אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק א › סימן ב

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן ב

סימן א

הקשו בתוספות ותנשא בליל ה' ותירצו דלית כתובה דלא רמו בה תיגרא ואי יעש' נשואין בליל' איכ' למיח' שמא יטרד ולא יבעול במרדכי כתב דאין דרך לעשות נשואין בלילה אבל מן הדין עושין חוץ מליל שבת דאין עושין כלל דהא חופה קונה גבי בתול' למעשה ידיה ולמציאות' ונמצא קונה בשבת וה"ה דאין מקדשין וקודמין לעשות נשואין בלילה לאלמנה דאז אסור לבא עליה דגבי אלמנה ביאה קונה ונמצא ביאה ראשונה בשבת ומשום הכי אסורה לטבול בליל שבת דהא אסורה לו לבעול וכן כתב מהר"י לוי ובמוצאי שבת נמי אסורה לטבול דלהרחיק הטבילה מן החפיפה לא שרינן לכתחילה ולחפוף בלילה נמי לא דמהמת לביתה וחיישינן דלא חייפא שפיר כדפריש רש"י גבי הילכתא אשה חופפות ביום וטובלות בלילה אע"ג דמותר לחוף ולטבול בלילה כדמקשינן הילכתא אהילבתא ומשני היכא דאפשר כו' וכן נוהגים לטבול אף ביום או במוצאי שבת ויום טוב היינו היכא דחל טבילתה בכך והוי כזמנה אבל לכתחילה שלא בזמנה לא שרינן והיכא שהיא טהורה צריך לבוא עליה מבעוד יום אחר ברכת נשואין דהיינו קודם ברכו כמו שפסק מהר"ם ורוב האחרונים ולא די ביחוד לבד אך בהעראה סגי וכן הורה הגדול מהר"ר שלום מווינא לתלמידו מהר"י לוי דלא סגי ביחוד אלא בעי לעשות מעשה וליכא קפידא כלל במה שיאמרו הקהל ברכו ויקבלו עליהם שבת אלא הוא עם שושבינים יעשו עדה לבדו ויקבלו עליהם שבת אחר היחוד ויתפללו ברכו עמו והיכא שהיא נדה דבלאו הכי אסורה (לא) [לו] שרי לעשות החופה אף בשבת אבל קידושין אסורין לעולם בשבת ולפעמים מושכין החופה עד הלילה אפילו בשבת סומכים ארבינו תם שבשעת הדחק התיר לקדש בשבת אף שכתוב לשם בהג"ה מימוני וכן בסמ"ג שלא הורה כן הלכה למעשה היינו היכא שלא היו בדעתו לקדש אלא בשבת אבל היכא שהכינו עצמם לעשות הקידושין וחופה ביום ומשום קטט ומריבה ושאר אונסים אישתהה שרינן מסתמא דהפסד מרובה ודבר מצוה הוא ושרי אבל בשאר לילות אפילו לכתחילה שרי ולא כא"ז שכתב בתשובה אשה שקבלה גירושין בלילה אינו גירושין וספק אם אמרינן ה"ה קידושין דכתיב ויצאה והייתה ואיתקשי להדדי עכ"ל ונמצא כתב במרדכי ריינוס שבימיו היו חולקים עליו גדולי הדור אף גב' גט וכן גבי קידושין והרמב"ם כתב להדיא באריסין כל ימות החול בין ביום בין בלילה וכן הורה מהר"י וויל בתשובה ואני מצאתי במרדכי דגיטין בהגהות ומעשה היו בימי רש"י ז"ל על אשת משומד שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עוד השיב אע"ג שהשליח נותן הגט בפני ג' משום דדמי למשפט אפילו הכי כיון דקיום שטרות דרבנן יכול לתנו בלילה ולא דמי לקיום שטרות דעלמא דתחילת דין הוא אבל הכא סוף דין הוא ע"כ ונראה בעיני דמה שהשיב רש"י שיכול לתנו בלילה קאי נמי על מעשה שהיו דומיא דאשת משומד שהקיל בה משום דוחק וחשש עיגונא אבל לכתחילה אסור כשאר קיום שטרות שלא מקיימינן בלילה כמו שכתבתי בפרק מצות חליצה סימן כ"ו גם מצאתי בדברי מהר"י כתב שמורי הוראה שלפנינו לא רצו ליתן שום גט אחר תפילת ערבית אפילו מבעוד יום מאחר שיצא הדבר מפי האור זרוע אכן יש חשש אחרת היכא שנתן הגט הבעל בעצמו משום דהוי גט שלא ניתן בזמנו ור"י כתוב כל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח ואותה חששא אינה אלא כשהוא לילה משום דאז חשבינן ליה כיום אחר ואפילו הכי נראה היכא שעבר ונתן גט כה"ג ואיכא חשש עיגונא שכשר בדיעבד כמו שכתבתי בפרק ב' דגיטין סימן ה' וכ"ש היכא דאיכא חשש עיגונא שיכולים לכותבו וליתנו בלילה (זה שייך לתחילת הפסקא אחר תיבת נמצא ביאה ראשונה בשבת) דאמרינן בירושלמי אמר רב מתנא הדא אמרת אילן דכנסין ארמלין בערב שבת צריכין למיכנס מבעוד יום שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת וכתב הרא"ש לפי שאלמנה אין לה חופה ובשעת יחודו של ביאה הוח זוכה במציאותה ובמעשה ידיה הלכך צריך להתיחד עמה בע"ש מבעוד יום הלכך אין להכניס בתולה לחופה בשבת דעל ידי החופ' הוא זוכה במציאותה ובמעשה ידיה והוי לה כקונה קנין בשבת עד בא.

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה