ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · כ
דין סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט וסנדל שנועלין לע"ז לכתחלה לא תחלוץ ובדיעבד כשר אבל של עור מתקרובת ע"ז או סנדל העשוי לתכריכי מת ושל עיר הנדחת חליצתה פסולה:
אמר רב פפא משמיה דרבא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל מוחלט דלשריפה קאי אפ"ה בדיעבד אם חלצה בו חליצה כשירה דאפילו בשעת שריפה קרוי בגד שנאמר ושרף את הבגד שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד וכן הלכתא ואפילו מנעל של עבודה זרה שנועלין לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום ולהלוכה עביד ומשמשי ע"ז אית להו תקנה בביטול ואי משום איסור הנאה חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות נתנו אבל מנעל של תקרובות ע"ז או של עיר הנדחת או העשוי לכבודו פירש לתכריכי מת הואיל ולאו להילוכה עביד ואין לו ביטול עולמית אם חלצה בו חליצה פסולה ושל תקרובות ע"ז פירש"י כגון שהקריב ומביא לפניו לשם דורון כו' והמגיד משנה כתב וז"ל תקרובות ע"ז כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל מעורה אבל אם הקריבה סנדל ומסרוהו לפניה לשם דורון אין זה תקרובת ע"ז שאין תקרובת ע"ז אלא דבר המשתפך כעין נסכי' וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א ועיקר ועל מה שכתב הרמב"ם ושל עיר הנדחת כו' כתב המגיד משנה דבר זה הוסיף רבינו ופשוט הוא כו' נראה שלפום רהיטא לא ראה בגמרא או אפשר בנוסחא אשר לפניו לא היה כתוב אבל בנוסחאות הגמרא אשר לפנינו איתא להדיא ועיקר הלכך סנדל הנעשה מעור תקרובות ע"ז או של עיר הנדחת או למת אם חלץ בו חליצה פסולה אבל של ע"ז וכה"ג חליצה כשירה: