' ש"מ דליתא וכן עמא דבר כן פסק הרא"ש ועיקר ואדרבה אני אומר דלפי משנה אחרונה אפילו גב' חתן אין צריך לישן בין האנשים וכו' דלא אמרינן קילא לי' אלא לענין אבילות שרואה שקבעו לו רגל האבילות א"כ יקל באבלו אבל היכא שאסורה לו לפי משנה אחרונה כמו נדה ואינו נוגע בה אפילו באצבע קטנה וכי בעבור שהוא חתן ויש לו עליו דין רגל יקל בנדה וכי היכא דליכא אבילות אין צריך שמירה ה"נ אפילו גבי אבילות אם לאו אחר שטבלה מדם בתולים קודם כלות הז' אבילות שהוא י"ד ימים אחר שימוש הראשון באותה הזמן צריך שימור לחוד והיכא שאינה רוצה לטבול בזמנה ולהמתין עד אחר כלות ימי אבילות שתהא ראויה הרשות בידה וכתב הרא"ש במ"ק שכתב הראב"ד ז"ל דתרווייהו דווקא בעינן שיהיו אנשים ישנים עם החתן ונשים עם הכלה ודווקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר נשים ואינו אסור אלא בתשמיש אבל במיני פרישה במזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו מותר ולא עוד אפילו חיבוק ונישוק וכיוצא בו מותר ע"כ ומאוד הפליג החכם להחמיר בלילה להצריך ב' משמורת והפליג להקל ביום ולהתיר יחוד וחיבוק ונישוק ואיפכא מסתברא כי למראות העין היצר מתגבר בלבך בלילה או ביום קתני והיחוד אסור ביום כמו בלילה אבל במיני פרישות אינו צריך להרחיק עכ"ל הנה הסמ"ג והמרדכי התירו אפילו בשומר אחד ולא נהירא שאם יצטרך אחד לנקביו א"כ יתיחד עמה אבל בשנים בוודאי סגי או הוא בין האנשים או היא בין הנשים והמנהג הוא ליחד אחד עם החתן ואחת עם הכלה אבל לא טוב הדבר שלוקחים תינוק ותינוקת דלא סגי בהו חדא מאחר דקילא ליה לא מסתפי מינייהו או יפתה אותם שלא יגלו והם סוברים שבהיתר בא הוא לאשתו ומאן מוחה בו וישתקו אבל מה שכתב דביום שרי להתיחד עמה כשאר נשים יפה כתב דלא אמר התנא אלא הוא ישן בין האנשים ולא יושב והולך קאמר ומה שכתב דמי בשאר פרישות מותר כגון מזיגת הכוס והצעת המטה ואפילו חיבוק ונישוק ג"כ יפה כתב דלא דמי לנדה שאסורה בשאר פרישות אפילו בלא נגיעה משום הרגל תשמיש אבל הכא דישן בין האנשים דליכא למיחש לתשמיש וביום נמי אינו יחוד גמור אלא כמו עם שאר נשים שיוצאים ונכנסים לא חיישינן והנה הרא"ש בכאן פסק דאינו מוזגות לו הכוס כו' ובמ"ק כתב כדברי הראב"ד לענין שאר פרישות מסברא וכתובות פירש ברישא ואח"כ מ"ק והא ראי' שהטור הביא מסקנת אביו שכתב ושם במ"ק דשרי שאר פרישות ומאחר שחזר משאר פרישות והודה לדברי הראב"ד נוכל לומר גם בזה שהתיר הראב"ד חיבוק ונישוק דבריו מתוקנים וישרים ואמת שמצאתי שהרמב"ן כתב בזה הלשון על דברי הראב"ד וכבר הורה זקן ונ"ל דאיירי שלא בעל בעילת מצוה דא"כ אסורה עליו האידנא כנדה או שלא היו יכול לגמור בעילתו או שהיתה בעילה כבר א"נ אחר שטבלה בתשובת הרשב"א משמע דאם החתן ישן בבית אחד והכלה בבית אחר אין צריכים שום שימור:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה