אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › ח

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · ח

ז

דין דהתרת יבמה לשוק ברוב העקב דהיינו רוב הרגל והיכא דנתקשרו הרצועות והותרו ממילא או התיר הוא ושמטה היא או התירה היא ושמט הוא פסול עד שתתיר היא ותשמו' וכן כשהמנעל גדול ואינו יכול לילך בו כ"א בקשירה והתירתו לבד והיכא דהוי קרסים ולא הוי רצועות או יש רצועות ולא נתקשרו אם יכול לילך בו בלא קשירה חליצתה כשירה ואם לא היו קרסים והיו רצועות ונתקשרו, כשירה בדיעבד והיכי דלא הוי לא קרסים ולא רצועות פסול' אם לא שהיו בו שנצי:

א"ר הונא אמר רב התרת יבמה לשוק בשמיט' רוב העקב מיתיבי הותרו רצועות המנעל וסנדל פי' ושמטה היא או שהתרתו היא והוא שמט רוב הרגל חליצתה פסולה כך היא גי' רש"י והרי"ף והרא"ש גרסו התיר הו' רצועו' המנעל כו' ולפ"ז כשהותרו ממיל' אין ראי' לפסו' החליצה. ודייק טעמ' דשמט הו' הא שמט' הי' חליצת' כשיר' ודוק' רוב הרגל אין רוב העקב לא ומשני היינו רוב הרגל היינו רוב העקב ואמאי קרו ליה רוב הרגל דרוב כח הרגל והדריסה עליו נסמך מסייע ליה להא דא"ר ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמיט היא וכן הלכה ונראה מדחזר ר' ינאי ואומר בסיפ' עד שתתיר היא כו' ש"מ דכלל הדבר דאפילו הותר ממילא פסולה עד שתתיר היא כדעת רש"י ולא נקט בריש' התיר הוא אלא משום דנקט בסיפא התיר' היא ושמט הוא והטור כ' וז"ל כ' א"א הרא"ש הא דפסול כשהתי' הוא היינו דוקא שהוא בענין שלא היה יכול להלוך בו א"ל שהוא קשור דאז הוה התרתו כאלו שמטו כיון דסופו ליפול מעצמו אבל מנעל שיכול לילך בו בלא קשירה וחלץ בו כשירה בדיעבד ע"כ וז"ל הרא"ש לקמן גבי קיטע והא דקאמר בירושלמי עיקר חליצתה התרת רצועות נרא' שהסנדל שלהם לא היה יכול לעמוד ברגל בלי קשירה וכן משמע דאמר בירושל' קושרו כדי שיכול להלוך בו ומ"ה אם התיר היבם הרצועות הוי כאלו שמטו כו' עכ"ל ואני או' בתר ריש' גופ' אזלי מאחר שהרי"ף הביא הברייתא ור' ינאי כצורתה ולא חילק וכן הרמב"ם ש"מ דכך הלכה וכן בעלי התו' לא חילקו וכן יראה מגופא דברייתא דקתני התיר רצועות מנעל וסנדל ומדקתני הך תרתי ש"מ דאין לחלק בין סנדל שלהם אלא אף במנעל כך הדין ועוד תדע דאי כדבריו מ"פ מברייתא לרב יודא א"ר דאמר סגי ברוב העקב וה"ק רוב הרגל לישני ברייתא דקתני רוב הרגל ולא סגי ברוב העקב איירי במנעל גדול שאינו יכול להלוך בלא קשירה מדקתני התיר הוא רצועות פסולה מ"ה צריך רוב הרגל ורב יודא א"ר איירי בסת' מנעלים שיכולים להלוך בלא קשירה שאינ' גדולי' ממדות רגלו מ"ה סגי ברוב העקב אלא ש"מ דאין לחלק דברייתא סתמא קתני גם מ"ש דאיירי במנעל שאין יכולין להלוך בו בלא קשירה לא איירי במנעל גדול כי לא יראה כלל להכשירו אפי' בקשירה כמו שאכתוב לקמן בעזה"י סי' י"ז (ולא איירי במנעל (שהוא) [שלא[ עשוי לפי מדת רגלו אלא שהוא עשוי בענין שלא יכול להלוך בו בלא קשיר') והא דאמר נמי בירושלמי קשרו כדי שיכול להלוך בו נמי איירי בענין זה א"נ הכי פירושו קשרו באופן זה שאף אם היה המנעל גדול ממדת רגלו אבל לעולם לא איירי במנעל גדול שלא יכול להלוך בו בלא קשירה אלא שבכל ענין צריך קשיר' וה"ה אם הוא עשוי למד' רגלו ממש שצריך נמי קשירה כדאמר לעיל האי דידן אע"פ דאית בי' חומרת' כלומר שמהודק הוא על רגלו אפ"ה קטרינן ביה מיתנ' כדי שתבא היא ותתיר ולהוי חליצה מעליותא משמע להדיא דהטעם אינה משום שלא יכול לילך בו אלא משום התרה הוא וכמו שאמ' בירוש' עיקר התרה רצועות מנעל וכן בס"ת וכן בסמ"ג ומ"מ נראה להכריע היכא דלא הוי רצועות כלל או שיש רצועות ולא קשרו בו אם יכול לילך בו בלא קשירה נתקיימה חליצה בהשמט' מנעל וכדעת ראבי"ה שכ' יש מרבותי שמכשיר בדיעבד בחומרת' לבד אפי' בלא רצועות והיינו שיכול לילך בו בטוב בלא קשירה והיכא דאיכא רצועו' וקשרו בו לא זו שהתיר הוא דהוי חליצה פסול' אלא אפי' הותרה ממילא כדעת רש"י הוי חליצה פסולה מאחר שהיה לה להתירה ולא התירה הוה כאלו לא שמט' כלל (והיכא דלא הוי לא רצועות ולא חומרתא ואית ביה שנצי שפיר דמי וכ"כ המרדכי וכ"מ בסידור חליצה של הרי"ף) והיכא דלא הוי לא רצועות ולא קרסי' ולולאות נראה דבכל ענין הוי פסולה אף שמנעלים שלנו יכולין להלוך בו בלא קרסי' ורצועות מ"מ מאחר שנהגו בקשירה והידוק אם יבא אליהו ויאמר חולצין בע"א אין שומעין לו אבל בקרסים ולולאות לחוד מתקיי' נמי קצת קשירה והידוק כדמשמע הלשון האי מנעל דידן אע"פ דאית בי' חומרתא עבדינן ביה מיתנ' כו' משמע לעילוי ולא לעיכוב וק"ו היכא דאיכא רצועות ולא קרסים ולא לולאות אף שמהר"י ברונ' נסתפ' קצת ואמר שמא לא אקרי לא מנעל ולא סנדל מ"מ נראה מאחר שאמר התלמוד האי דידן אעפ"י דאית בי' ולא אמר אע"פ דבעי חומרת' משמע שאינה חיובה כלל אף שאינה ראיה ברורה מ"מ מסתבר הדבר ונראה להדיא דהקשירה ברצועות עיקר ולא הקרסים והלולאות וכתב בא"ז וריב"ן פי' דבהתר' רצועות לחוד נפסלה על האחין ונראה דוקא היכא שהתירה היא ושמט הוא אבל בהתרה בלא שמיטה אין כאן חליצה כלל ומיהו הואיל וריב"ן פוסל אם בא מעשה לידינו לא נחלוץ עכ"ל והנה מה יפה כתב הא"ז דהתרה בלא שמיטת מנעל לא מקרי חליצה כלל ואם בא מעשה לידי לא הייתי חושש להחמיר מ"מ לא נשוה ריב"ן טועה כי מסתמא הוא כתב דוקא במנעל גדול שאינו יכול להלוך בו בלא קשירה ובודאי יפול מעליו לאחר שהתירה ובזה הדין נותן למהוי חליצה פסולה ולעיל דקתני דוקא בשמיט' הוי חליצה פסול' היינו דאיירי אף בסתם מנעל שיכול להלוך בלי קשירה וזהו ג"כ סיוע לדברי הראשונים. הלכך היכא דלא הוי לא רצועו' ולא קרסי' בכל ענין חליצה פסולה והיכא דהוי קרסים ולא רצועות או לא נתקשרו בו הרצועו' אם יכול להלוך בלי קשיר' כשר' בדיעבד ואם לא היה קרסים והיו בו רצועות ונתקשרו בו כשר' בדיעבד בכל ענין ואם נתקשרו הרצועות והתיר הוא הרצועות או קשרו לשם חליצ' והותרו ממילא ואח"כ שמטה היא או שהמנעל גדול שאינו יכול להלוך בלא קשירה והתירה היא הרצועות לבד בכל אלו הוי חליצ' פסולה הנלענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה