ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ג
מסקינן עכשיו ששנינו שקדו מה ששנינו בפרק אע"ג הגיע זמן של הבתולה להנשא דהיינו י"ב חודש לבתולה ולאלמנה שלשים יום אוכלת משלו הגיע הזמן באחד בשבת שאין יכול לישאנה מפני תקנת חכמים אנוס הוא ואינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא או היא קודם הזמן או שפרסה נידה אינו מעלה לה מזונות ואף שראויה להכנסת לחופה אף בימי נידות כאשר אפרש בפ' אע"פ בע"ה סימן ו' מכל מקום יכול הוא לומר לא בעינה לכונסה מאחר שאינה ראויה לביאה והוא הדין היכא שנעשה הזמן בקנין ביניהם לעשות הנשואין יותר מי"ב חודש או פחות ובא אונס כה"ג אינה מעלה לה מזונות ויתר דינים מהגיע הזמן אפרש בפ' אע"פ:
אמר רבא לענין גיטין אינו מועיל שום טענת אונס אלא לעולם התנאי קיים והגט כשר דגזרינן משום צניעות ומשום פרוצות צנועות דאי אמרת לא ליהוי גיטא זימנין דלא אניס וסברה דילמא אנוס ואינו גט ומיעגנא ויתבא פרוצות זימנין דאנוס ואינו גט ואמרה דלא אנוס כדי שתנשא ותמצא היא באיסור אשת איש ובניה ממזרים משום הכי תקנו דאין שום טענת אנוס מועיל ואיכא דאמרי אמר רבא וכן לענין גיטין איכא טענת אונס ופסקו ר"ת ורי"ף והתוס' דהלכה כלישנא קמא דרבא וכתב ר"י דשלשה עניני אונס הם אונס דלא שכיחא כלל כגון ההיא דמי שאחזו הרי זה גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או שנשכו נחש ואכלו ארי לכולי עלמא לא הוי גט דאונס כה"ג ליכא למגזר משום צניעות ומשום פרוצות דלעולם לא יטעו הצניעות ויסברו שהוא אונס כזה כיון דלא שכיח ופרוצות נמי לא יאמרו על אונס גדול כזה שאינו אונס ואונס דשכיח כגון האי שאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ואתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא שהייתה מעברת הנהר לצד אחר לכולי עלמא הוי גט מאחר דשכיח איבעי ליה לאתנוי וכיון דלא אתא איהו דאפסיד אנפשיה אבל אונס דשכיח ולא שכיח בהא פליגי הך תרתי לישני והילכתא כלישנא קמא ואין חילוק בין אונס הבא בידי שמים לאונס אחר: