ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · יד
דין אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ובין מתכוין להעיד או לא מתכוין ומסיחין לפי תומן והעכו"ם אינו נאמן אלא במסיח לפי תומו ואם שמע מן התינוקות דרך סיפור מעשה כגון שאמרו הרי אנו באים מספוד ומלקבור את פלוני כך וכך ספדני' ורבנים היו הרי זה מעיד מפיהם. אבל קטנים המכוונים להעיד ואומרי' מת פלוני בן פלוני אין העדות כלום ואפי' יש לה כמה בנים תצא ואת המורה משמתין ואפילו להעיד בגדלן מה שראו בקוטנן והיכא שהקטן מסיח לפי תומו מת פלוני אם מעיד לאלתר אינו נאמן במסיח לפי תומו אלא אם כן הקדי' קצת סיפור דברים לפניו וביארנו דת"ה צריכין להיות מצויין אצל ההספד והקבורה:
מתניתין אפילו שמע מן הנשים ואמרו מת איש פלוני דיו ר' יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין שהוא מתכוין ובין שהוא אינו מתכוין ר' יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובעכו"ם אם היה מתכוון אין עדותו עדות ובכל הך מתניתין לית בה פלוגתא אלא הלכתא בכולהו ופריך תלמודא ודילמא לא אזלי התינוקות אמר רב יהודה אמר שמואל דקאמרי הרינו באי' מלספוד ומלקבור איש פלוני ופי' התוס' דמתניתין ה"ק הרי אנו הולכים לביתינו שבאנו מלספוד כו' ופריך דילמ' קמצא בעלמא שכיב להו פי' חגב או נמלה ואסיקוהו על שמיה ומשני דקאמרי כן וכן רבנן הוי התם וכן ספדינ' הוי התם מכאן יראה שדרך הת"ח להיו' מצוין אצל ההספד והקבורה שהרי קאמרינן וכן רבנן הוי התם וכן נאה להם א"ל מי שתורתו אומנתו והארכתי בזה בריש פרק ב' דכתובות ופסק הטור הא דבעי למימר הכי היינו כשאומרים באנו מן ההספד כו' כדאיתא במתני' אבל אמר להדיא פלוני בן פלוני מת בין מתכוין לעדות בין אינו מתכוין סומכי' עליה' ומשיאין את אשתו ע"כ וא"כ יראה מדבריו שמפרש הא דקתני במתניתין בין מתכוין כו' קאי על התנוקות וחלילה להתיר עדות הקטן שהוא בלי דעת וקל להתפתות שיכוין להעיד בדבר שבערוה והאיך עדותם עדות וכו' וכתב הרמב"ם הא דעד מפי עד כשר לעדות אשה ה"מ כששמע מבן דעת שמת פלוני כגון עבד ושפחה אבל אם שמע מפי שוטה או מפי קטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם שמע מן התינוקות שהם אומרים עכשיו באנו מהספד פלוני כך וכך ספדנים היו שם ופלוני החכם ופלוני עלה אחר מטתו וכך וכך עשו במטתו הרי זה מעיד מפיהם ע"פ הדברים האלו וכיוצא בהם ומשיאין את אשתו עכ"ל. משמע להדיא דלא סמכינן כלל אקטן א"ל שיאמר אמתלא לדברו דרך סיפור מעשה ולא דרך עדות כלל וגם לשון המשנה מוכח שאינו כן דא"כ ה"ל למימר בין שהם דבריהם מתכוונים כו' מאחר שאתינוקות דלעיל קאי אלא מילתא באנפי נפשיה הוא דכל עד שהכשירו חכמים להעיד בעדות אשה הוא בין מתכוין בין אינן מתכוונים ור' יהודה מחלק אח"כ ואומר אעפ"י שכן הדין בכל העדים בין אנשים בין נשים בין קרובים אבל בעכו"ם אינו כן כו' אבל בתינוק פשיטא שאינו בכלל עדות אם לא שמכלל סיפור דבריהם נודע שמת פלוני זה וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל נאמנים דברי התינוק אצל רבי יהודה בשתי תנאים האחד שיאמרו הרי באנו מלספוד ומלקבור פלוני השני שישמעו אותם מסיחין בקצת עניינים מהסיפר שיאמרו כך וכך ספדנים היו שם והיה שם חכם פלוני ועשה חכם פלוני כך וכך כל כיוצא בזה ע"כ הרי לך בהדיא דאין מועיל דברי התינוק אלא בסיפור דברים כעניין המשנה ולא בע"א כלל וכן כתב מהרא"י בכתבי' סי' ר"ך ואומר אני שהמתיר האשה בעדות קטנים המכוונים להעיד ראוי לשמת' ואפילו יש לה כמה בנים תצא ולפי זה נרא' לכאורה דאפילו במסיח לפי תומו לא מהימן הקטן לומר שמת אלא בסיפור דברים ממש כעין המשנה שהענין תולה במעשה הקטן עצמו שלא כהא"ז שכתב בשם ראב"ן וז"ל קטן מסיח לפי תומו לאלתר כשר לעדות אשה וראבי"ה כתב דאפילו לאחר זמן סמכינן אקטן בעדות אשה ובמסיח לפי תומו אבל במתכוין להעיד לא סמכינן עליה כלל אפילו להעיד בגודלן מה שראו בקטנן משא"כ בשאר מילי כו' עכ"ל ואין לי לפלוג על כל אלו בעלי הוראה אכן נראה דלא נקרא מל"ת גבי קטן אלא בהקדמה לו דבר קצת ולא שיאמר מבלי הקדמה וקישור פלוני מת אף שלקמן אפרש שדעתי נוטה להקל גבי עכו"ם מל"ת דאפילו כה"ג מהימן אמנם קטן שאין לו דעת צריך קישור דברים לכ"ע ודוקא שאינו אומר לאלתר אבל אם בא הקטן והגיד המאורע לאלתר בלי שיכון לעדות אז אפילו סתם מל"ת נאמן ובזה יהא הכרע בין דברי ראב"ן ובין דברי ראבי"ה דשפיר בעינן לאלתר במל"ת היכא שאומר סתמא פלוני מת אבל היכא דהוי העניין במל"ת ובהקדמת דברים אז מהימן אפילו לאחר זמן רק שלא יהא שם עניין שנוכל לומר שאומר בדדמי ואף שהרמב"ם כתב בספרו גבי תינוקות עכשיו באנו מלהספיד כו' הוא תפס לשון התו' דאיירי בלאלתר אבל לאו דוקא הוא אלא שעניין הסיפר איירי בלאלתר הרי עתה אנו הולכים לבתינו לפי שבאנו מן ההספד: