ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · ז
דין דאם ראוהו מגוייד אפילו מן הסתם אין מעידין עליו אלא אם כן ידוע בוודאי שמגוייד בחרב אבל מן הסתם אמרי שמא בסכין מלובנ' גיידו או שכווהו באופן שיכול להתרפאות ולחיות:
פיסקא ואפילו ראוהו מגוייד כו' למימרא דמגויד חי ורמינהו אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגויד ואפילו גוסס טמוייא לא מטמא הא מחיי לא חיי ומשמע שימות לאלתר דומיא דגוסס אמר אביי לא קשיא הא ר"ש בן אלעזר הא רבנן דתניא מעידין על המגויד ואין מעידין על הצלוב ר"ש בן אלעזר אומר אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולהחיות ומי מצית לאוקמי כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בעסיא בא' ששילשלו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמי' מן הארכובה ולמעל' תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנש' שאני מיא דמרזי מכה כו' והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא טעייא דשקיל ספסיר וגיידא לגמלא ולא אפסיקתי' לנערותי' אמר אביי האי כחישה הוי רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל. והלכה כרבא ולפי זה מעידין על המגויד א"ל שראוהו שגיידו אותו בסכין מלובנת או שכווהו בודאי אח"כ אבל סתמא (כתב) מעידין עליו ולא אמרינן מפני שיכול לכוות ולחיות דהלכת' כרבנן וכן פסק הרמ"ה אכן נ"ל דהרי"ף והרא"ש שלא הביאו כל זה אלא הניחו המשנה דאין מעידין על המגוייד כצורתה דהיינו אפילו מן הסתם אין מעידין עליו וכן איתא בירושלמי אפילו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת וחיה וטעם יפה לדבר דסתם מגוייד הוא בדיני מלכות ועל הרוב עושין תחבולות שיחיה המגויד כך ימים ושנים מחוסר באיברים כדי שיהיה למופת ואימות דמלכות הוא וכן היה בימיהם משום הכי אפי' על הסתם אין מעידין (דרוב אין מעידין) דרוב המגוידים כך הוא ומשום הכי קתני במתניתין לישנא דמגויד אבל הוא מגויד בחרב מעידין עליו שימות בודאי מהר אבל הוא חביל אפילו בפצעים רבים במקום שעושה טריפה אין מעידין עליו וכמו שאפרש לקמן ואינו דומה למגויד והא דמן הארכובה ולמעלה תנשא בודאי שיערו חכמים שימות מהר ובפרט ע"י מים דמרזו מכה וכל הני שאין מעידין עליו להשיא את אשתו לאו דוקא שמחזיקין אותו בחזקת חי אלא נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וכמו שאיתא בירושלמי בפר' כל הגט שכתב שהוסיפו אותו שגוררת חיה וששוטפו נהר ושנפל עליו מפולת שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים ושם בפ' כל הגט כתבתי כל הנפקות' בחומרי מתים: