ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · ו
דין דסימנים ורשומים שבגופו לא חשיבי סימנים מובהקים:
ת"ר אין מעידין על השומא ר' אליעזר אומר מעידין אמר רבא דכולי עלמא סברי סיצנים דרבנן ולא סמכינן עלה ופליגי אי שומא סימן מובהק או לא והלכתא כתוספת דשומא אינה סימן מובהק לפי שהיא עשויה להשתנות ולא אסתם סימנים שבגופו וכן אסימנים שבכליו אפילו הן מובהקים דחיישינן לשאלה והיכי שנמצא הרוג ואין לו סימנים מובהקים אלא סימנים בעלמא בגופו כי אינו שלם ונמצא ג"כ סימנים בכליו מצטרפין יחד ואף שכמה גדולים חילקו בדבר אכן ע הרבה שהתירו ומהר"ן מאיגרא היה מן המתירין להביא ראיי' מספ' אח' שהיה בידו ושם הספר היה מתית וכתוב באותו ספר היכי דאיכא סימן בגופו וגם יש סימן בכליו מצטרפין יחד והוי כמו סימן מובהק ע"כ ומהרי"ו הביא דבריו וכן יראה לסמוך על הגדול מאחר שספרו היה בידו וגם הדברים מראים פנים להלכה שהרי מה שאין אנו סומכין על סימני כליו משום דחיישינן לשאלה ומאחר דחששה רחוקה היא קצת א"כ כדי הסימנים שבגופו לסמוך עליהן בצירוף בשעת הדחק ומשום עגונא:
אף שמהרא"י בכתבי' פקפק בדבר והא דחיישינן לשאלה לעניין איסור אבל לעניין ממון סמכינן אסימנים ולא חיישינן לשאלה כאשר כתבתי בפ"ק דב"מ סימן ס"ה: