ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · יא
דין אם נפל במים שאין להם סוף אשתו אסורה לכתחילה ואם נשאת לא תצא והרב המורה להתיר לכתחלה בזה וכיוצא בזה בכל דבר שאם נשאת לא תצא מנדין אותו אם לא שהתיר בטעות וביארנו שצריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה בלבד זה אינו כלום ואפילו אם נשאת תצא וספינה המטורפת בים הרי הוא בחזקת חיים ונותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וביארנו שהרב המוחזק להוראה אפילו טעה בדבר איסור ערוה כגון שאם התיר מים שאין להם סוף או כל כיוצא בזה שבדיעבד מותר אין מנדין אותו ולא מכלימין אותו והרי הוא בחזקת כשרות:
נפל למים בין שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו אסורה דברי ר' מאיר וחכ"א מים שאין להם סוף אשתו אסורה ומים שיש להם סוף אשתו מותרת וה"ד מים שיש להם סוף כל שעומד ורואה מד' רוחותיו דאי איתא דסליק מיחזו הוי חזי וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והלכתא כחכמים ומאן דמורה במים שאין להם סוף שאשתו מותרת בר שמתא הוא וכדאמרינן ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי ואנסבי רב שילא לדביתהו וא"ל רב לשמואל תא לשמתיה א"ל נשלחו ליה ברישא שלחו ליה מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף שלח להו מים שאין להם סוף ומ"ט עביד מר הכי מטעא טעינא אנא סברי כיון דקוו וקיימו כמים שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלוה קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און פירש שלא נדהו קרי רב עליה דשמואל ותשועה ברוב יועץ. ואני אומר שמוכח מזה מי שהוחזק להוראה אפילו טעה בדבר באיסורי דערוה לא זו שאין מנדין אותו אלא אין מורידין אותו ואין מכלימין אותו והרי הוא בכשרות הראשונה שהרי שמחו על ככה שלא עשו לו שום נזיפה ורבינו ירוחם כתב בשם הרמ"ה בכל מה שאמרו אין מעידין המורה בהן להתיר מנדין אותו אפילו היכא שאמרו שאם נשאת לא תצא עכ"ל ודוקא לכתחלה הוא דאין מתירין במים שאין להם סוף אבל אי נשאת על פי חכם לא תצא כדמסקינן לקמן ההוא דהוי קאמר ואזל מאן איכא בי חסא מן איכ' בי חסא טבע חסא אמר רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא מדיבוריה דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא ואינסבא ולא א"ל ולא מידי אמר רב אשי ש"מ הא דאמרי רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה"מ לכתחלה אבל אינסיבא לא מפקינן לה מיניה וא"ד אסבה רב נחמן לדביתהו ואמר חסה גברא רבה הוא אם איתא דסליק קלא אית ליה למילתיה ולא היא לא שנא גברא רבה ול"ש גברא דלא רבה דיעבד אין לכתחלה לא כתב הרמב"ן בתשובה שצריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו ושמא ראה ספינה מטורפת בים וחשבה להשבר או שראה שנשברה ספינה בלב ים כי רוב העולם קורין לדברים אלו טביעה ואין מדקדקין בין שנשברה במקום רחוק מאוד מן העיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה בין שראוהו טובע ממש וכסהו המים ושהו עליו ויש הפרש גדול בין זה לזה אפילו במים שאין להם סוף כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאמרו בסוף יבמות ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה בלבד זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שמא ניצל על גבי עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים ובספינה המטורפת בים הרי הוא בחזקת קיים לכל דבר ואם נשברה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כדאית' בפר' כל הגט עכ"ל: