ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · טו
דין מאן דבעי למחלץ צריך לדחוק רגליו בארץ לכתחיל' ובדיעבד כשר ומי שרגלו הפוכה ודורס בעליונו של רגל חליצה פסולה אפילו בדיעבד וכן מי שנקטעה רגלו מן הארכובה ולמטה חליצתה פסולה והיכא דנקשרו הרצועו' למעלה מן הארכובה אם המנעל אינו גדול ויכול לילך בו אף בלי קשירה חליצתה כשירה ואם אינו יכול לילך בו בלא קשירה חליצתה פסולה והיכא דמנעל ארוך עד למעלה מארכובה או עד תוך ארכובה חליצתה פסולה:
אמר אמימר האי מאן דבעי למיחלץ צריך למדחסי' לכרעי' פי' לדחוף רגלו בכח לקרקע ופריך רב אשי לאמימר והא תניא לעיל בין עומד בין יושב בין מוטה ומוטה לאו אורחיה למדחס ומשני לעולם דדחיס ליה לכרעיה ואמר אמימר האי מאן דמסגי על ליחות' דארעא לא חליץ פירוש שרגלו הפוך ודורס בעליונ' של רגל וליחותה הוא לשון לווחי' אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף פי' שאותן אנשים אחלישו לדעתי' דרב אשי ואתהפכו כרעייהו כדאיתא בפרק אלו מגלחין והנה פסק הרי"ף הלכה כאמימר וטעמא דאמימר דמאן דמסגי על ליחות' דלא חליץ משום דבריו הראשונים דבעי למדחסיה לכרעיה והאי דאתהפך על כרעיה לא מצי לתרוצי לכרעיה וממתניתין דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה לאו דנקטעה רגלו קאמר אלא שקשר רצועו' המנעל למטה מן הארכובה כשר' ולמעל' מן הארכוב' פסול' וכן אית' בירוש' משו' דעיק' חליצ' התרת הרצועו' וכיון שהתירת' מעל שוקו מקום מצוה הוא דמעל רגלו אמ' רחמנ' ושוקו מעל רגלו הוא והא דא"ר אשי למאי דקאמ' אמימ' כו' לא שמעינן מיניה דלא ס"ל דאי לא הוי ס"ל כאמימר הוי אמר להדרא לית הילכתא כאמימר ומדלא אמר הכי לא מצינו למדחי שמעת' דאמימר כבי האי מילתא קל קלישא וכן דעת הרמב"ם והראב"ד השיגו ואמר שטעם דאמימר דמאן דמסני על ליחות' כו' אינה טעם דבעי למדחסיה דהא דבעי למדחסיה אינו אלא לכתחילה ואי לא דחיס לא מפסלא בכך אבל הא דמסגי על ליחות' כו' חליצה פסולה משום דגב הרגל הוא שנקרא רגלו והתחתון נקרא כף הרגל וזה שרגלו הפוכה וכף רגלו למעלה נמצא נעלו נחלצת מן כף רגלו ולא מעל רגלו ממש וגם נחלצת למטה מן רגלו והתורה אמרה מעל רגלו ולא למטה. והרמב"ן הסכי' לדברי הרי"ף ופוסל בשתיהן והרא"ש הסכים לדברי הראב"ד מדקאמר אמימר בתחילה צריך למדחסיה משמע לכתחילה קאמר ואח"כ קאמ' מאן דמסגי אליחות' לא חליץ משמע דלא הוי בר חליצה כלל. וטעמא דבעי למדחסיה כד שיהא ניכר שטורחת לחלוץ מנעלו דלפעמים מנעל ב"ד גדול ממדת רגלו ונראה כיוצא מאיליו א"ל שידחוק רגלו בקרקע מעט ונראה בעיני דאף ר"י אלפסי שפי' חד טעמא לתרתי בבי דאמימר מ"מ לא סבר אי לא דחיף נפסל' החליצה ולא נמצא בדברי הרי"ף ראיה לפסול וכן ברמב"ם ואפשר דס"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אבל נהפכה רגלו דלאו בר הכי נפסלה בכך וכן כתב המגיד משנה ומ"מ לא נ"ל דברי הרי"ף דהיכא כתיב בקרא שינעץ רגלו בכח על הארץ דבעי למימר דאי לאו בר הכי נפסלה אלא עיקר כמו שכתב הראב"ד רק שיש להקשות על דברי הראב"ד מאחר דאת' צריך לתרוצי אלא לכתחילה מאי פריך ליה רב אשי והא תניא בין עומד בין יושב בין מוטה הלא לא אכשר התנא התם אלא דיעבד וה"נ אי לאו תריץ כרעיה כשר בדיעבד (וי"ל דהראב"ד ס"ל דברייתא דמכשר בין עומד בין יושב או מוטה נמי לכתחילה קאמר כמו שיש הרבה מפרשים ומביאים ראיה מדפריך רב אשי לאמימר מברייתא ש"מ דס"ל דברייתא אף לכתחילה מכשרה וכן כתב בנ"י ועוד נראה דלא קשה מידי דמ"מ פריך שפיר מדתניא בין עומד משמע דאין כאן ריעותא אלא מצד שאינו עומד והא איכא ריעותא אחרינא דלא תריץ כרעיה וא"כ היה לו לחלק מיניה וביה בין תכיץ כרעיה בין לא תריץ כרעיה והכל בעמידה דעכשיו איכא למיטעי ולומר הא דאשמועינן התנא דאינ' כשר' אלא בדיעבד היינו מוטה דאיכא תרתי לריעותא מצד שאינו עומד וגם לאו תריץ כרעיה הא בחד ריעותא לא קפדינן או נימא בלא תריץ כרעיה לא קפדינן כלל אלא בעמיד' לחו' ומשני לעולם דדחיס ואין כאן ריעותא אלא דמוטה ועוד יש ראיה שהטעם דמאן דמסגי אינו משום דבעי לתרוצי לכרעיה דא"כ למה חלקינן אמימר לתרתי בבי ה"ל למימר הילכך מאן דמסגי על ליחות' כו' לא חליץ ומדלא אמר הכי ש"מ דתרתי בבי הוא כדברי הראב"ד והרא"ש רק שאני מוסיף ואומר פשיטא הא דצריך למדחסי' לכרעיה אינו אלא לכתחילה כדי שתהא החליצה בכח שלה אבל הא דאמר מאן דמסגי על ליחות' לא חליץ ר"ל לא הוי חליצה כלל אפילו לפסלה על האחין דהא בקרא כתיב וחלצה נעלו מעל רגלו וכאן הוא היפוך למטה מכף רגלו וגרוע יותר מן הארכובה מלמעלה דחליצה פסולה הוי משום הכי אמר לא חליץ ולא אמר חליצה פסולה ולפי זה מיושב שפיר הא דאמר רב אשי למאי דקאמר אמימר כו' משמע דלא ס"ל כוותי' וכן הו' בנין היסוד בכל התלמוד כלומר דלא ס"ל לרב אשי כאמימר בהא דלא הוי בר חליצה כלל וכאילו לא חליץ אלא הוי חליצה מיהא לפוסלה על האחין ולדברי הרי"ף דדייק מדלא אמר להדיא לית הלכתא כוותיה כו' ותימא מכ"ש דקשה לא יאמר כלל למאי דקאמר אמימר אלא יאמר בלשון קצרה הלכך לאו בר אובא ובר קיפוף חליץ אלא עיקר כמו שפירשתי ומה שתירץ הרי"ף דמתניתין מהארכובה ולמטה כשרה איירי בקישור הרצועות כדאיתא בירושלמי תירץ ר"ח בשם הגאונים וז"ל כיון דמסגי על ליחותא לא יכיל למתרץ כרעיה דגב דידי' הוא לתחת ולתחת דידיה הוא לעיל וכיון דאיתא לכרעיה ולא תריצה ה"ל כמי שאינו ראוי לבילה כו' אבל היכא דהוי תריץ מעיקרא ואי לא פסיקא הוי יכול למתרץ כרעיה אע"ג דאיפסק חליץ למטה מן הארכובה דהוי ראוי לבילה כו' הרי שסובר שקיטע שפיר חליץ אבל לא הבנתי דבריו כלל במה שסובר שהקיטע קרוי ראוי לבילה דאי הוי ליה כרעיה כו' סוף סוף לית ליה ואינו ראוי בשלמא מאן דאית ליה כרעיה ולא תריץ אותה ביה איכא לחלק הכי אבל מי שאין לו אין שייך לומר כל הראוי כו' ומ"ש ממאן דמסגי אליחותא כו' דהוא נמי קודם שנהפכה רגלו הוי שפיר מצי לתרוצי כמו בר אובא ובר קיפוף אלא שעתה אינו יכול ה"ה נמי לנקטע אלא אם באת להכשיר הקיטע צריך את' לפרש כרש"י וז"ל ואע"ג דתנן מן הארכוב' ולמטה כשרה התם הוא דאם נחתך רגלו קם לי' שוקו במקו' רגלו ורחמנא אמר מעל רגלו דהאי שוקו אבל האי דנהפכו רגלו לא רגל הוא או כפי' ר"ח שהביאו התוספות דטעמא דמאן דמסגי משום דלא מצי למדחסיה רגליה אבל האי דנקטע שפיר מצי למדחסיה כולו שוקו אארעא אבל בירושלמי מוקי להדיא מתניתין הא דלמטה מן הארכובה כשרה התם הוא בקישור הרצועות איירי וכן פי' ר' ניסן במגילת סתרים וכן דעת ר"י בעל התוספות והיינו כרי"ף והרמב"ם דס"ל דקיטע לאו חליץ וכתב הרא"ש ומיהו תימא הוא לומר לפסול החליצה אם נקשרו רצועות הסנדל מן הארכובה ולמעלה דמאי נ"מ היכן דנתקשרו הרצועות רק שחלצה נעלו מעל רגלו והא דקא' בירוש' דעיקר חליצה התרת רצועות נראה שהסנדל שלהם לא היה יכול לעמוד ברגל בלא קשירה וכן משמע מתוך לשון הירושלמי דקאמר קשרו עד שיכול להלוך בו אלמא דעיקר הקשירה כדי שיעמוד על רגלו ויכול להלוך בו וכיון שאינו יכול לעמוד ברגל בלא קשירה אם התיר היבם הרצועות ה"ל כאלו נשמט הסנדל כיון דסופו ליפול מעצמו וכן אם קשרו למעלה מן הארכובה לא ידעינן למה תפסול החליצה אם קשר למעלה מן הארכובה או אפילו אם חולץ בלא קשירה שלא נרמזה קשירה בתורה ולא נאמרה הלכה למשה מסיני והא דקאמר בירושלמי כיני דמתניתין דקושר מן הארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעל' פסול' לא בעי למעוטי קיטע אלא לאשמועינן דבעינן שתה' אף הקשירה מן הארכובה ולמטה ובסנדל שלהם שאינו יכול לעמוד ברגל בלא קשירה א"נ בקיטע איירי ואתא לאשמועינן דבעינן שישאר כ"כ בשוקו שיכול להכניס הסנדל בשוקו ולהוציא למטה מן הארכובה אבל אם נחתך שוקו בסמוך לארכובו שאינ' יכול לקשור הסנדל אלא בשוקו למעלה מן הארכובה פסולה עכ"ל והנה מה שכתב דהירושלמי לא איירי אלא בסנדל גדול ומ"ה אם התיר היבם חליצה פסולה כבר כתבתי בסי' ז' דליתא להאי סברא אלא בכל הפסול כשהתיר הוא או אפילו הותרה ממילא אם הוא גדול שאינו יכול להלוך בו בלא קשירה אז חליצה פסולה אפילו בקשירה כמו שאפרש לקמן בסי' י"ח ומ"מ לענין שנקשרו הרצועות למעלה מארכובה נ"ל דבריו היכא דהמנעל אינו גדול ויכול להלוך בטוב בלי קשירה דהחליצה כשרה בדיעבד והוי כאלו לא נקשרה כלל אבל אין נראה כלל במה שכתב שהירושלמי לא בא למעוטי קיטע אלא לאשמועינן דאף הקשירה צריך למטה מן הארכוב' היכא שהסנדל גדול דזהו דוחק מאחר שקיטע כשר נוקי מתניתין בכה"ג ולא נוקי בקשירה שצריכה לחלק בין סנדל גדול למנעל קטן ואם היה בא הירושלמי לפסוק דין הקשירה היה לו לפסוק מימרא בפני עצמו ולא לפרש המשנה כך גם מה שתירץ באם שנקטע רגלו סמוך לארכובה הוא סמוך על רוב חריפותו ואינו מתיישב על הלב להיות כוונת התלמוד בסתימות ולסמוך על דברי נביאים שאיירי בנקטע סמוך לארכובה לא היה לו להזכיר ארכובה קשירה אלא מתניתין איירי ברחוק מן הארכובה כו' ע"כ העיקר בעיני שהירושלמי מפרש המשנה בקשירה ולא מכשיר בנקטע כלל כמו שפסק הרי"ף והרמב"ם ור"י וראבי"ה וס"ת וס"מ וא"ז ומרדכי ומי יקל כנגדם והאמת הוא שהסברא נותנת מאחר שנקטע א"כ מה שלבש ברגלו אין לו שם המנעל והתורה הקפידה על מנעל כדרך שרגילין לילך בו כמו ואנעלך תחש וא"כ בע"כ מתניתין אקשירה קאי שאם הקשירה היתה למעלה מן הארכובה פסולה ומ"מ דוקא בענין שלא היה יכול להלוך בו בלא קשירה אלא ע"י הדחק דאל"כ אין לפוסלו בכך כדפרי ומ"מ נוכל לפרש מתניתין שלנו בכל מנעל איירי בין גדול ממדת רגלו בין אינו גדול ולא איירי בקשירה מדלא פי' תלמודא תלמודינו אלא בגוף המנעל איירי אלא שאם הוא ארוך עד למעלה מן הארכובה פסולה וגזרת הכתוב מעל רגלו דהיינו שוקו שהוא על רגלו ולא מעל דמעל וכן פסק להדיא ראבי"ה וס"ת בשם רבו ר"י בעל התוספות והס"מ והמרדכי והא"ז וראוי לחוש לדבריה' ומ"מ נ"ל לפסול הקשירה שהיא למעלה מהארכובה כל זמן שיכול להלוך בלא קשירה ואינו דומה למנעל כי הקשירה אין שם מנעל עליו ולא גרע מאלו לא נקשר כלל כדברי הרא"ש הילכך מסקנא דמילתא צריך לכתחילה לדחוף רגלו בכח לארץ ע"כ כתבו הס"ת והסמ"ג והרא"ש שראה מרבותיו שנהגו להעמידו אצל הכותל או ממוד שישעון עליו קצת כדי שיוכל לנעוץ רגלו של ימין בכח על הארץ והיא מגבהת אותו ביד ימינה מעל הארץ ושומטת המנעל ואם היתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדו או שמהלך על אצבעות רגלו שהופך העליון וכ"ש שנקטע אפילו למטה מהארכובה חליצתה פסולה ואם המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה או באמצע הארכובה חליצה פסולה לעולם ואם נקשרו הרצועו' למעלה מהארכוב' והמנעל גדול שאינו יכול להלוך בשופי בלא קשירה חליצה פסולה אבל יכול להלוך בלא קשירה אף אם קשרו למעלה מהארכובה והיא מתרת אז חליצה כשירה בדיעבד: