ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · ט
דין קרעה המנעל מעל רגלו או ששרפתו בגחלת או שקרעה המנעול העליון ושלפה לתחתון בענין שהעליון נשאר במקומו חליצה פסולה לחומרא ואיפסלה על האחין ואם שלפה לתרווייהו מעל רגלו כשרה חלצה, למנעל מעל בתי שוקיים לא הוי חליצה וצריך לכתחילה לבדוק המנעל שלא יהא בתוכו טיט וצריך לרחוץ רגלו של יבם קודם שנועלין בו המנעל:
בעי ר' ינאי היכא שהיא קרעה למנעל שלו מעל רגלו ונגלית רגלו או ששרפתו למנעל בגחלת שהשליכה עליו מהו גילוי כרעא בעינן והא איכא או דלמא חליצ' בעינן וליכא וכן בעי ר' נחמיא מרבה שני מנעלים זה ע"ג זה וקרעתו לעליון ושלפת לתתאי בענין שהעליון נשאר במקומו מהו חליצה בעינן והא איכא או דלמא גילוי כרעא בעינן וליכא שהרי נשאר העליון עליה ומסיק תיק"ו וא"כ ספיקא דאורייתא לחומרא ובהאי חליצה איפסלא על האחין דשמא היא חליצה מעליית' ואסורה משום לא יבנה כו' ולא שרי להנש' עד שתחלוץ חליצה כשירה והרמב"ם היה לו גירסא אחרת בסוגיא זו חלצה לעליון אע"פ שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו הרי זו חליצה פסולה וכתב הא"ז והרא"ש אבל היכא דחלצה לשניהם חליצה מעליותא היא ומזה מוכח דלא קרינן מעל דמעל גבי מנעל גופא כמו שפי' לעיל בסי' ו' ומהכא כתבו כל הגאונים קדמאי ובתראי דה"ה אין לחלוץ המנעל מעל בתי שוקיים אלא מרגלו יחף והוא נכון אבל מ"ש הטור להיות מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים שלא יהא מעל דמעל ובראבי"ה הוסיף לרחוץ רגל היבם היטב וכן נהגו מהר"י סג"ל ומוהר"י ברונ' ויותר מזה כתבו לחתוך הצפרנים של הרגל קודם רחיצה והנה הוא חומרא יתירה בעיני כי בודאי אפי' נמצא טיט מעט לא קרוי מעל דמעל כי אין דומה זה לחליצה אלא שעיקר הטעמא שהחליצה תהא מעל רגלו ולא מעל דבר שהוא מעל רגלו ובמיעוט הטיט לא אקרי מעל דמע' והרחיצ' פשיטא דל"צ כלל אלא שלא מלאני לבי לחלוק על המנהג מאחר שיצא מפי קדמון בעל הוראה ראבי"ה אבל הסרת הציפורן מנהג שטות והבל הוא כי מה שמחובר לגוף לא קרוי מעל דמעל ואם בעבור הטיט שהוא תחת הציפורן מה בכך הלא המנעל הוא מעל הציפורן ואין ענין זה דומה לטבילת נדה כלל הלכך קרעה המנעל ולא חלצה או השליכה גחלת עליו ושרפתהו או שקרעה למנעל העליון וחלצה לתחתון חליצה פסולה הוי לחומרא חלצה לשתי מנעלים כשרה חלצה למנעל מעל בתי שוקיים וק"ו לשתי מנעלים וחלצה לעליון לחוד לא הוי חליצה כלל וצריך לכתחל' לבדוק המנעל מבפנים שלא יהא טיט דבוק בו והמנהג לרחוץ רגליו קודם שנועלין בו המנעל