אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק ששה עשר › יב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק ששה עשר · יב

יא

דין נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה לעולם אפילו יש חזקות מוכיחות שנטבע והרב המורה להתיר אפילו בזמן מרובה מאוד הוא בר שמתא ודין דאם נשאת גובה כתובתה:

פסקא בתשובה הר"ר אליעזר מוורדי"ן דקדק מדקאמר מים שאין להם סוף אשתו אסורה ולא קאמר אסורה לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר וכן נראה שתלו רבותינו עליהם השלום על חכמי הדור ויראי שמים שיתבוננו וישכילו על ענין המאורע באדם והאריך מאוד למצוא עלילה להתיר אשה שנתעגנה ארבעה שנים כי נטבע בעלה וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים וכן כתב רבינו אברהם בר משה שכל מה שהורגלו העולם לפרש דאסורה לעולם נראה משום דסתמא קאמר אסורה ולא יהיב קצבה לדבר ועל זה המשמעות יש לתמוה דהא דרב אשי הוא ס"ד למימר צורבא מדרבנן אפילו במים שאין להם סוף מותרת דאי איתא דסליק קלא אית ליה א"כ לדברי המפרש אסורה לעולם ואזלינן בתר סתמא דקתני אסורה סתמא א"כ צורבא מדרבנן למה לא נתנו שיעור מתי מותרת שהרי זה יהיה כמי שנתת דבריך לשיעורין דשמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצא הרי צריכה להמתין עד שיבא שום אדם ויגיד אין נעשה דבר וכמו שזה הדבר דצורבא מדרבנן סמכן באומדן דעתא אע"פ שאין זה הדבר מפורש סמכו באמדן דעתא כמו כן יש לומר דאפילו היכי דליכא צורבא מדרבנן סמכו אאומדן דעת' ומיהו הר"ר אברהם כתב דקשה בעיניו להתיר וכן נראה לר' ברוך וכן כתב ראבי"ה דחזינין קמן דראוי לשמתא המתיר לכתחילה כעובדא דרב שילא ולא קבעי חכמי' זמן לדבר ואין בידינו לבדות מלבינו דברים בלא ראייה לתת אמתלאות כי במקום שרצו חכמים להתיר פירשו הדברים כגון עד מפי עד ומסיח לפי תומו ופסול עדות ורבות כאלה ויש מקומות שהחמירו חכמים ולא חשו לעיגון כגון במים שאין להם סוף וכן בראוהו מגויד או צלוב והחיות אוכלת בו ולא אזלינן בתר אומדנ' דשכיחי ומה שלפעמים הקילו משום עגונ' מפרש בריש פרק יש בכור כי אקילו בסופה כו' ואע"ג דלא שנינו אסורה לעולם אורחא דתלמודא למיתני אסורה ואסור סתם פתרונו לעולם אך במקום שנהגו לשנות לעולם יש טעם בדבר כמו בריש יבמות עד סוף כל העולם ומופרש בריש גמרא משום דלצרור תרתי משמע ולא יותר וכן בתמורה ולד ולדות עד סוף כל העולם והמעט יורה על רובן ע"כ גם בעיני פשוט דאסיר' לעולם ולא חילקו חכמים בדבר והמותיר אפי' כה"ג וחולק על דברי רבותיו הוא בר שמתי' כתב הרשב"א בתשובה אם לא הית' ראויה להנשא לכתחילה אלא שאם נשאת לא תצא י"ל שאינ' גובה כתובת' שאין אני קורא בה לכשתנשא לאחר כל שאינה יכולה לינשא לכתחילה וי"ל דכל שאם נשאת לא תצא אף היא גובה כתובתה דשפיר קרינן ביה לכשתנשא לאחר שכבר נשאת ולא תצא וזה נ"ל יותר והיתום אינו יכול לירד לנכסים דאין היורשי' נכנסים לנחלה אלא ע"פי שנים עדים אבל אם היה האב חייב למלמד והיה דבר ברור שחייב לו ושלא פרע כגון שהיה תוך זמן בזה מגבין הא לאו הכי לא דמלוה ע"פ היא ואינו גובה בכי הא אפי' מן יורשים דשמא פרע האב עכ"ל וכתב המרדכי אם נפל למים שאין להם סוף ע"פ עדים נחתי יורשים לממון דגבי ממון אמרינן מיית וגבי איסור אחמור ולא דמי לאין האחי' נכנסים לנחלה על פיה לא ע"פ נחתי כ"א ע"פ המעידי' עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה