ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · ג
דין דלכתחלה כל החמשה צריכין לקבוע מקום מערב וצריך שלא יהא בכל ה' שום פסול וקורבה חוץ מנשואי ב' בנות אחין דבג' הדיינים פסול מפני מראית עין ובב' הנוספי' כשרי' וב' בג' אפי' בג' הדייני' כשרים וראשון בג' אינו כשר אפי' בב' הנוספי' ובארנו דהיכא שהלכה פסוקה נגדך לא יחמיר על עצמו:
רב שמואל בר יודא הוי קאי קמיה דרב יהודא א"ל תא סק לזירז' דקני לאיצטרופי בי חמש' לפרסומי מילת' א"ל תנינא בישראל בב"ד של ישראל ולא בב"ד של עכו"ם ואנא גר אנא פי' דהוא ואביו נתגיירו הילכך פסילנא לחליצה. כת' הגאון מהרי"א בת"ה סי', ר"ם דיש לחוש בודאי בהני שנים שמוסיפין למלויי בהו חמשה שלא יהיו קרובי' או פסולי' אע"ג דכתב בא"ז בהדיא דאין קפידא בשנים דנוספי' אם אינן כשרי' לחליצה בהג"ה במיימין לא כתב הכי אלא כת' וצריך לדקד' בהני חמשה שיהיו כשרין לדין ובהג"ה שנייה כתב וראיתי שהג' היו נמשכין מן השנים המצטרפין להיכרא וכן שאר הבאים למחזי דלפעמים הם קרובים ולכך יושבי' מרחוק כו' הא קמן דבשאר הבאי' מצריך לישב מרחוק משום חשש קורבה והשנים המוסיפין מצריכין רק שיהא נמשכין להכירא אבל משום קורבה לא חייש משום דודאי צריכין שיהיו ג"כ כשרים ובספר התרומה כתב וז"ל הילכך צריך חמשה מבוררי' לפרסומי מילתא שלא יהיו קרובים זה לזה ונראה דהרבה יש לתמוה על דברי א"ז דבפרק מצות חליצה גרסינן אמר רב שמואל בר יהודא הוי קאימנא קמיה דרב יודא ואמר לי תא סק לזירזיא דקני למלויי ביה חמשה אמרינן לי' תנינ' בישרא' בב"ד של ישרא' ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא כו' הרי מוכח בהדיא דגר שפסול לחליצה פסול אפי' לשני' הנוספי' וה"ה שאר פסול דמ"ש ואדרבה כ"ש הוא דהא דמוספין שני' לפרסומי מילתא היינו משום שיעידו שהיא חלוצה ופסול' לכהן ושרי לשוק מצד זה היה להכשיר גר טפי משאר קרוב או פסול דגר כשר הוא לעדות וא"כ הואיל וגר פסול לשנים הנוספי' כל שכן שאר פסולי' והא שכתב הרמב"ם והסמ"ג שנים הנוספין אפי' הן עמי הארץ לאו דוקא עמי הארץ שפסולין לעדות כו' אלא שאינם יודעי' להקרו' ואינם חשודי' בעבירה דכה"ג כשר לעדות כדאי' באשר"י פרק אלו עוברין והא דצריכין להיות נמשכין מן השלשה היינו משום שלא יטעו לומר חליצה בחמשה כר' יודא ואתי למשרי חליצ' כו' לכהן אמנם נראה דלא צריכא למיקבע דוכתא ע"כ. והנה מה שתמה על הא"ז מסתמא לא היה לו פירוש ר' ניסן שכתב וז"ל כת' הרמב"ם אפי' הם עמי הארץ מצטרפין למלויי חמשה ונראין דברי' דסומי' פסולין וראיה לדבר מרב שמואל בר יודא דפסיל ליה משום גר אע"ג דלמלויי בעלמא הוא וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל מיהו נראה שאם הזמינו והקצו שלשה לב"ד בפי' וקראו האחרים למלויי בעלמא אפי' גרים כשרים והכא לא היה כבודו של ר' יודא להקצותו מן הב"ד ומכל החמשה היו עושין חיבור א' מפני כבודו וא"כ נמצא דברי הא"ז מכוונים וכן מצאתי בתשובה בשם מהר"י שלו' שלא חש על השני' משום קורב' והיינו דפס' להקל בהא דא"ז ומ"מ לא נ"ל דברי הריטב"א לפי דברי הראב"י שכת' הב' צריכי' להיות נמשכין מן הג' ובודאי לא יכול לעשות חבור א' מפני החשש דהא בימי התלמו' גזרו ע"ז וכיוצא בו כדלק' גבי האי שרקק' קוד' שחלצ' כו' ומ"ה כ' מהר"י ברונא שרגילין להושיב הג' על ספסל א' והב' על ספסל אחר וכן אי' בראבי"ה להדי' שכל אותם החמשה יהיו כשרים לא בגרים ולא בשאר פסולי' ולא בקורבה זה לזה לא ליבם ולא ליבמה וכ"נ כל שפסול בשלש' פסול באותם שנים כל שהוא חששא מדאורייתא לאפוקי נשואין שתי בנות אחין דהוא מפני חשש בעלמ' שרי באותן שנים אבל שני בשלישי כשר אפי' בהשלשה ולא כמו שכתב מהר"י ברונ' קבלה בשם רבו הגאון מהררא"י הנ"ל כל היכא דאיכ' חד. מ"ד דפוסל או אוס' לא עבדינן עובדא כנגדו להתיר לכתחילה ושלישי בשני פסל ר"א בפרק זה בורר והבי' ראי' לדבריו מהא דאמרי' פ' המגר' אתקין רב' בגיטין כו' עד מן יומא דנן ולעלם מן יומא דנן לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו פי' רש"י דלר' יוסי אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע ולא הוי כגט לאחר מיתה ואע"ג דק"ל כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשיה מפלוגתא שיצא הדב' בהית' ולא יצא שום פסול במשפחת ישראל ולעולם לאפוקי מדבעי' מיניה רבא מרב שמן פרש"י היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו ופשיט ליה כיון דפסקה פסק' מיניה היום לגמרי אצל כל אדם פסק' לעול' ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הילכך אין תנאי זה כלום אפ"ה תיקן שלא נעבוד הכי שלא להוציא לעז על, הגט עכ"ל אבל לא יראה בעיני ואדרבה מראייתו שהביא יראה איפכא דאין להחמיר אלא גבי גיטין ולא בע"א מדפרש"י ולא יצא שום פסול כו' או שלא יצא לעז כו' תיפוק לי' שמחמי' היה ולא רצה להקל ולעשות מעשה כנגד האוסרים אלא ש"מ דלית קפידא אלא מפני רינון העולם ודוקא גבי גיטין דאיכא חשש ממזרות שהוא פסול שאינו חוזר להכשרו ואדרבה מפ"ק דברכו' יראה היכא שהלכה פסוקה לא יחמיר על עצמו וראיה מר"ט שהחמיר על עצמו כב"ש ואמרו לו כדי היית לחוב בעצמך מפני שעברת על ב"ה ואף שב"ה מודי' נמי לב"ש אלא שאין מחמירין ואף שיש לחלק דהתם ב"ק מסייע לב"ה מ"ה זה חייב בעצמו מ"מ נראה שאין זה מדת חסידות לב"ה היכא דמחמיר נגד הלכה פסוק' ומ"מ נראה ראשון בשלישי אין להקל אפי' באותן שני' מאח' שתו' ור"ת פוסלין פסול דאוריית' והסמ"ג כת' שאין להקל בדבר. ועוד ק"ל על קבלתו שקיבל מהרא"י הוא איהו גופא כת' בתשוב' דלעיל דנשואין שתי בנות אחי' או אשה ובת אחות' פסולי' משום חשש שכתב המרדכי ריינס תיפוק ליה משום ספיקא דאורייתא דלא עבדינן נגד הרי"ף והרמב"ם שהם פוסלי' אלא בודאי מאח' שר"י בעל התו' חולק עליהם וכן הסמ"ג וכן הא"ז והמרדכי ורוב האחרונים והרא"ש הוכיח בראיה ובסברא דלא כרב אלפסי א"כ הוי כהלכה פסוקה דכשרים ואין להחמי' נגד הלכה פסוק' והיינו כמו שפירש' דדוקא גבי גט יש לחוש ולא בע"א. ולענין קביעות מקום נראה מאחר שצריכי' הג' להיות מבוררי' ולקבוע מקום גזרינן נמי בהני שני' דאין חילוק בין ג' לשנים במידי דאוריית' והכי משמע להדיא בס"ת שכתב לפרסומי מילתא בעלמ' עבדינן בחמשה הילכך צריך דייני' מבוררי' לפרסומי מילתא לחליצה ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבמה וצריך שיאמרו תחילה נלך למקום פלוני כו' דכתיב השערה אל הזקנים משמע להדיא דכל החמשה יהיו מבוררים ויקבעו מקום ומה שכתוב בראבי"ה ואותם הקובעים מקום הן ב"ד של ג' י"ל כמ"ש אח"כ והיינו לעיכוב ומוסיפין עוד ב' עליהם לפרסומי מילת' ע"כ וא"כ האי מוסיפין דקאמר קאי נמי אקביעות מקום דלעיל וכ"מ להדיא בסמ"ק (וכה"ג מרפא) שכ' יבררו דיינים ויוסיפו עליהם עו' ב' כו' ולא יהיו קרובים כו' ויאמרו נלך למקו' פלוני כו' ואעפ"כ לא מלאני לבי לחלוק על הגאון לולי שיש לי ראיה ברורה מן התלמוד מדאמר תא סק כו' לאצטרופי בי' חמשה משמע דמן השנים הנוספי' היה ואעפ"כ א"ל תא סק כלומר לאקבועי מקום כמו שפי' רש"י להדיא והלכו לישב שם לשם חליצה ולא פי' והלכו שם לחלוץ משמע קביעות מקום דלא סגי בלא ישיבה כדפי' לעיל בסי' ב' ורש"י בודאי דייק מלישנא דתלמודא דאי כבר קבע מקו' ולקח אותו עכשיו למילוי חמשה מאי הוה צ"ל למימר תא סק לזירזי דקני ה"ל לומר תא סק ליחלוץ לאצטרופי בי חמשה אלא שהיה רוצה לקבוע מקום ובעבור זה א"ל תא למקום פלוני ושם נקבע מקום כדפרי' ועוד ראיה מדאקדי' תלמודא הא דרבא דבעי קביעות דוכתא קודם הך עובד' דבעי חמשה לאצטרופי וה"ל להקדים הך עובדא דבעי חמשה דהא מיניה פריך על הא דאמרי' לעיל ר' יודא הדר בי' אלא בא לאשמועי' דהך עובדא דבעי כולהו אמוראי חמשה קאי נמי אהא דרבא דבעי קביעות דוכתא (וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אם הג' המיוחדי' כשרים לא נפסלה החליצה מפני פסול הב' שהוספו וכ"ש מפני שלא קבעו המקום) הילכך כל הני חמשה קובעין מקום מבערב וצריך שלא יהא בהן שום פסול ולא קירבה חוץ מנשואין שתי בנו' אחין דפסולי' בהג' וכשרים בהשנים אבל שני בשלישי אפי' בג' כשרים לכתחילה וראשון בשלישי אפי' בהשני' לא ישב וכל היכא שהלכה פסוק' לא יחמיר על עצמו נגד הלכה ודין דמרענא שטרא אפומי' אכתו' בעז"ה בפ' הכותב: