אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › ו

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · ו

ה

דין דלכתחילה המנעל צריך ג' קרסים ולולאות שחורים וב' רצועו' ארוכו' לבנות קשורו' ממעל הקרסים וכורך מלמעלה למטה ג' פעמים עד שיעשה הקשירה למטה בגב הרגל ויעשה קשירה ועניבה בחוזק ויתפור המנעול ברצועות לבנות

אמר רב אי לא דחזיתי' לר' חייא דחלץ בסנדל דאית לי' שנאצי פי' כעין כיס שיש לו רצועו' שפותחין וסוגרין בו וכעין זה נוח לחולצו אנא לא הוי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא פי' הרי"ף סנדלא דטייעא כגון האי דקרו ליה ישמעאלי' תאסומא' דעביד ליה לפי מדת איסתוירא דכרעי' ועביד ליה חומרתא ומכניף רצועות דסנדל כולהו ומעייל להו כחומרתא וכדבעי מעיק להו וכדבעי מרוח ליה עכ"ל ומסיק והאי דידן אע"פ דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא פי' חומרת' קרסי' והוא כמו קשר עגול שמכניסו בחור הלולאות רק שהטור כ' וז"ל קשר באזנו האחד שיכניסיהו בנקב האוזן השני א"כ משמע שאין לו לולאות אבל בסמ"ק כ' וז"ל וטוב שלא יהיה הלולאות מן האוזן עצמו כי אם רצועה קטנה מחובר בראש אוזן השני וכ"ד הרא"ש בסדר הלכות חליצה וז"ל חומרתא כעין קשר עגול ומכני' בחור של רצוע' ע"כ והטור גופי' הביא דבריו בסדר הלכות חליצה וכת' מהר"י ברונא הטעם לפי שכל מה דעבדינן כעין סנדל עבדי' כי היכי דלהוי שינוי ממנעל ובסנדל מאחר שהעור היה קשה מאוד אי אפשר היה לעשותו למקשר ולא לולאות מעור הסנדל עצמו אלא מעור אחרת ע"כ ולי נראה הטעם כדי שיהא המנעל שלם בלי נקב גזירה משום מרופט והנה בגמרא אין הכרע אם ב' או ג' קשרים או קשר אח' ובא"ע לא משמע אלא קשר אחד רק שכתב ובסמ"ק ובסמ"ג ובנ"י כתב קרסי' משמע לכה"פ שני' ואנו נוהגי' ג' קרסי' ולולאות והנה כת' מהר"י שהלולאות עושין בסיגנון זה שלוקחין רצועה ארוכה כפולה כמו אטבא דספרי ומכניס שפת אוזן המנעל תוך הרצוע' ומחברן יחד וכתב שראה לולאו' שהית' רצועה אחת מחוברת לאוזן המנעל ובראש הרצועה נקב בעלמא ולא נראה בעיניו כ"כ ואיני יודע מה חילוק יש ביניהם באיזה הענין שיהדק יפה טוב הוא ואדרבה מן הסמ"ק משמע שרצועה אחת ולא כפולה עושין ממנה לולאות כמו שכתב רצועה קטנה מחוברת בראש אזנים כו' ולא רצועה כפולה וכן משמע ברא"ש להדיא שכ' ומכניס בחור של רצועה ומ"מ אין קפיד' בדבר וכתב עוד מהר"י ברונא שיעשה לכתחילה הקרסים למנעול של ימין לצד שמאל דהיינו לפנים והלולאות לצד ימין דהיינו לחוץ כדרך שעושין במנעלים ואומר אני אם הדרך במקומות אחרי' להיפך יעשה כמנהג המנעלים שבאותו המקום וכתב עוד שצריך להזה' שיהא עור והקרסי' והלולאות של צד הבשר לפנים ושל צד השער לחוץ וזה נכון וצריך לדקדק נמי שיהיו הקרסי' והלולאות מכונים למדת רגלו. ונחזור לסוגיא קטרינן ביה מיתנא פירש רצועות ארוכות ומתוך דברי ראבי"ה משמע להדיא שרצועה אחת מטילין בו ובאותה רצועה כורך וקושר סביב הרגל אבל רוב הפוסקים כתבו שצריך שני רצועות ארוכות דהיינו כדי לכרך ולכפול סביב הרגל פעמים ושלש וכן כ' נמ"י והנה מהר"י ברונא מאוד האריך אם הרצועות למטה מהקרסים או למעלה וכתב שראה מאביו שהיו למטה מב' קרסים העליונים דהיינו למעלה מקרס התחתון ובמקצת ראה שהיו למטה והנראה בעיניו לעשות למטה מאחר שעיקר חליצה התרת הרצועות ע"כ צריך שיהיו למטה במקום רגל ולא למעלה במנעל שהוא במקום השוק אבל החומרתא הם הקשרים יהא למעלה במקום השוק וכן משמע בסמ"ג וז"ל וצריך שיהיה במנעל שתי רצועות ארוכות תלויות וראשיהן תפורות למנעל אע"פ שיש שם קרשים שמחברים אותה מלמעלה ויכרוך הרצועות סביב למנעל ברגלו ויקשור שניהם יחד שני קשרים כדאמרינן בפ' מצות חליצה האי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא כו' ומשמע הלשון שהרצועות עיקר עכ"ל ממש והנראה בעיני דאין הכרע בתלמוד וכ"כ נ"י להדיא שהשתי רצועו' יהיו או למטה מהקרסים או למעלה מהם כדי לקשור הסנדל יפה ולחברן לשוק ומ"מ נראה בעיני מאחר שעיקר חליצה התרת הקשרי' א"כ טוב לעשות הקשר של הרצועות על הרגל ולא כמו שכתבו כמה גדולי' שכורכי' עד שקושרים למעלה מן המנעל על השוק שקורין שין ביין בל"א וכן ראיתי נוהגין ומנהג רע הוא בעיני מאחר שעיקר החליצה היא ברגל ולא למעלה מן השוק כדאית' לקמן סי' ט"ו והתרת הקשר היא כמו חליצת המנעל א"כ צריך להיות בגב הרגל למטה ומ"ה נראה דעדיף להיות הרצועות מחוברות למעלה כדי לכרוך מלמעלה למטה עד שיבא הקשירה על הרגל ומן הסמ"ג אינו ראיה שיהיו הרצועות למטה רק שכתב שהקרסים למעלה במנעל לעולם אבל לעולם הרצועות מטילין במקום הקרסים ודוק וז"ל סמ"ק מטילין הרצועות במקום החומרת דהיינו למעלה ומ"ה נרא' לחברה למעלה כדי לכרוך בין כל קרס וקרס כדי להיות מהודק נמי היטב למעל' למדת רגלו כדרך שהולכין בו וזהו מ"ש נ"י כדי לקשור הסנדל יפה ולחברו לשוק כלו' שיהיה מחובר לשוק וקשור למטה בעיקר הסנדל ומ"מ לא מלאני לבי לחלוק על המנהג עד שמצאתי לי עד בתשוב' שהעידו כך בשם הגאון גדול ומנהג ברורה וכן הוא לשון הסמ"ג והרא"ש ורוב הפוסקים לקשור הרצועות על רגלו וכן עיקר וכתב מהר"י ברונא שצריך לדקדק איך לחבר הרצועות באזני המנעל כי בבי"ת ובסמ"ג כ' שיהיו ראשי הרצועו' תפורי' במנעל ומדקאמר תלמודא קטרינן ביה מיתנא ולא אמר תפרינן ביה ש"מ דצריך קשירה ותחיבה ולא בתפירה וכן ראיתי ברעגנשפורק שהיו תוחבין וחוזרין ותוחבין עד שנתקיימה שפיר כעין תפירה וכתב שמשום הכי נהג לעשות תחיבה ותפיר' ושרי לי מרי דבר יפה הוא לנערי' ולא לגדולים כי מה חילוק יש לענין רצועות מנעל בין תפירה לקשירה כי גבי רצועות תפילין שנקרעו איכ' חילוק בין קריעה לתפירה כדאי' בהקומץ אבל הכא מה חילוק איכא גם מה שדייק קטרינן כבודו במקומו מונח לא כיון להלכה כי קטרינן שאמר התלמו' לא קאי אחיבור רצועות למנעל אלא אקשר רצועות שכבר נתחבר שם איירי כדמסיק תלמודא כדי דליהוי חליצה מעליותא ופרש"י וז"ל בשעת חליצה קטרינן ביה מיתנא כי היכי דתיתי היא ותשרי והדר תחלוץ כדי דלהוי חליצה מעליותא משמע להדיא שקאי על קשירת הרצועות על הרגל וכן בר"ן אח"כ מצאתי שכת' הוא ששמע מפרש"י כך אבל לא הגון בעיניו ולא כתב לא ראיה ולא סברא ע"כ דבריו בטלין כי כל המוציא מן הפשט עליו להביא ראיה ק"ו היכי דאיכא סברא וראיה דלא משגחינן ביה וכן משמע הלשון ברוב הפוסקי' המדקדקים בהם. ולענין קשירת המנעל נפלו בו הרבה דעות וכך הוא לשין הירושלמי ר' זעירא מחוי לר' אבא בר יצחק כיצד הוא עושה קושרו כדי שיכול להלך בו מאיליו כיצד הוא עושה אמ' ר' חנינא עונבו כדי שתוכל להתיר בידה אחת כיצד היא עושה מתרת בימין וכו' והנרא' בעיני דלא פליגי אהדדי אלא כולן הל' פסוקו' אלא שמר צריך קשירה ברצוע' כדי שיכול להלך בו מאיליו כלו' שיהיה מהודק היטב. ברגלו ואתא ר' חנינא למימר דלא תימ' קושרו ב' קשרי' בחוזק שלא תוכל להתיר בידה אחת כסתם קשרי' כדמשמע בפ' אלו קשרים אלא עונבו כדי שיהא מהודק היטב ותוכל ג"כ להתיר בידה והיינו עניבה ע"ג קשירה אבל לעולם אם עונבו ב' עניבות נמי מהני דהא מהודק כמו קשירה כדאי' בריש אלו קשרים ולענין שבת הוא דלא הוי קשיר' דבעינן דומי' דמשכן אבל הכא דמשום להדק המנעול ברגלו הוא דבעינן קשיר' ובהכי שפיר מהדקי וה"ה ב' קשרי' היכי שאינ' חזקי' כ"כ שתוכל להתיר בידה אחת נמי שרי וא"ל מאחר שאינ' בחוזק א"כ לא מקרי קשיר' דהא אפי' גבי שבת איקרי קשר דלית הלכה כר' מאיר דפליג ארבנן ואמר כל קשר שיכול להתיר בידו אחת אינו קשר אלא הלכ' כרבנן דקרוי קשר גמור וכן פ' הרמב"ם שם במשנה וכאשר פירשתי מצאתי בראבי"ה וז"ל ונרא' דדברי ר' חנינא עיקר וא"כ לא יהדק קשר השני בחזקה וכן במרדכי ומשמע נמי שהאמוראי' לא פליגי דאל"כ מה ראה לומר דברי ר' חנינא עיקר דלמא הלכה כר' זעירא שמצריך קשירה אלא שמשום שסובר שר' חנינא לפרש אתא באיזה ענין קושרו ויכול להיו' שר' זעירא מודה ליה אף שסת' אמר קושרו וכתב האשר"י ונהגו האידנא לקשור בקשר גמור דק"ל עניבה לאו קשר הוא לענין שבת עכ"ל וע"כ ב' קשרי' קאמר דאי קשר אחד לשבת נמי לא הוי קשר ומ"מ נראה דקשר אחד ועניב' נמי מהני ולא בא למעוטי אלא ב' עניבות ותדע שכ' הטור וקוש' קשר גמור למעוטי ב' עניבות דאי למעוטי אפי' קשר אח' ועניב' א"כ מהו י"א שצריך ב' קשירות ודעת הי"א הוא דעת הסמ"ק ואפשר שסבר דומיא דשבת ממש בעינן ולשם לא מקרי קשר אלא ב' קשרים זה ע"ג זה ואני תמה על הרא"ש ואותן שסוברים דלא עבדינן עניבה דדומיא דשבת בעינן מ"ט בשלמא גבי שבת ילפי' ממשכן אבל הכא גבי חליצה משום הידוק הו' כמ"ש הרא"ש גופי' לקמן גבי למטה מן הארכובי' א"כ מ"ט דלא מהני ואפשר שסובר מ"מ שם קשר בעינן כדי דלהוי חליצה מעליותא ומ"ה נרא' דקשר ועניב' בודאי מהני דהא אפי' לשבת נמי אקרי קשר כאשר אוכיח בעז"ה בפ' אלו קשרים וכ"ד המרדכי ואפשר את"ל דלא מהני לענין שבת דלא דמי למלאכת המשכן מ"מ הכא דעיקר הטעם משום הידוק הוא וא"כ שפיר נקרא קשר גמור בהכי אבל מ"ש מהר"י ברונא שראה מרבותיו נוהגין ע"פ מהרר"י סג"ל לעשות ב' קשרים שאינם בחוזק ועניבה עליהן לא ידענ' למה דאין זה דעת ר' זעירא ור"ח ואין דעת שום פוסק משוה בכך והנראה דלכתחילה בב' קשרים סגי כשהשני אינ' בחוזק ומ"מ נראה דעדיף קשר ועניבה דב' קשרים מילתא דלא פסיקא דלפעמים רפי' לגמרי ואינו מהודק או מהודקי' היטב שלא תוכל להתיר בידה אחת אבל קשר בחוזק ועניבה הוא מילתא דפסיקא והוא מן המובחר כפשטא דירושלמי וכ"ד הסמ"ג אף שהס"ת כ' ויש עושין קשר ועניבה כדי לקיים דברי הירו' ומ"מ טוב יותר לעשות ב' קשרים דהירו' לא כ' עניבה אלא כדי שתוכל להתיר בקל בידה אחת בימין ע"כ מ"מ נראה מאחר דהסמ"ק לא הביא סיום דבריו ש"מ דס"ל דזהו הנכון יותר ובפרט הטעם שפי' דהוא מילת' דפסיק' ועיקר והרצועו' צריכי' להיות לבנות כדאי' בסמ"ק והוא דברי ר"ת דפ' הכונס שכ' גוף המנעל היה בימיהם שחורים והרצועות לבנות כדי להכיר בו שהוא יהודי וזהו מה שאמרי' בפ' בן סורר ומורה ובשעת השמד אפי' לשנויי ערקתא דמסאני אסו' וערקת' הוא תרגום של שרוך הנעל דהוא רצועה וי"א שהרצועה שתופרין בהם יהיו שחורין וכן הקרסי' והלולאו' דהכל הוא גוף המנעל וי"א שהכל לבנו' ומהר"י ברונה הכריע דקרסי' ולולאות יהיו לבנים מאחר שעושין להכירה אבל התפירה שחורה משום דבלא"ה הטיט משחיר' ואנו נוהגין להיפך דהרצועו' שתופרין בהם יהיו לבנות כדפרשתי לעיל בסי' ד' כי היכי דלידעי דתפור בעור ולא בפשתן וכן נהג מהר"י סג"ל ועוד גם אותן הרצועות בכלל ערקתא דמסאני הם והקרסים והלולאו' הם בגוף המנעל יהיו שחורי' ועיקר ומ"מ לעיכוב' אין קפידא בדבר אפילו הכל שחורים דעכשיו אין רגילין בזה כמו שאין רגילין בסנדל ומש"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו חילוקי' אלו ומ"מ לכתחילה עבדינן הכי מאחר שיצא מפומי' דר"ת כאשר כתב הראבי"ה והמרדכי והסמ"ק והא"ע ואף הוא לא כת' אלא דהכי שפיר דמי ולא לעיכוב כלל הלכך לכתחילה המנעל צריך ג' קרסים ולולאו' שחורין וב' רצועות ארוכות לבנות קשורין ממעל להקרסים וכורך מלמעלה למטה ג' פעמים עד שיעשה הקשירה למטה בגב הרגל ויעשה קשירה ועניבה בחוזק ויתפור המנעל ברצועו' לבנות מבחוץ. ולענין עיכוב הרצועות והקרסים אכתוב בעז"ה סי' ז':

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה