ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · ט
דין דבטבע במים אפילו שהה יותר מי' ימים אינו משתנה ומעידים עליו והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים תוך שעה וגם שאין בו מכה אבל אם יש בו מכה או שלא ראהו אלא אחר שעה אחר עלייתו ממים אין מעידין עליו אפילו לא ידעינן בודאי שתפח ואם נשאת תצא ובניה בחזקת ממזרים וביארנו דאפילו תוך ג' ימים אם העלוהו ואשתהי שעה חיישינן שמא תפח:
הא דאין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים מוכח בסוגיא דה"מ ביבשה אבל במים אפשר שישהה ד' וה' ימים ואינו משתנה דכל היכי דליכא מכה מיא מצמת צמותי לגופ' שלא ישתנה כדאמר בההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשיבסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינ' בתר ה' יומי וה"ה יותר ובירושלמי איתא מעשה שלאחר י"ז ימים במים התירו והכא בגמרא דילן מעשה שהיה כך היה וה"מ דחזו ליה בשעה דאסקוהו אבל אי שהה מיתפח תפח ואינו ניכר (וכתב הריב"ש היכא דאשתהי אם נשאת תצא והבא עליה בחטאת קאי ובניה בחזק' ממזרים ע"כ) ולאו דוקא לאלתר מן המים אלא שלא שהה ביבשה יותר משעה ואל תשגיח במה שכתב ברמב"ם י"ב שעות כי טעות הוא אלא שעה וכן משמע להדיא בפירש של מגיד משנה וכן בנימוקי יוסף להדיא ולישנא דתלמודא מסייע לן והוא דחזיוה בשעת כו' כלומר באותו שעה ולאו דווקא שבעינן שיתפח אלא כל ששהה ג' ימים במים ושהה אחר העלותו שעה חיישינן דתפח ונשתנה ואין מכירין בו שנתפח כבר וזו המחוור בעיני שעלה בלבי מדעת המפרשים [ולא כהרמב"ם שכתב דווקא לשון ונתפח ש"מ אם לא נתפח אין חוששין אבל הרשב"א כתב שאין לשון הגמרא מורה כדבריו אלא אמרי שמא תפח וכתבו הרמב"ן והרשב"א שבדין זה אין הפרש בין תוך ג' לאחר ג' כיון שעמד במים אם העלוהו ואשתהי מיתפח תפח):