אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › יט

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · יט

יח

דין אם חלצה במנעל שאינו שלו או בסנדל של עץ המחופה עור או של שמאל בימין חליצה כשירה דוקא בדיעבד וביארנו דב"ד צריכין להקנות המנעל ליבם ומתנה על מנת להחזירו שמה מתנה וסנדל או מנעל הגדול מאד עד שאינו ראוי לילך בו בלא קשירה פסול אפילו בקשירה ואם המנעל גדול ויכול לילך בו או שהוא קטן וחופה רוב רגלו חליצה כשירה בדיעבד וביארנו דצריכה האשה לחלוץ המנעל ולזרקו בכחה מידה על הארץ בפני היבם והדיינים:

מתניתין חלצה במנעל שאינו שלו או בסנדל של עץ ומחופה עור או של שמאל בימין חליצה כשיר' וכולן דיעבד הוא אבל לכתחילה צריך שלו ושל כולה עור ושל ימין חלצה במנעל גדול שהוא יכול להלוך פי' רש"י שהוא גדול למדת רגלו אבל יכול להלוך בו או במנעל קצר ומ"מ חופה רוב רגלו חליצתה כשירה אבל לכתחילה גזרינן אטו מנעל גדול שאינו יכול להלוך בו או אטו מנעל קצר צר הרבה שאינה חופה רוב הרגל מכאן משמע דחופה רוב רגלו אינו פוסל בדיעבד אלא במנעל צר כדפי' לעיל סי' ט"ו ומסיק ת"ר נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין אם חלצה מיבמה ת"ל חלוץ הנעל מ"מ א"כ מה ת"ל נעלו נעל הראוי לו פרט למנעל גדול ופרט למנעל שאינה חופה רוב רגלו ופרט למנע' שאין לו עקב ונראה הא דקאמר פרט למנעל גדול כו' איירי אפילו שיכול להלוך בו בקשירה מ"מ פסול היכא דלא יכול להלוך בו בלא קשירה ולא שרינן בקשירה אלא הוא גדול עשוי למדת רגלו ועשוי באופן שלא יכול לילך בו בלא קשירה כדפי' לעיל סי' ז' ונראה בעיני שאפי' שהוא גדול למדת רגלו ויכול להלוך בו ע"י הדחק כעין זה כמי שרינן בקשירה אפילו הוא גדול כ"כ שיכול להפילו מעל רגלו בזריקה אפ"ה כשר דס"ס יכול להלך אם ירצה וכשר בדיעבד אף בלא קשירה כלל רק שיהא בו קרסים ולולאות או רצועות כדפרי' לעיל סי' ז' והיכא דאיכא תרוייהו כשר אף לכתחילה דכמה פעמים המנעל ב"ד גדול ממדת רגלו אפ"ה סמכינן אקשירה כמו שכתב הרא"ש אבל לא כמו שהוא הפריז על מדותיהם וכתב שאפילו אינו יכול להלוך בלי קשירה דזהו בודאי פסול אף בקשירה דסתמא קאמר מתניתין מנעל גדול ולא הזכיר קשירה ועוד דא"כ לעולם לא יפסול מנעל גדול דבודאי מתקיים בקשירה בפרט כמו שאנו קושרין ומהדקין היטב אלא בודאי כל שאינו יכול להלוך בו כלל בלא קשירה אף בקשירה אינו מותר אלא חליצה פסולה הוי (ולא איירי באופן שפי' שהוא עשוי למדת רגלו) ומה שנאמר בירושלמי קושרו כדי שיכול להלוך בו נמי איירי בענין זה גם כבר פרשתי דה"ק קושרו בהידוק אם גדול היה יכול להלוך בו ואף אם תמצא לומר דאיירי בגדול מ"מ אין הפי' שאינו יכול להלוך בלא קשירה אלא ה"ק קושרו כדי שיכול להלוך בו בשופי כאלו הוא למדת רגלו אבל בלא קישור נמי הוא יכול להלוך בו קצת ע"י הדחק כדפי' לעיל אבל בגדול הרבה בודאי חליצה פסולה. ומ"ה צריך לדקדק שאם מנעל הב"ד גדול מאד שיעשה מנעל אחר וכן ראיתי הלכה למעשה במקום צוותא דרבוותא ומ"ה נראה על דרך הנכון שהב"ד ידקדקו בדבר שיהיה להן ג' מנעלים לכתחלה גדול ובינוני וקטן והא ראיה הא דלכתחלה אין חולצין במנעל שאינו שלו כ' הרשב"א דגזרו אטו מנעל גדול או קטן דכל שאינו שלו אינו עשוי למדת רגלו א"כ מנעל דבי דינא איך יהא ראוי לכל אחד ומשמע מסוגיא דשמעתא לקמן דמנעל דבי דינא הוא שיהא מתוקן ומוכן לכל חליצה א"כ אי אפשר שיכוון לכל אחד וזימנין דאתי לידי תקלה אבל מכל מקום אין כאן חיובא כ"כ רק שיהיה מיוחד לכל ב"ד מנעל בינוני ואם רואין שאינו מתכוון יתקנו אחר כמו שהיה בימי הקדמונים וטעם דמנעל שמאל נמי משום שאינו מכוון לו ומ"ה כתב הא"ז כתב ר' שמחה שהיבם הולך בו ג' פסיעות קודם חליצה והיינו כדי לראות אם הוא מכוון לו וכן הוא בתשובת מהר"י לוי אמנם הא"ע כתב להלוך בו כדי להראות שהוא שלו ואלו ואלו דברי אלהים חיי' ומסקינן בסוגיא אביי הוי קאי קמיה דרב יוסף אמר ליה רב יוסף לאביי הב ליה ליבם סנדלך לחלוץ בו יהיב ליה אביי מנעל שמאל א"ל רב יוסף אימר דאמרי רבנן במתניתין של שמאל חליצה כשירה בדיעבד לכתחלה מי אמרי א"ה סנדל שאינו שלו נמי א"ל הכי קאמינא הב ליה ואקני' ליה וכן הלכה וכתב נימוקי יוסף דקיי"ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ולפי הטעם שפירשתי דמנעל שאינו שלו אסור משום דאינו מכוון הוא א"כ מאי מועיל הקנאה אלא צ"ל דהמנעל של אביי היה רואה רב יוסף ומרגיש שהיה מכוון לו ותדע מאחר שיש לב"ד מנעל חליצה למה לא חלץ רב יוסף במנעל ב"ד אלא בודאי לא היה מכוון למדת רגלו רק אותו של אביי ואעפ"כ לא יצא גזירת חכמים שגזרו על מנעל שאינו שלו לכתחלה מ"ה צריך הקנאה ומכאן מוכח דאפילו מנעל של ב"ד צריך להקנות ליבם קודם חליצה וכן אנו נוהגין והיבם מגביה אותו וקונה אותו וכתב הגאון מהר"י ברונא שצריכי' להקנות לו במתנ' גמורה כי אין הכל בקיאין בדין זה ע"כ ואיני יודע למה החמיר הלא אינו מעכב ההקנאה רק לכתחלה עבדינן הכי להיות שלו ובתשובת ראיתי שגדול אחד כתב שלרווחא דמלתא מקנה לו מאחר שהוא מנעל של ב"ד חשוב שלו ודומה לאתרוג של הקהל שכתב הרשב"ם שכולן יוצאין בו ואין צריכין לפרש להדיא שכל אחד מקנ' לחבירו על מנת להחזי' דאמרי' לב ב"ד מתנה כו' הכא נמי הכי ואומר אני דלא דמי כלל חדא דאתרוג רגילין כולן ליתן חלק להוצאות האתרוג ויש בו תפיסה קצת ועוד גבי אתרוג שייך לומר שפיר לב ב"ד מתנה דהא כולן צריכין לו וכאלו הותנו דמי אבל בר מיניה וכי כולן צריכין למנעל חליצה אלא באם יצטרך ימצא המנעל של ב"ד מזומן ע"כ צריך להקנות לו אף שמצאתי בשם ר"י מפרי"ש במרדכי שאם המנעל מיוחד לכך אין צריכין להקנות לו אבל כמו שכתבתי תפסו רוב העולם ועיקר אבל מה שכתב בתיקון חליצה של הגאון מוהר"י סג"ל שחולצת המנעל מן הרגל ומגבהת אותו כדי לקנות ולהפילה מידה בקושי לארץ בפני הדיינים לא ידעתי טעם להגבהה זו ולהשלכה זו ואמת שהרמב"ם כ' וחולצת המנעל ומשליכתו לארץ אבל הגבהה לא הזכיר ואף זו אינו טעם ואפשר שפסק הגאון מהרר"י סג"ל על פי הרמב"ם שתשליכנו לארץ ואי אפשר בלא הגבהה טעו התלמידים וכתבו בשמו שתגביה אותו לקנות וטעם הרמב"ם אפשר משום דסבר האי בפניו דכתיב בקרא קאי נמי אחלצה כלומר שתהא החליצה בפניו והיינו להשליכו בבזיון כמו הרוק מלפניו ומהר"י ברונא כתב הטעם שמשליכים אותו לארץ כדי שלא יאמרו מנעל שלה היא והיא חולצתו ליטול את שלה לכך משלכת אותו בבזיון להודיע שלא מחמת שהוא שלה אלא לבזותו בפני הדייני' כעין הרוק שירקה בפניו ואלו ואלו דא"ח. ובתיקן אחר מצאתי וז"ל ושומטת המנעל מעל עקבו וגוררת המנעל מעל רגלו וזורקתו בקושי על הארץ לפני הדיינים ובראייתם ואחר שזרקה אותו על הארץ אז תגביהנו וזורקתו מרחוק שנית כך קבלה בידינו וסוד הוא עכ"ל ומאחר שנעלם הסוד ממני אין לי אלא דברי הקדמונים ודיו. הלכך לכתחלה מקנין לו ב"ד המנעל רק שיכול להלוך בו בלי קשירה ושיהא כולו עור ושיהא המנעל של ימין ואם חסר כל אלו כשר בדיעבד חוץ מאם היה קטן שאינו יכול להלוך בו או גדול שאינו יכול להלוך בו בלי קשיר' דאף בקשירה פסול והאש' כשחולצ' המנעל עומדת על רגלה וזורקת אותו בכחה מידה על הארץ בפני היבם ובפני הדיינים:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה