ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · ד
דין דגר דן את הגר חבירו אפי' הורתו ולידתו בקדושה ואת ישראל אינו דן א"ל שקיבלוהו עלייהו וכן כשר לחליצת גרים מדאורייתא אפי' רק אמו מישראל אלא מדרבנן פסול והיכא דאמו מישראל מותר לדון את ישראל ופסול לחליצה ולדיני נפשות ואם אביו מישראל אפי' אמו מגרים מותר בחליצה ובדיני נפשות:
אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה דכתי' מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שימות שאתה שם לא יהיה אלא מקרב אחיך וכתיב עליך לדיוקי עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל לגרים גר דן את חבירו ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל ופירש"י הא דאין גר דן את ישראל היינו לד"נ אבל ד"מ שפיר דן דאמרי' בפ' אחד ד"מ אהא דתנן הכל כשרים לדון ד"מ לאתויי גר והקשו התו' והרא"ש דאי בד"נ איירי הא מונשאו אתך בדומין לך נפקא כדאי' בפר' אד"מ אלא ודאי בד"מ איירי ועוד הקשה הנ"י א"כ תהא חליצה חמורה מד"נ דבד"נ אפי' רק אמו מישראל יכול לדון לפי פיר' ועוד א"כ תהא דינו של גר קל מדין של שור הנסקל דבעי כ"ג ואין גר גמור דן אותו אפי' כדאיתא בסנהדרין וגר דן את חבירו בד"נ אפי' אלא בע"כ הא דאין גר דן את ישראל עד שתהא אמו מישראל איירי בד"מ והא דתנן הכל כשרים לדון כו' איירי לדון את גר חבירו וזהו דעת התו' שסוברים סתם גר אפי' אין אמו מישראל משמע כדאמר הכא ואם היתה אמו מישראל כו' ול"נ אדרבה דסתם מתני' דהכל כשרים משמע בכל ענין אפי' לדון את ישראל דומיא דממזר דאיתא התם דכשר לדון דאין חילוק בין ממזר חבירו לישראל כשר מסתמא ה"נ גבי גר ע"כ נראה פי' הרי"ף עיקר דאיירי התם באמו מישראל דכשר לדון הכל ומה שאי' בגמ' סתם גר מצינו נמי בפ' י' יוחסין גבי אושפזיכנא דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והדר מסיק דאמו מישר' הוה וכן הכא גבי רב שמואל בר יודא דאמר אנא גר אנא ופי' ר"י שאמו מישראל הוה והקשו התו' לר"ת ס"ס קשה מהא דא"ל רב שמואל בר יודא תנינא בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא ורגיל ר"ת לפ' שהוא בן ר' יודא הינדואה דאיתא בפ"ק דקדושין דאמרי' עליו גר שאין לו יורשין הוה דהיינו שנתגייר הוא ובנו וכ"מ קצת הלשון גר אנא שהוא בעצמו נתגייר וא"כ בלא קרא נמי תיפוק ליה דפסול אפי' לד"מ וא"ל דא"ל שהוא פסול אפי' לחליצת גרים זה אינו מאחר דהורתן ולידתן בקדושה דאל"כ לאו בר חליצה ויבום נינהו א"כ דינו כישראל מעליא ע"כ אמר ר"י דהכא ע"כ אותו רב שמוא' בר יודא לאו אותו רב יוד' הינדואה אלא אמו מישראל הוה וכשר לד"מ ואפ"ה ממעטינן לחליצ' עד שתהא אביו ואמו מישראל אבל התו' מפרשי' שפיר אליבי' דר"ת דאיירי הכא בחליצת גרים וכן הבי' הרא"ש תי' זה ונראה שהם לא חשו לקושיו' ר"י וכ"נ שהדין עמו כי מה שמסקינן בפ' נערה שהורתן ולידתן בקדושה דינו כישראל מעליא היינו לכל דינים שבתורה דלא מפליגינן ביה לישראל ממש אבל במה שתלוי בשררה כבר גזר הכתוב עליך מקרב אחיך אבל על גרים אפי' אינו מקרב אחיך והיינו דמעלה יתירה עשה הכתוב לענין שררה גבי ישרא' אבל לא גבי גרי' וא"כ אפי' גר גמו' יכול לדון את חבירו הגר אוקמ' בדיני' ומ"ה כשר גר לחליצ' גרים אף שהורתו ולידתו בקדושה ולפ"ז אפשר דבחליצת גרים סגי באמו בישראל ואף שהחמיר הכתוב לענין חליצה בעינן מעלה יתיר' עד שיהא אביו ואמו מישר' היינו משום דאף בדיני ממונו' בעינן אמו מישראל דכתיב מקרב אחיך ומדכתיב גבי חליצ' ונקר' שמו בישראל בא להחמיר עד שיהא אביו ואמו מישראל אבל גבי גרים דסגי בגרי' דייך בחליצה אי הוה אמו מישראל לחוד אלא דמחמירין גבי חליצה משום דלא אתי לאחלופי בשל ישראל ומ"ה לא חלקו בין חליצת גרים לחליצת ישראל לעולם צריך ב"ד של ישראל ועוד תירץ הרא"ש מדברי בעלי התו' דהכא איירי אפילו לחליצת ישראל ולא קשה מידי דבדיני ממונו' כשר היכא דקבלו עלייהו וגבי חליצה אפי' קבלו עלייהו פסול והרא"ש הוסיף א"נ לדון דין ישראל הוה כשר לדון בלא כפייה דלא שייך דבר שררה אלא בכפייה כי האי דלעיל בפרק החולץ דרבא אכשר' לרב מרי בר רחל ומניי' בפורס' דבבל היינו גבאי הממונ' על ישראל משו' דאמו מישראל דוקא כה"ג אסרינן היכא דלא הית' אמו מישרא' דהוה דבר שררה וכפיי' אבל בלא כפיי' כשר לדון ישראל כדמשמע מתני' סתמא הכל כשרים לדון דיני ממונות ואמרינן לאתויי גר משמע אפי' לדון ישראל והוא גר גמור כשר ומ"ה איצטריך לעיל למפסליה רב שמואל לחליצה וכן עיקר ואני אומר כי כן דאי היכא שדנו גרי' אפי' בלא כפייה הדין בטל היכא דלא קבלו' להדי' כגון שבעלי דינין לא הכירו בו שהוא גר ואח"כ נודע להם ויכולי' לחזור שדינן כפסולי' או שהכירו בהם ואמרו דייני' לנו כעין דיינ' של תורה ודנו שזהו לא נקרא קבלה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דסנהדרין כה"ג דיניהם אין דין דפסולין הוה דס"ס מידי דשררה הוא שיהא כשר לדון לישראל בלא כפייה והתורה ריבת' כל שימו' שאתה שם לא תהא אלא מישראל ואם אתה מכשירו בכך נקרא אלקי' ועוד כלל גדול הוא מי שאינו ראוי לדיין מסתמ' דינו אינו דין א"ל שקבלו עלייהו בין קרוב בין פסול ועוד אני אומ' אדרבה מתניתין סתמא קאמר הכל כשרים לדון משמע אפי' בכפייה אלא נראה שפי' הרי"ף שהביא הרא"ש גופא בפרק אחד דיני ממונות דאיירי באמו מישראל הוי עיקר ואף הטור בעל ח"ה לא הביא דברי הרא"ש אלא כמו שכתב הרי"ף ובנימוקי יוסף נמי כתב שרב אחא משבחא בשאילת דבראשית כתב כדבריו ומה שקשה לר"י בעל התו' בפ' נערה מנין דפסלינן לחליצ' עד שתהא אביו ואמו מישרא' דלמא באמו מישרא' סגי וקרא אתי למע' חליצ' גרים ומ"ה תי' דלענין חליצ' גרי' דינ' כישר' כדפריך לעיל וא"כ לדידן שפיר קשה מנין לנו למעוטי אפי' אמו מישראל דילמא קרא לא אתי למעוטי אלא חליצת גרים או קבלו עלייהו אבל לעולם אמו מישראל כשר דשפי' קרינן בי' מקרב אחי' ונ"ל דלק"מ כי דוקא היכא דכתיב מקרב אחיך אמו מישרא' הוא בכלל דאחי' נמי קרוי מן האם כמו מן האב כמו גבי עריות אשת אחיך דאין חילוק בין איסור ערוה אבל הכא דאייתר בישראל היינו עד שיהא כישר' ממש א"כ היכ' דאביו מישר' סגי בלא אמו דהא ישרא' ממש הוא אף לענין יוחסין כדאיתא בפרק בתרא דקדושין והא דקאמ' הכא עד שיהא אביו מישראל לאפוקי דבאמו לא סגי וכן כתב הר"י להדיא ותימא שהטור כ' אפי' אמו מישראל ואביו מגר פסול ואח"כ כ' וספר המצות הכשיר עכ"ל ולמה לא הביא דברי הר"י בעל התו' והביא הסמ"ק גם דעת הראשוני' שכ' שפסול לא ידעתי מי הוא ולא מצאתי שום פוסק שחולק על דברי הר"י בעל התו' ומ"ש הרי"ף עד שיהא כל צד ישראל לאפוקי אמו דלא תימא מ"ש פסול היכא דאמו מישראל הא שפיר יכול לדון ד"נ ובתו כשרה לכהונה דהכי ק"ל בפ' י' יוחסין כר"א בר יעקב מ"ה כ' עד שיהא מכל צד ואפי' לענין יחס כהונה סגי בהכי וכ"ע מודים בזה דכשר לכתחיל' כדפי' ר"י וכן מ"ש בס"ת דאינו כשר באמו מישרא' עד שיהא גם אביו מישראל לאו דוקא אלא למעוטי אמו לחוד ומשום דמלתא דפשיטא היא דכשר באביו ישראל לחוד כדפרשית מ"ה לא כתבו בפי' ועוד תימא הוא א"כ בניו של משה רבינו יהיו פסולי' לחליצה הלכך הנרא' בעיני דגר אינו כשר לדון ישראל א"ל דקבלו עליה' אבל לא קבלו עליה' פסול עד שתהא אמו מישראל דאז הוא כשר לכל שררה חוץ לחליצה וק"ו לד"נ אבל גר דן את חבירו אפילו הורתו ולידתו בקדוש' וכן לחליצת גרי' כשר מדאוריית' אפילו אמו מישראל אלא מדרבנן פסול דלא פלוג רבנן בחליצה והיכא דאביו מישראל אפילו אמו גיורת כשר לד"נ ולחליצה הנלע"ד: