ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · טו
דין אפילו שמע קול מקוננות שמזכירות בין המתים דיו וביארנו דיש למחות ביד אשה שנתעלם בעלה ואין עדות להתירה ויש אומדנו' שמת שלא תספידנו וכן יש למחות מלומר עליו השכבה וקדיש:
פסק מדקאמר במתניתין אפילו שמע מפי הנשים כו' ופירש רש"י שלא היו מתכוונת להעיד ומסיחות לפי תומן דיו ויכול לילך ולהעיד ולהשיא את אשתו ע"כ פי' לפירושו דמ"ה פי' כן דאי איירי שהעידו הנשי' להדיא שמת הא תנן במתניתין עד מפי עד כשר אפילו מפי עבד ושפחה אלא איירי שמסתפר דרך הנשים דרך סיפור בעלמ' לפי תומן ולא אמרינן דשמא הנשים במורך לבביה' ופחד עיניהם דרך שמיע' בעלמא מספרות כן אפילו אינו על בירור אמיתו וה"א דלא סגי עד שיאמרו בשורש הענין כגון באנו מן ההספד כו' שהוא דבר ברור מבלי שיפול בו ספיקא אפ"ה קמ"ל דמתניתין דסגי בהכי וכה"ג איתא בתוס' והמגיד משנה הביאה וז"ל אפילו שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו וכן כתב הרשב"א ז"ל עכ"ל. וכתב מהרר"י קארו ועל זה אני סומך למחות ביד אשה שמתעלם בעלה ואין עדות להתירה ויש אומדנות המוכיחות שמת שלא תספידנו כיון שאינה מותר להנשא ע"פ אות' האומדנות וכן אני מוחה מלומר עליו השכבה כדי שלא יבאו להשיא את אשתו וכיוצא בזה מצאתי לריב"ש בתשובה סימן קמ"ט על אשה שנתעלם בעלה ובא עד אחד ולא היה עדותו כדי להתירה ושמע שהיתה קוראת למקוננות לספוד על בעלה ולבכותו ושלח למבוררים למחות בידה וכן עשו ושמו בקנס עליה לבלתי עשו' עוד ואף היה מוחה שלא תלבש שחורים ע"כ ואני בחורפי ת"ל ג"כ כוונתי לזה ומחיתי שלא יאמרו הבני' קדיש על אביהם במעשה הדומה לזה: