ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · טז
דין דלא מיקרי מל"ת א"ל כשקדם לו הסיפור לפניו או לאחריו כגון איש טוב היה כמה נאה וכל הדומה לזה והיכא שאומ' העכו"ם עש' דבר פלוני או אהרוג אותך כמו שהרגתי לפלוני אין משיאין אשתו דלמא אימת' קמכוין וביארנו דמסיח לפי תומו אינו נאמן אלא היכא דליכא חששא דשיקרא ויש לדיין לדקדק יפה וביארנו דמל"ת אינו צריך שיהיה בפני ב"ד אלא השומעי' דברי העכו"ם יבאו ויגידו לפני ב"ד וביארנו דעכו"ם מסיח לפי תומו אפי' במלחמה נאמן וביארנו דעכו"ם שאינו מסיח לפי תומו אינו נאמן להכחיש עכו"ם אחד שהסיח לפי תומו:
פיסקא ובעכו"ם אם היה מתכוין כו' אלא בעכו"ם דעדותו עדות בלא מתכוין היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו ההוא דהוה קאמר ואזיל ווי ליה לפרשא זריזא דהוי בפומדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו והנה יש מפרשים שמעולם לא נקרא מסל"ת אלא כשקדם לו הסיפור כגון מאן איכ' בי חיואי כו' או סיפר לאחריו איש טוב היה והדומה לו וכן משמע מדברי הרמב"ם והטור שכתבו כיצד מל"ת כגון שאמר אני ראיתי לפלוני שמת כמה היה נאה או כמה טובות עשה עמי וכיוצא בזה שמוכיח שאינו לשם עדות כו' משמע שאם אמר פלוני מת לבדו אפילו בלא בפני ב"ד שיכול להיות שאינו מתכוין להעיד מ"מ אין עדותו עדות דאדרבה בעינן הוכחה שלא נתכוין להעיד וי"מ אפילו אמר מת לבדו סגי וקרוי מסל"ת ולא נקרא מתכוין להעיד אלא בבא לפני ב"ד ואמר פלוני מת אבל אם אמר פלוני בר פלוני מת או פלוני ממקום פלוני סגי וכן כתב מהרר"י קאר"ו בשם גדולים אשר היו אצלו ולפניו שכך התירו הלכה למעשה והר"ר דוד כהן בתשובתו בנה יסודו על דברי הר"ן שכתב בתשובה וז"ל ולעניין מה שאמרת כי עכו"ם שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא ביה חיואי וחבל על פלוני ודומיהן אין ספק שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שאומר מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר עניין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר ואינו נאמן וכו' עובדי דגמרא הכי איתינהו והכי מוכחא ע"כ והנני אומר שדעתי מסכמת לדעת הר"ן ואף שכתב החולקים או' שראיותיו חלושות דאפשר לומר בכולן מעשה שהיה כך היה כאן לא שייך למימר הכי מדקאמר תלמודא היכא משכחת ליה ומייתי הני עובדא משמע דווקא בכה"ג ועוד דאי כדבריהם דכל כה"ג הוי מסיח לפי תומו א"כ מאי שואל תלמו' אלא בעכו"ם דעדותו עדות היכא משכחת לה הלא בכל עניין עדותו עדות א"ל שמתכוון להתיר או להעיד בפני ב"ד אבל כל היכא דאינו מוכח שמתכוין להעיד עדותו עדות אלא בוודאי דס"ל דלעולם אין עדותו עדות עד שיהא מוכח שלא מתכוון להעיד א"כ פריך שפיר היכא משכחת לה ומשני בכה"ג שקדם לו הסיפור כדברי הר"ן וכן לאחריו כמו שכתב הרמב"ם והטור ועיקר. ומכל מקום לא באתי לחלוק על הגדולים במקום שנהגו היתר כגון גדולי סאליניקי שיש להן על מי שיסמכו אלא שאם מעשה בא לפני להתיר לא הייתי מתירו אפילו בכינוף חכמים גם לא הייתי חולק עליהם תו אמרינן ההוא עכו"ם דאמר ליה לבר ישראל קטיל אספסת' פי' שחת ושדי לחיות' בשבת ואי לא קטלינא לך כפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדרה בשבת ולא בשיל וקטלתיה שמע דביתהו אתי לקמיה דרבא פשיט לה מהא מתניתין עכו"ם שהיה מוכר פיר' בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן של עזיקא הן פי' בר של א"י וחייבן במעשר לא אמר כלום שלא נתכוון אלא להשביח מקחו וה"נ לא מתכוין זה עכו"ם אלא לאיים עליו שיעשה מלאכתו ואין מהימן כלל בין שישאל אותו היהודי המדבר עמו בין ששמע שני יהודי' שואלי' אחד לחבירו על יהודי אחד מה היה (חייב) לו והעכו"ם משיב שהוא מת או נהרג שאינו נקרא מסיח לפי תומו ולקמן גבי איה חברינו אאריך מזה אבל הר"ן הפריז על המידה וכתב אפילו במסיח לפי תומו בלי שאלה כלל מ"מ לא מהני א"ל שיקדים לו עניין וז"ל בתשובה ולעניין מה שאמרת כי עכו"ם שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהם אין ספק שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא אומר מל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמרא הכי אית להו והכי מוכחי עכ"ל אכן כל האחרונים הגדולים שהיו לפנינו חלקו עליו וכתבו שראייתו חלוש' דמעשה שהיה כך היה וכן חילוק מעט איכא בין מת בסת' או מאן איכא בי' חסא כו' וגם כל גדולי סאלינ"ק מקום גדולים תושיה התירו בכה"ג וכן חכמי א"י וגדולים הפוסקים להיתר בסתם מל"ת אפי' בלתי קדימה הלכה למעשה וכן נ"ל להיתר שהרי כל הפוסקים כתבו בסתמא מל"ת דמהימן וכן בדברי התלמוד ומאחר שאפי' בלא קדימה וסיפור דברים ג"כ נקרא מל"ת רק שהוא בלי שאלה א"כ למה נוציא אותו מן הכלל הא דמל"ת מהימן נראה דוקא היכא דישראל מהימן אבל היכא דישראל גופו לא מהימן משום דאיכא למימר בדדמי א"כ כ"ש דמל"ת אינו מהימן. וכן כתב רבינו ירוחם וכן כתב הר"ן בתשובה והבאתי לעיל בפרק האשה סימן ג' אכן במרדכי כתב ודוקא גבי ישראל אמרינן שמא העיד בדדמי ולא גבי עכו"ם מל"ת וז"ל וסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעי' בעכו"ם שאינו נאמן אלא במל"ת דבשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשע' מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמ' ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם שמספר מעשה לפי תומו ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה וכן הסכימו הר"ר נתן ורבי שמחה. והא לך הכלל דמל"ת לא מהני אלא שנוציא העכו"ם מחזקתו שהוא משקר להדיא אבל כל מה דאיכ' למיחש בעדו' ישראל איכא נמי למיחש לגביה וזהו פשוט ומצאתי כתוב בשם האחרונים כל היכא דעכו"ם אינו מסיח לפי תומו שאינו מהימן אינו מהימן אפילו להכחיש עכו"ם אחד שהסיח לפי תומו שאמר מת ונראה בעיני פשוט מאחר שהרי אין עכו"ם נאמן לא לאסור ולא להתיר א"ל במסיח לפי תומו א"כ איך יכחיש העד שהאמינו חכמים אפילו להתיר: