אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › כה

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · כה

כד

דין דחליצת חרש וחרשת ואילם ואילמת וקטנה החולצת מן הגדול חליצתה פסולה וחליצת שוטים וחליצת קטן אינו חליצה כלל:

מתניתין החרש שנחלץ והחרש' שחלצ' והחולצת לקטן חליצת' פסו' קטנה שחלצ' תחלוץ משתגד' ואם לא חלצ' חליצתה פסולה ואמר רבא השת' דאמרינן גבי חרש חליצת' פסול' לפי שהקריי' מעכב אלם ואלמת שחלצו חליצתה פסולה והא דאמרינן במתניתין לעיל סימן כ"ב אם לא קראה חליצתה כשרה כר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה כו' והחולצת מן הקטן דקתני מתניתין חליצתה פסולה אמר רב יודא אמר רב הוא דברי ר"מ דאמר בהאשה רבה עשו חליצת בן ט' כמאמר בגדול ופוסל אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום וכל מקום שאמרינן חליצתה פסולה אסור' ליבם ונאסרו הקרובות כדין החלוצ' ופסולה לכהונה וכל מקום שתמצא אינה חליצה או לא עשה ולא כלום הוא כאלו אינה חלצה דמי וכן כתב הרמב"ם בספרו והנה הרמב"ם חילק נמי בין חרש וחרשת לאילם ואילמת דבאילם ואילמת פסק חליצה פסולה וגבי חרש וחרשת ושוטה פסק שלא עשה ולא כלום כמו קטן שאינן בני דעת ובגמרא משמע דלא חולקין חכמים על משנתינו רק בקטן ולא בחרש וחרשת וגם תלמודא משמע דמדמי אילם ואילמת לחרש וחרשת וכבר השיגו הרמב"ן והרא"ש וכל גאוני עולם כמו שכתב נימוקי יוסף אלא אף בחרש וחרשת חליצה פסולה ומ"מ החולץ מן השוטה או השוטה שחולצת שאינן בני דעת לכ"ע מודים לזה שאינה חליצה כלל בחרש וחרשת ואקטנה שחלצה מסקינן בסוגי' זו דברי ר"מ דאמר איש כתיב בפרשה דכתיב ואם לא יחפוץ האיש וגו' ומקשינן אשה לאיש אע"ג דלא כתיב בהדיא אשה בתורה אלא ועלתה יבמתו וגו' מכל מקום מכח הקישא ניליף מה היבם איש ולא קטן אף היבמה אשה ולא קטנה אבל חכמים סוברים איש כתיב בפרשה ואשה לא כתיב בין גדולה ובין קטנה שפיר דמי ומפרש מאן חכמים ר' יוסי שסבר קטנה אף לכתחילה חולצת ואמר רבא שהוא בתראי לדברי ר' יוסי חולצת כשמגיע לעונות נדרים דהיינו שנה אחת לפני פירקן כגון בת י"א שנים ויום אחד כדאיתא בפר' יוצא דופן והלכתא דלא כדברי ר' יוסי אלא עד שתביא שתי שערות וכתבו התוספות אמתניתין דקטנה וא"ת כיון דתנא גבי קטנה חליצה פסול' אמאי תני תחלוץ משתגדיל ועוד אמאי לא תני כה"ג גבי קטן וי"ל דאי לא הוי תני גבי קטנ' ה"א דחליצת' פסו' מדרבנן והא דמקשינן אשה לאיש אינו מדאוריית' אל' מדרבנן להכי תני תחלוץ משתגדיל כו' לאשמועינן דחליצ' קטנה אינה חליצ' כמו חליצת קטן ומיהו בירושלמי גרסינן ואם לא חלצה חליצ' כשר' ומוקי נמי כר"מ משמע דר"מ אינו מקיש אלא מדרבנן והרא"ש כתב וז"ל ובירושלמי גרסינן ואי לא חלצה חליצתה כשרה וכן כתב רב אלפסי עכ"ל משמע שדעתו הא דפסקינן הלכתא עד שתביא שתי שערות נמי מדרבנן דלבעי חליצה משתגדיל אבל אי לא חלצה בדיעבד משתגדיל ונשאת לא מזקיקין לחליצה אחריתי והנה הרמב"ם כתב קטנה שחלצה חליצתה פסולה ותו לא והיינו דגרס במתניתין ואם לא חלצה חליצתה פסולה וגבי קטן כתב החולצת מן הקטן אינו כלום וכתב עליו הטור א"ע וא"א הרא"ש ז"ל השוה חליצת קטנה לחליצת קטן עכ"ל ומסתמא לא דקדק בדבריו והנראה בעיני לשון התלמודא דאמר מקשינן אשה לאיש משמע מדאורייתא וכן הלכתא דאמר עד שתביא שתי שערות משמע דומיא דעד שתגיע לעונו' נדרי' דר' יוסי דמסתמא איירי אפילו בדיעבד דקודם זמן זה לרבא אליבא דר' יוסי אינ' ראוי לחליצה שאינ' בדעת השלימות לכוין לשם חליצה גם לדידן עד שתביא שתי שערות לפוסלה אפילו בדיעבד והיינו כדברי ר"מ דסבר מקשינן ואולי בירושלמי מוחלפת הגירסא בטעות כשרה במקום פסולה ובתוספת' דבפ' רבה שנינו קטנה שחלצה תחלוץ משתגדל ואם לא חלצה חליצתה פסול' דברי ר"א וחכמי' אומרים אם לא חלצה חליצתה כשרה ומסתמא ר"מ כרבי אליעזר אתיא דחליצה פסולה והא דאמר מתניתין ר"מ ולא מתניתין ר' אליעזר היא לפי שדרך התלמוד לאוקמי כל סתמא דמתניתין כר"מ הוא שהוא שנאן אליבא דר' עקיבא ורבינו הקדוש סתם אבתריה אבל אם היינו גורסין במתניתין כשרה כדברי חכמי' שבתוספתי' לא הוה ליה למימר מתניתין ר"מ אבל חולקין חכמים אלא הו"ל למימר זו דברי חכמים אבל ר' יוסי כו' והנראה בעיני שחכמי' בתוספת' הן ר' יוסי ואיידי דנקט ר"א במילתיה ואם לא חלצה חליצתה פסול' נקטו חכמי' אם לא חלצה חליצת' כשרה והוא הדין אף לכתחילה א"כ הוא נשמע דגרסינן פסולה והיינו אף בדיעבד כמו שכתב הרמב"ם. והנ"י כתב בשם הריטב"א כיון דלא איתברר לן והלכתא דקאמ' עד שתביא שתי שערות אי לפוסלה בדיעבד כר"א או עד שתגדיל קאמר כמתניתין דתנן ואם לא חלצה חליצתה כשרה עבדינן לחומרא ואני אומר אין כאן ספיקא אלא בודאי בדיעבד קאמר כדפר"י ועוד דמסקנא בפרק מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגירושין לקדושין ולחליצה ולמיאון אם הביאה שתי שערות ואמרינן לחליצה לאפוקי דר' יוסי דאמר איש כתיב בפרשה ולא אשה ומסתמא הא דקאמר לחליצה אפילו בדיעבד קאמר דומיא דכל אינך קדושין וגירושין דקודם הבאת שתי שערות אינה מקודשת ואינה מגורשת ופסק בגמר' הלכתא כשמואל בכולן אלמא דאפילו דיעבד חליצה פסולה והיינו דקאמר לאפוקי מדר' יוסי ולא קאמר לאפוקי מדר"מ דסבר חליצה כשרה אלא דעיקר גרסי' במתניתין חליצתה פסולה ומ"מ נ"ל מאחר דר' יוסי מכשיר לכתחלה ור' יוסי נימוקו עמו והלכתא כוותיה בכל דוכתא ור' סבר כוותיה ועבד עובדא ואמר כבר הורה זקן אפילו אי פסקינן דלא כוותיה היינו לחומרא ולפוסלה בחליצה של קטנה כר"מ דמקיש אשה לאיש אבל לא להקל ולומר מאחר דחליצ' קטן אינו כלום אפילו לחומרא וא"כ הוא הדין קטנה אינו כן לא עבדינן עובדא להקל ולומר מאחר דחליצת אלא להחמיר וחשבינן כחליצה פסולה כמו שפסק הרמב"ם ואף שכתבו התוספות דיתורא דמתניתין קמ"ל דחליצת קטנה תהא דומיא דחליצת קטן מ"מ אנו לא קי"ל הכי להקל ומחמירין נמי כדברי ר"י. הלכך חרש וחרשת ואילם ואילמת וקטנה החולצת מן הגדול חליצתה פסולה וחליצת שוטי' וקטן שחלץ אינו חליצה כלל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה