ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · יז
דין המעביר שער בית השחי ובית הערוה בין בתער בין במספרים וכן האשה שגילחה הראש שלה שניהם לוקין ובמקום שאין דרך הנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה וכן האנשים אין דרכן לגלח ראשן שניהם פטורים ואין חילוק אפילו העביר כל גופו או בית השחי ובית הערוה לבד ושאר הגוף אסור מד"ס אפילו במספרים כעין תער ואם יש לו ריבוי שערות על ידו ובוש מותר להסיר אפילו בתער ולחוף בידו מותר אפילו בבית השחי כדי להסיר שערו מפני שמצערות אותו וכ"ש בבגדו ואם כינה עקצתו אסור לחוך בידו ואף אסור ליטלנה בידו בתוך התפלה אבל שלא בשעת התפלה מותר ליקח בידו ולזורק' בבה"כ ומי שיש לו חטטים בבית הערוה שרי ואסור לאדם, ללבוש מלבושי נשים וכן איפכא ומותר לאשה לגלוח מול עורף:
מסקינין בסוגיא בפרק שני נזירים אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה ומשני הא דלוק' בתער הא דמיקל במספרים כעין תער פירש"י שגזזו במספרים סמוך לבשר כעין תער אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה מיתיבי העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרי' ומשני מאי לוק' דקאמ' מדרבנן א"ד א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן המעבי' בית השחי ובית הערוה לוק' משו' לא ילבש גבר שמלת אשה מיתיבי העברת שער אינו מדברי תורה אלא מד"ס וליכא לשנויה דלוקה מדרבנן קאמר והא קרא קאמר לא ילבש גבר ומשני הוא דאמר כי האי תנא דתניא המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום לא ילבש גבר ות"ק דסבר מדברי סופרים האי לא ילבש גבר מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא לא יהיה כלי גבר על האשה וגו' שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשי' לניאוף וכן אשה שמלת איש רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על האשה וזהו מצינו ביעל שלא הורגתו לסיסרא בכלי זיין אלא ביתד ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה ורי"ף פסק כלישנא קמא דר"י דהעבר' שער מד"ס וכן פסק הרמב"ם ותימא מאחר שהרי"ף רגיל לפסוק בכל מקום כא"ד כמו שכתב הרא"ש בב"ק משמו א"כ אמאי לא פסק כא"ד דהכא דלוקה מן התורה ואפילו את"ל דבתרי לישנא דאיסורא לעולם הולך אחר המחמיר כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת בפ"ק דע"ז א"כ בכאן היה לחוש לחומרא ולומר שהיא דאורייתא ונראה דעתו שסבר דהברייתא דהעברת שער מד"ס עיקר מדפריך מינה לכל הני לישני וכן הא דמשני הוא דאמר כי האי תנא משמע יחידאי הוא אבל רא"ם פסק כר"א בן יעקב דהוא קב ונקי והיינו כלישנ' בתר' דר' יוחנן דקאי כוותיה וכן פסק הסמ"ג וכן נראה מדקאמר הוא דאמר כי האי תנא המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום לא ילבש גבר ולא אמר מיד תנאי היא והו"ל למייתי פלוגתא דת"ק וראב"י אלא דבעי תלמודא לאשכוחי נמי סתמ' דקאי כוותי' דר' יוחנן שלוקה מדאורייתא א"כ ש"מ דכך הלכה ועוד מאחר שתרגום אונקלוס שזכה לינתן בסיני פירש המקרא כראב"י ש"מ שדבריו עיקר ומ"מ אפשר שראב"י מודה לדברי ת"ק שאסור לבישה משום ניאוף וכן כתב הסמ"ג (דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ומש"ה נראה דלא מחלקינן הקרא ואסרינן אפילו בלא ניאוף שצריך האדם להרחיק עניני מלבושיו ממלבושי האשה וכן כתב הרמב"ם והטור אחריו שלא תלבש אשה בגדי' המיוחדות לאיש כפי מנהג המקום וכן איש לא ילבש בגדי אשה) וכתב הרמב"ם בד"א שיש איסור באותה הבערה במקום שאין מעבירין אותו אלא הנשים לבד כדי שלא יתקנו תיקן נשים לבד אבל במקום שמעבירין השער האנשים והנשים אם העביר אין מכין עכ"ל משמע דאסור להעביר בית השחי אפילו במקום שמעבירין רק שאין מכין אותו מכות מרדות (והר"ן כתב בפרק שני דע"ז בשם הגאונים דשרי אפילו לכתחלה אלא שהחברים נמנעים בכל מקום וכתב שזהו טעמן מדאמרינן בפרק ב' נזירין ההוא גברא דאחייב נגידא בב"ד דר' אמי גלייה לדרעיה ואיגלי בית השחי חזייה דלא מגלח אמר להו שבקוהו מן חברי' הוא דין והיינו לפי שבאותו המקום נהגו האנשים להעבירו וזה שלא העבירו הכיר שהיה מן החבירים דאי לכ"ע אסור היכי קאמר משום דלא מגלח מן חבריא הוא ע"כ אבל לפי דברי הרא"ש דלקמן לא משמע הכי שיהא מותר לכתחלה אלא שהחבר ידע שיש איסור בדבר וכל זאת לא יתכן) ובמקום שאף האנשים מעבירין כו' הייתי אומר ט"ס הוא ברמב"ם (וחלילה לנו לחזק המנהג שבא בעבירה כדי לפוטרו מן הלאו) וא"ל דה"ק ובמקום שמעבירין אותו האנשים במספרים כעין תער לפי מה שנכתוב לקמן דלא שרי במספרים כעין תער אלא בשאר איברי הגוף אבל לא בבית השחי כו' ודוחק לומר במקום שמעבירין האנשי' במספרי' שלא כעין תער דזה אינו מן הדרך כלל ותדע דהא התוס' והסמ"ג והרא"ש הקשו מסוגיא דהכא דאמרינן מפיבושת לא עשה רגליו היינו שלא העביר בית השחי ובית הערוה אלמא דמותר במספרים כעין תער א"ל שבאותו העת עדיין לא גזרו חכמים ומאי דייקי דלמא במספרים שלא כעין תער אלא כדפרי' שאינו מן הדרך ומ"מ יש לי לקיים פסק של הרמב"ם במקום שאין מעבירין אף הנשים אם עבר איש והעביר אף. בתער אין מכין אותו מכות מרדות וכן יראה מדעת רש"י שפירש ולא יתקן גברא בתיקוני איתתא שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה ולא פירש אהעברת שער כמו שתופסין כל רבותינו דהאי דקאמר תלמודא דנזיר דלעיל מבעי ליה לכדתניא כו' היינו ת"ק דר' אליעזר בן יעקב דר' אליעזר בן יעקב סבר לוקה אלא משום דסבר רש"י במקומות שאין מעבירין אף הנשים לא שייך לומר האי תיקן כלל א"כ יפול זה הלאו מן התורה ע"כ מפרש אותו אכיחול ופרכוס וממילא העברת שער במקום שהוא תיקן יופי של נשים והנה הרי"ף גרס גירסא אח"כ וכך נוסח' אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה כי קאמר רב בשאר איברי הגוף ובשאר איברים מי שריא והא תניא העברת שער מד"ס כי קאמ' רב במספרי' וכי תניא ההיא בתער והא רב בתער קאמ' כעין תער קאמ' וא"כ לפי גירסא זו לבי' השחי ובי' הערוה אסור במספרים כעין תער ושאר איברי הגוף שרי וכן פסק הרמב"ם וכן איתא האי גירסא בה"ג שכתב ר"י טוב' עלם ובהלכות גדולות אחרת כתוב בהן האי גירסא רק שכתוב בהן אלא כי קאמר כו' משמע שחוזר מן תיר' הראשון דודאי לפי זה מספרים כעין תער מות' אף בבית השחי ובית הערוה ובתער אסור אף בשאר הגוף מד"ס ולפי גירס' זו שלנו שהבאתי לעיל משמע מספרים כעין תער מותר אפילו בבית השחי ובית הערוה אבל בשאר הגוף דלמא ליכא איסור כלל אפילו בתער והתוספו' אינן מכריעין לאיזה גירס' ודעת' במסכ' מכות כדעת הרי"ף ואף הכא בפרק החולץ כתבו סיום דבריו מדאמרי' בנזיר ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דר' אמי איגלאי בית השחי וחזייה דלא מגלח אמר להון ר' אמי שבקוהו דין מן חבריא הוא פירש שיודע שאסור להעביר בית השחי משמ' שנהגו בו איסור ואני אומ' אפי' אם תמצא לומר דגרסי' כגירסא שלנו מ"מ נראה מן הסוגיא דשאר הגוף אסור מדאקשי תלמודא ללישנא בתרא דר' יוחנן דאמר לוקה מברייתא דקתני העברת שער מד"ס ולא משני הא דקתני מדברי סופרים אשאר הגוף קאי והוי ניחא דהא לא קתני בית כ' אלא העברת שער דמשמע אשאר הגוף אלא מאחר דקתני סתמא העברת שער קים ליה לתלמודא דאיירי בכל שער אף בבית השחי ובית הערוה א"כ ממילא מוכח דאיירי נמי אף בשאר הגוף מדקתני סתמא ומוכרח אתה לומר כן לפי גירסת הגמרא דאקשי ושאר איברים מי שרי והתניא העברת שער מדברי סופרים (פירש מדקתני סתמא וכן פירשו התוספות ואף דלא קיי"ל כהאי ברייתא דהעברת שער מדברי סופרים היינו לענין בית השחי כו' כמו שפיר' אבל בשאר הגוף לא פליג שום תנא אהאי ברייתא דאסורה מדברי סופרים ועוד ק"ו הוא ומה אותו שסבר בית השחי מדברי סופרים מ"מ אסר ג"כ שאר הגוף מאן דסבר בית השחי לוקה ק"ו דאוסר שאר איברים מד"ס וגם נר' דבמספרי' כעין תער אסור אף בשאר הגוף אף דרב אמר מיקל אדם כל גופו בתער ולכל הפחות במספרי' כעין תער קאמר אפ"ה לא קיי"ל במסקנא הכי אלא כברייתא דאוסרת הכל מד"ס מדפריך תלמודא לר' יוחנן דאמר לוקה מהאי ברייתא דהעברת שער מד"ס ומשני הא דלוק' בתער וכי קתני מד"ס במספרים ש"מ דס"ל לתלמודא לפי האמת דלשון העברה שייך אף במספרים כעין תער וא"כ לר' יוחנן דאמר המעביר לוקה אף במספרים כעין תער וכן הברייתא דאוסרת מד"ס אף במספרים כעין תער וכן נראה מאחר שעיקר הלאו תולה משום תיקון יוסי מה חילוק בין זה לזה דלא שרינן מספרים כעין תער גבי זקן אלא משום לא תשחיתו ואין השחתה אלא בתער וכן לשון גילוח אבל הכא לא קפיד קרא לא אהשחת' ולא אגילוח אלא משום תיקון נשים הוא ומפיבושת שלא עשה רגליו כו' לפי זה צריך לפרש שבאותו העת לא נאסר העבר' שער לא מדברי תורה ולא מד"ס כי הנשים לא היו מעבירין שער בית השחי שלא היה צריך להן תיקון זה כדאי' בפרק כ"ג מאי דכתיב ואעשה לך שם בגוים ביפיך שאין להם לבנות ישראל שער לא בבית השחי ולא בבית הערוה ואפשר רב גופא חוזר מדבריו מדאמר בסוגיא דהתם בעי רב מר' חייא מהו לגלח א"ל אסור א"ל והא קא גדילי פיר' יותר מדאי א"ל גבול יש לו לאותו שער כיון שגודל יותר ממה שיכול האדם לסובלו נושר ואף שר"ת פי' דבתער קאמר ולפי שמצטער יותר מדאי היה לו להתיר אף בתער מאחר שאינו עושה ליופי ולנוי אלא להנצל מן צערא ומשני גבול יש לו כלומר שאינו מגדל והולך כשער הראש ולא יתכנו דבריו בעיני חדא דלפי זה צריך לומר דרב לא ידע כל הברייתא שהביאנו למעלה שאוסר בתער כאשר כתב הסמ"ג ועוד מדאמר רב לעיל מקיל אדם כל גופו בתער ומשנינן כעין תער קאמר והכא לא הזכיר תער כלל כ"ש שאין סברא שיהא מדכר דוקא בתער אלא אף במספרים קאמר וביש ספרים כתוב להדיא במספרים ומדלא קאמר בית השחי ובית הערוה אלא סתמא מהו לגלח משמע דאכל שער הגוף קאי ומסתמא קיבל רב מר' חייא ומה שפסק מתחלה מותר היינו מדעתו ואף אם דוחק בעיניך לומר כך ותסבור אלא רב אשי דשרי לעיל בשאר איברים והכא בבית השחי וכן דעת הרי"ף אפ"ה לא ק"ל כוותיה כדפי' ועוד תדע דאסור במספרים כעין תער דמסקינן בעי רב מר' חייא מהו לוחך פי' לחוך בית השחי כדי להעבירו א"ל אסור ואם לחוך בבגדו מהו א"ל מותר מאחר שאינו נוגע בשער וא"ד הכי קא מבעיא ליה בתפלה בבגדו מהו כשמתפלל מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו הכיני' א"ל אסור ולית הלכתא כוותיה כיון דאינו נוגע בבשרו מותר וא"כ אפילו לחוך קאסרינן ק"ו במספרי' כעין תער וכל ענין חיכוך לא הביא הרמב"ם בספרו ש"מ דלא ס"ל לאיסור והיינו דפסק כא"ד שהוא לשון בתרא שעיקר שלא נאמרה הבעיא כלל אחיכוך שער אלא אתפלה דביד אסור ובבגדו לית הלכתא כוותיה ושרי ואפשר שהרי"ף והרא"ש שהביאו לשון הגמרא כצורתה בשתי הלשונות ולא פסקו כחד מסתמא סמכו אשאר דוכתי דאזלינן בתר לישנא בתרא וא"כ הטור שכתב אסור לחוך בידו ובבגדו שרי בשער בית השחי לא כיון כשורה וכן נראה דחיכוך שערות לא איקרי תיקון נשים שאין דרך תיקון בכך ואם נפשך לומר ס"ס מסיר השער א"כ אפילו בבגדו נמי אסור ובתו' נמי מצאתי כתו' ולית הלכתא כוותי' בחיכוך שער וכתב הרא"ש ובתשובת הגאונים כתוב דבית השחי ובית הערוה אם מגלח מראשו עד רגלו מותר כיון דמגלח כל גופו אין זה יפוי דאדרבה ניול הוא אלא על שם רפואה הוא מגלח וכן כתב הסמ"ג כדמשמע לישנא דרב מקיל אדם כל גופו בתע' ותימה א"כ מאי מקשה תלמודא ארב מברייתא דאוסרת לשני דהוא איירי בכל גופו דניול הוא אלא תלמודא דידן לא ס"ל הכי אף שבביאורי הסמ"ג כתבתי זה אשנויי דחיקא לא סמכינן ומ"מ אם יאמרו הרופאים שצריך אין דבר שעומד בפני פקוח הנפש (אבל במקום שלא יגיע לכלל סכנה אפילו הוא רפואה להדיא אסור ומה שכתב הרשב"א שאלת מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה ומצטער מצד השער ואם יעבירנו רפואה הקרובה תשובה מסתברא דמותר דאינו אלא מדרבנן ובמקום שצריך רפואה לא אסרו דהא בעי מיניה רב מר' חייא מהו להקל אמר לו אסור אמר לו והא קא גדיל וקא מצטער אמר ליה גבול יש לו כל זמן שהוא גדול נושר אלמא אי לאו דנושר מצטער מותר וכאן שער שאינו נושר וצריך לרפוא' מותר ועוד שאין זה עושה אלא משום רפואה ואין בו משום תיקון כתיקוני איתתא עכ"ל היינו לדבריו דס"ל העברת שער מדרבנן אבל לפי מה שכתבתי דלוקה אין לחלק בין יפוי לאינו יפוי גם מכ"ש לפי מה שפי' דעובדי דר' חייא ורב לא איירי כלל בבית השחי ובית הערוה אלא בכל גופו ומ"מ נראה דשרי נהי דלא מחלקינן באיסורא לאוי בין יפוי לאינו יפוי כי אין לחלק הלאו ולדרוש טעמא דקרא דניהוי עובר בלאו מ"מ הכא דמכתו מוכיח עליו שעושה לרפואה ודומ' לזה אמרו גבי אפר מקלה דשרינן ליתן אותה על גבי מכתו משום דמכתו מוכיח עליו הכי נמי הכא אלא שמ"מ למה לו למדחי הלאו יעביר השער במספרים שלא כעין תער אם אפשר לרפאות בכך ומ"מ נראה לדידן שאפילו הנשים אינן מעבירות א"כ אין בו לאו כלל מדאורייתא כדפרי' א"כ היכא שיש לו הוכחה מותר ואף שלא חילקנו בענין גוף הלאו דהמעביר שער בית השחי כו' בין עושה משום רפואה או לא א"ל במקום פקוח נפש או היכא דמכתו מוכיח עליו כדפרי' ה"נ גלוח האשה שיש בה נמי לאו מ"מ גלוח כעין זה שאינו אלא כלאחר יד לא חשבינן גילוח ושרינן משום רפוא' כמו שאנו מתירין העברת שער דכל שאר הגוף משום רפואה או משום צער והא דהמעביר שער בית השחי כו' נראה נמי דוקא שהעביר כולו או חצי אבל בדבר מועט לא נקרא תיקוני איתתא ומ"מ אם ליקט שער לבן מתוך השחורות אפילו באחת חייב וכן פסק הרמב"ם ואף שהראב"ד השיג וכתב ששער אחד לא נקרא עדי אשה ר"ל שלא מנכרא בחדא איני יודע למה לא ינכר האדם שכל שער ראשו שחור ונראה בו שער לבן וכן פסק הטור וכתב עוד בשם הרמב"ם מי שצבע שחור וצבע לבינות חייב אפי' בשער אחד) והמרדכי כתב בפרק במה טומנין בני אדם שיש להן ריבוי שערות על ידם ובושים בין האנשים מותר להסירן דהו"ל צער מחמת בושה ואין לך צער גדול מזה ע"כ וכן נראה מאחר דשאר איברים מדרבנן במקום צערא לא גזרו רבנן וכתב הרמב"ם כמו שהוא אסור בגילוח הנשי' כך הנשים אסורין בגילוח האיש דהיינו שלא תגלח הראש שהוא עדי האיש וצריך ליתן טעם לדבריו מאחר שהקפיד הכתוב על איש שלא ילבש מלבוש האשה שהוא היפוי לנשים אלא ילבוש בגדי האיש להיות הגבר בגבורתו הפך הקישוט והנוי ועל האשה הזהיר הכתוב שלא יהיה עליה כלי זיין והדומה לזה הראוי לאיש הפך הקישוט והנוי אלא להיות זריז וגבור ונמהר וע"כ הגילוח בראש הוא הנאות לאיש והפך הוא לאשה כי השער וקילעתה הוא נוי האשה ולפ"ז שכתבתי דקי"ל דלוקה מדאורייתא ה"ה היא לוקה בגלוח הראש ומ"מ במקום שאף האנשים אין רגילין להעביר שער הראש אם גילחה היא פטורה אבל אין נכון לכתחלה ומה שרגילין האנשים לגלח מול העורף יכול אף האשה לגלח עצמה לרפואה דאין זה לה תיקון יופי דהא שערות ארוכות שוכבת עליה ואין זה תיקון יופי כלל ומוכח דאינו אלא לרפואה המעביר שער בית השחי ובית הערוה בין בתער בין במספרים וכן היא שגילחה הראש שניהם לוקין ובמקום שאין דרך הנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה וכן האנשים אין דרכן לגלח הראש שניהם פטורי' ואין חילוק אפילו העביר כל גופו או בית השחי ובית הערוה לבד ושאר הגוף אסור מד"ס אפי' במספרים כעין תער ואם יש לו ריבוי שערות על ידו מחמת בושה מותר להסירם אפי' בתער ולחוך בידו מותר אפי' בבית השחי כדי להסיר שערו' אם מצערות אותו וכ"ש בבגדו ואם כינה עוקצתו אם מצערו' אותו אסור לחוך בידו ואף אסור ליטלנ' בידו בתוך התפלה אבל שלא בשעת התפלה מותר ליקח ביד ולזורק' בבית הכנסת כאשר פסק א"ז בברכו' הנראה בעיני כתבתי: