ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · י
דין נפל במים שיש להם סוף ושהה שם כדי שתצא נפשו תנש' לכתחילה ואם שילשלוהו במים שאין להם סוף והעלוהו ממנו אבר שאי אפשר שינטל מן החי ויחיה תנשא אבל נפל לים והשליכו מצודה והעלו רגל אחד מן הארכובה ולמעל' אין מעידין עליו אלא א"כ יש בו סי' מובהק וביארנו דמי שאבד זכרו אין אשתו נשאת ולא יתירוה אלא אחר י"ב חודש:
מתני' נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה א"ר מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימי' א"ר יוסי מעשה באחד בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו בים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולו ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא וכתב בנימוקי יוסף הא דאמרינן למעלה מן הארכובה תנשא משום דכיון ששלשלוהו הם ברגלו א"כ הא ודאי רגלו הוא אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה והעלה רגל אחד מן הארכובה ולמעלה אין מעידין עליו אלא א"כ יש להם בו סימן מובהק שאני אומר רגל אחר הוא כדמוכח מעובדא דההוא חרוכ' בפרק האשה שלום ומההוא דכתב ר"ת דאסקוה וחזיוה הא לאו הכי אמרינן הני אחריני נינהו ומיהו סימן מובהק בידו או ברגלו או באחד מאיבריו אין לך סימן גדול מזה וזהו מה שכתב הרמב"ם שאם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלה אבר אחד ממנו שמשיאין את אשתו ומדקאמר אבר אחד ממנו נראה שניכר להם בודאי שהיה האבר ממנו ע"כ ודברי' של טעם הם (כתב בהגהות מרדכי דכתובות נפל למים שאין להם סוף גובה כתובתה. כתב הר"ש בר צמח מי שאבד זכרו אין אשתו נשאת):