ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · כו
דין היכא דהגיעה לכלל שנותיה צריכה בדיקה על פי נשים כשירות אם יש לה שערות ארוכות במקום ערוה או גומות וצריך דרישה ועיון היטב בגומות והמנהיג יזהיר בלי בושה:
פסק תנן בפר' בא סי' תינוקות שהביא' שתי שערות או חולצת או מתייבמת כו' תינוקות שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן ר' יודא אומר עד שירבה השחור על הלבן ומפרשינן בגמרא שיהיו שני שערות שוכבות ונראה כמי שירבה שחור על הלבן או שיהא מקיפין משפה לשפה שתי שערות האמורות לענין פרה אדומה ולענין נגעים והאמורים בכל מקום לענין תינוק ותינוקת כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהיו נוטלות בזוג אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן לחומרא פי' לא ממאנת אפילו אם בא שיעור המועט שבכולן דחיישינן שמא גדולה היא ולענין חליצה אינה חולצת עד דאיכא שיעור רבה שבכולהו ולכאורה נראה שקאי נמי אר' יודא דאמר עד שירבה שחור על הלבן וכן משמע לפום ריהטא בתוספת אבל אין נראה כן אלא כולן להחמיר קאי דוקא אהנך ג' תנאי דמפרשי אורך שתי שערות אבל כר' יודא ליתא הלכתא כוותיה כדאמר להדיא בפרק מי שמת למיאוני' בודקין בשתי שערות ולאפוקי מדר"י דאמר עד שירבה שחור על הלבן ואפילו את"ל דמר עוקבא פסק כר' יודא להחמיר ותלמודא דפסק התם לאפוקי מדר' יודא להקל קאמר שאינ' ממאנת עד שתביא שתי שערות זה אינו נראה כלל דמאחר דשתי שערות דקאמר במיאון לאפוקי מר' יודא שאינן צריכין להיות ארוכים כרבוי שחור על הלבן ה"נ לחליצה ולהנך דהתם כייל אותן בחדא והא דקאמר מיאונה לאפוקי מר' יודא משום שר' יודא לא אמר דבריו אלא במיאון וא"כ מסתמא הלכתא כרב נחמן אמר שמואל עיקר שהרי סתמא דתלמודא שהוא חתימת רבינא ורב אשי פסקו הלכתא כוותיה דשמואל וא"כ ליתא הילכתא כר' יודא כלל אפילו להחמיר וכן פירש הרא"ש וכן איתא בס"ת להדיא וכן כתב הר"ן בשם הרי"ף וכן כתב הרמב"ם. ועוד כתב. הרמב"ם שיעור המיעוט להחמיר הוא משהגיעו להנטל בפי הזוג ולא כמו שפי' רש"י שהו' קריצת הציפורן אבל אין שום חילוק בין ב' הפירושי' האלו לשום ענין ותמה אני על הסמ"ג למה הביא דברי רמב"ם ודברי רש"י ומה בכך הלא אין נפקותא בהפירושים מאחר שעבדינן לחומרא איזה שיקדים מחוייבין להחמיר והיה לו להביא מה שהם חולקין בשיעור הגדול דלרש"י הוא שיהיו נוטלות בזוג והרי"ף והרמב"ם וכל שאר גאונים כתבו כדי לכוף ראשן לעיקרן ודבריהם עיקר וכן נראה לעינים ושום מחבר לא הביא דברי רש"י ואולי טעות סופר הוא וכן מצאתי וכך הוא ראוי להיות ברש"י שיהיו נוטלות שיעור' [זוטא] ולא שיעור רבה ושום תלמוד טועה הגיהו. ואסיקנ' נמי בגמרא ששתי שערות שאמרו צריכין שיהיו בתוך הגומא אפילו שניהם בגומא אחת ואם יש שתי גומות אעפ"י שאין בהן שערות מסתמא היו בו ונשרו ומ"ה כתבו התוספות וס"ת וקשה זה הדבר עכשיו לבדוק דאין אנו בקיאין בגומות ומ"ה אנו סומכים בריבוי שערות דצריכין להיות במקום אחד במקום ערוה לחומרא גבי חליצה או בשוכבו' שהיא חזקה מספקת אפילו לכלל שני' ואותן שתי שערות צריכין להיות במקום אחד במקום ערוה לחומרא גבי חליצה ולגבי מיאון אפי' אחד על קשרי היד ואחד על קשרי הרגל מחמירין דלא ממאנת כן פסקו התוספות וס"ת סוף הדבר צריך בדיקה על השערות על פי הנשים לאשה ועל פי אנשים לאיש אבל אם רואות שגדלה דדי' או הוא נתמלא זקנו פשיטא שאין צריך לבדוק בתחתון. וכתב מהר"י ברונא וז"ל ואפילו יש עדים על השני' לא סגי בהכי עד שיבדקו על השערות והאשה נבדקת על פי הנשי' אם יש לה ב' שערות על הערוה כך פסקו כל הגאונים חוץ מר"א שכתב שאינם נאמנות אפילו שהוחזק' בשני' אבל בא"ז כתב דלא נהגינן כוותי' ובמרדכי כתב בשם גדול אחד דהוה מסתפק אי נשים קרובות נאמנות אי אינ' נאמנות כמו אות' שאינ' נאמנת לומר מת בעלי שוב מצא בדברי ראבי"ה שכת' שפסק ר"ת דאפי' קרובות נאמנות מאחר שנאמנו על הגט משום דכתבו מוכיח עליו ה"נ בבדיקות דהוא מילת' דעביד' לגלויי ועוד כתב ראבי"ה להדיא דנשים קרובו' בודקי' אותה ואנשים קרובים לאיש מדקאמר לעיל בפרק החולץ ואישתמודעינהו אפי' מפי קרוב ואפי' מפי אשה דגילוי מילתא בעלמא הוא ואני אומר אפ"ה צריך המנהיג לברר נשים חשובות וכשירות דידעי כו' דלא משקרא כדאשכחן בפרק בא סי' ר' אליעזר מוסר לאשתו ר' ישמעאל לאמו ויאמר להם שיבדקו בעיון הטוב וישאל מפיה' בלי בושה ומהר"י ברונא כתב בשם הגדולי' שהמנהג להכניס' למרחץ יום קודם החליצה כדי לבדוק אות' בלי בושה ומנהג יפה הוא ולא ק"ל נמי כרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינ' צריכה בדיקה חזק' הביאה סימני' אלא לענין מיאון ולחומרא וכן פסקו רוב הגאוני' כמו שכתב במרדכי וכתבו התוספו' בפרק בא סימן יבם קטן או קטנה שבאו לחלוץ טוב לכתחילה לבודקם לפני הפרק אם יש להם ב' שערות וכן אחר הפרק ואם אותן שהביאו קודם נמתין עד שיביאו שערות אחרות אבל יבם גדול ויבמה גדולה דלא אפשר עוד לברר חלצה שפיר אם יש להם שערות ולא חיישינן שמא לפני הפרק באו עכ"ל והנה מה שכתבו נמתין עד שיביאו שערות אחרות היינו משום דאמרינן השערות הראשונות שומא נינהו אע"פ שעומדין במקומן אחר הפרק וכן אמרינן בפרק בא סימן בשלמא לפני הפרק בעי בדיקה דאי משתכחי אחר הפרק שומא נינהו וכן כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות אישות וכן כתב הטור בסימן קנ"ה וראיתי שכתב מהרר"י קאר"ו על דברי הטור וז"ל ומשמע מדברי רבינו דלגמרי קאמר בגמרא דשומא נינהו ואפילו לענין מיאון שאם אחר י"ב לא הביאה שערות אחרות אלא אותן שהביאה בתוך י"ב אע"פ שעודן עליה ממאנת דשומא נינהו אבל רש"י פירש דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ולא חלצה וכתבו התוספות שהדין עמו דליכא לפרש שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן ומדברי הרמב"ם נראה כדברי רבינו שסתם כו' עכ"ל ואני אומר מחלוקת זו לא שמענו ולא ראינו רק אמת ושלום בין כולן ואמנם טעות גדולה אני רואה בדבריו כי הוא הבין מה שפירשו רש"י והתוספות דלא מיירי למיאון לענין דינא הוא דלא אמרינן שומא לענין מיאון ואינו כן כי לא לענין דינא פירשו כן אלא על פי סוגיא דהתם דמיירי אליבא דר' יודא ור"ש לענין בדיקת הנשים שנאמנות דוקא להחמיר ולא להקל על זה פירשו דאין לפרש שומא נינהו ותמאן על פי בדיקת הנשים כי אין הנשים נאמנות להקל והכי קאי התם הסוגי' להדי' וכן דייק' לישנא דרש"י והתוספות להדיא אבל לענין דינא כגון על פי עדות בדיקת אנשים או לפי מאי דקיי"ל כת"ק דבריית' דנאמנות הנשים בבדיקה בין לקולא בין לחומרא אמרינן שפיר שומא נינהו אפילו לענין מיאון לפי הדין התלמוד והפוסקי' אלא שהאידנא לחסרון בקיאותינו אנו מחמירין כמו שמסיק הטור אח"כ בשם ספר התרומה ונתבאר לקמן פרק ב"ש סימן ב' ובפרק בא סימן בעז"ה אפרש ביותר הלכך היכא דהגיע' לכלל שנותיה צריכה בדיקה על פי נשים כשרות וחשובות אם יש לה שערות ארוכות במקום הערוה או גומא אפילו כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל צריך עיון היטיב בגומות והמנהיג יזהיר אותם בלי בושה על הבדיקה כמו שפירשתי: