ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · כג
דין דמשיאין על פי עד א' ואשה ועד מפי עד וע"פ פסולין בעבירה דרבנן ולא פסולין דאורייתא אכן במסיח לפי תומו כשרין כולן:
מתניתין אמר ר' עקיב' כשירדתי לנהרדע' לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי א"ל שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י על פי עד א' אלא יהודא בן בבא בלבד ונומיתי לו כן הדברי' אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות ואיני יכול לילך אצלם להעיד שזה שמעתי כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד ונשאתי והרצתי הדברים לפני ר"ג שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר' יהודא בן בבא מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ר"א ור' יהושע אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר' עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי עבד ולא ע"פ שפחה ולא על פי קרובי' ואין הלכה לא כר"א ולא כר"י ולא כר' עקיבא אלא כת"ק דמתניתין שאמר הוחזקו להיות משיאין ע"י עד מפי עד מפי אשה ואפי' מפי עבד מפי שפחה כו' מפי קרובים ומ"מ צריך להיות מפי עד ממש לאפוקי קול הברה בעלמא שבא להעיד לא מהני כלל וכן פסק הרמב"ן בתשובה שהבאתי לעיל וא"כ אפי' אם נשאת תצא:
כתב הר"ן בשם הרמב"ם בפ' המדיר עד אחד שאמר לאשה בינו לבינה מת בעלך אינה צריכה שוב לעדותו אלא באה לב"ד ואומרת מת בעלי אבל בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת ודאי בכה"ג לא מהימנא שכן הדין בה מפי עד אם הראשון כפר אין השני האומר בשמו נאמן כו' עד וכ קבלתי דין זה ע"כ וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו גרסינן בראש השנה בפירקא קמא אמר רב מנשה גזלן דבריהם כשר לעדות ובפרק כיצד אשת אחיו נמי מקשינן מיני' והאמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה ושמעינן מיני' דפסול מדברי תורה פסול לעדות אשה אבל פסול מדרבנן כגון משחק בקובי' וחביריו כשרין לעדות אשה ומסתברא לן דפסול מדברי תורה מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מעכו"ם וכן פסק הרמב"ם וצריך ליתן טעם מאחר שפסולי עדות דאורייתא פסולי' לעדות נשים א"כ עבד ושפח' אמאי מהימני וכ' בנימוקי יוסף דהיינו טעמא מפני שאין פסולי' לעדות מחמת עבירה וכל פסולי' דאורייתא שאמרנו היינו פסולי בעבירה אפ"ה כשרים במל"ת וכת' הרשב"א והר"ן דלפי זה אפילו משומד גמור כשר במל"ת ובסוף כת' הר"ן ומ"מ יש שחלקו על הרי"ף ע"כ: