אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › ב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · ב

א

דין דצריך לקבוע מקום מערב בין מנחה למערב ולמחר יחלצו אבל לא יקבעו קודם מנחה ולא אחר מעריב שהוא ליל' וכשרוצין לחלוץ ביום א' יקבעו מקום ביום ו' לאחר מנחה קודם ברכו אבל לא יקבעו בשבת וצריכין לקבוע ולישב שם מעט והקביעות מקום יהיה בעזרת בה"כ ולכתחילה משום פרסומי מילתא צריך עוד שנים ואותן השנים ג"כ צריכין לקבוע מקום וישבו קצת רחוק מן הג' מן הצד ואם אירע מקרה שלא קבעו מקום כלל וחלצו כשרה אבל לא שיקבעו מקום במקום זה ויחלצו במקום אחר כלל והיכא דאיכא שעת הדחק יכול לקבוע מקום אפי' באותו יום שיחלצו והיכא דאירע עיכובא בחליצה שלא חלצו באותו יום אז בטל גם הקביעות וצריך לחזור ולקבוע מקום ובארנו דלמחר כשיחלצו יקבצו עד שיהיה עשרה בין כולם:

אמר רבא צריכי דייני למיקבעי דוכתא דכתיב ועלתה יבמתו השערה משמע מקום המזומן לכך רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה ופריך והא ר' יודא הדר ביה לפרסומי מילתא פי' שהכל ידעי שהיא חלוצה ולא לינסבא לכהן א"ר כהנא הוה קאימנא קמי' דרב יודא אמר לי תא סק לזירוזא דקני לאיצטרופי בי חמשה כדי לפרסומי מילתא פירש"י זירזא דקני חבילה של קנים והלכו לישב שם לשם חליצה זו עכ"ל וזה לשון הרמב"ם צריכי' הדייני' לקבוע מקום שישבו בו ואח"כ תחלוץ לפניהם לא נועדו ולא קבעו מקו' אלא נקר' המקר' והקרו הוא והיא לפניהם וחלצו חליצה כשירה ודבר ברור הוא דקביע' מקום אינו מעכב מ"מ נראה שאם קבעו מקום ובעת החליצה הלכו למקום אחר גרע מאלו לא קבעו מקום ומסתפינ' שצריכה חליצה אחרת דהוי כחליצה פסולה והאי קביע' מקום משמע סתמא בתלמוד' שעה מועטת קודם שחלצו כדמשמע נמי מן הרמב"ם ואבי העזרי כתב רבותי אמרו בההוא יומא ואני ראיתי לאבא מורי שקבע מקו' בערב ביום שלפניו וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים לא הזכירו קביעת מקום מבערב זולתו רק שהטור הביא דבריו ובסדר חליצה שהבי' בסוף לא הזכיר אלא קביעות מקום סתם ומנהיגי הדור אשר לפנינו נהגו כראבי"ה דהיינו הגאוני' מהרר"י לוי כת' שמתחילה בירר אליו שנים שהיו יחד ג' דייני' והלכו לב"ה בשעת מנחה וקבעו להם מקום ואמרו במקום הזה נחלץ למחר וישבו שם זמן מועט בשחר כשיצאו מב"ה אמר לשני חביריו הדייני' שקבעו מקו' מאתמול לברר עוד ב' להיות עדים והג' ישבו על מקום שקבעו אתמול ואות' השנים ישבו על האצטבא מן הצד קצת רחוק מהם ע"כ (וכ' בהגהות מרדכי שיאמרו ג' הדיינים אל השנים נלך ונשב במקום פלוני ומהר"י ברונא כ' דלאו דוקא שכולם יאמרו אלא החכם שבהם וכ"מ בגמ' דא' רב פפא לרבא תא סק לזירוז' כו' ולא אשכחן שהם אמרו כלום עכ"ל) ומהר"י ברונא כתב שהמנהג לקבוע מקום בין מנחה למעריב וכן ראיתי מרבותי אפי' בלילה יכול לקבוע לו מקום שאין כאן משום תחילת דין אלא כאלו בונה מקו' שיהא מזומן לב"ד עכ"ל. ובתשו' בשם הגדולים מצאתי שהשיב גדול בדורו וז"ל על החליצה שקבעו מקו' באותו יום דבר פשוט הוא שמותר לכתחילה לעשות כן בלא אונס כאשר כ' הרי"ף וז"ל סדר החליצה ברישא צריכ' ב"ד למיקבע דוכתא ביממא עכ"ל ומ"ש ראבי"ה רבותינו אמרו ביממא ואני ראיתי א"ו שקבע בערב היום שלפניו נראה שבא לאשמעינן שאף זה מועיל שלא תאמר דוקא באותו היום בעי אבל גם הוא מודה דביממא עדיף טפי דמאיזה טעם יהא עדיף ערב יום שלפניו מבאותו יום עצמו אין בזה לא טעם ולא סבר' עכ"ל ולא נהירא דבריו כלל שראבי"ה הביא דברי אביו שמועיל אף מבערב כי אין לשונו מובן כן ואין הדעת סובלתו והא לך מ"ש מהר"י בת"ה סי' רכ"א וז"ל שאלה הא' דכ' בהג"ה במיימון ראבי"ה רא' את אביו שקבע מקו' לחליצ' בערב היום שלפניו אי קאמר דוק' מערב לשחרית שלאחריו או נימ' ה"ה משחרית לערב באותו יום עצמו נמי מהני תשוב' יראה דיש לנו לומר דוקא הוא מערב יום שלפני החליצה ואע"ג דנמצא כתוב על שם א' מהגדולים דה"ה משחרית לערב נמי מהני אין נראה דבפ"ק דסנהדרין תנינן אין מעברין את השנה אלא במזומנים להו פירש"י במזומנים שזימן הנשיא לכך מבערב מדפרש"י מבערב ולא פי' שזימן סתם הנשיא לכך מתי שזימנם משמע לכל מידי דבעי הזמנה והכנה בכי ה"ג ולמידי דבעי ב"ד בעינן מערב לא באותו יום וה"ה לקביעות מקום לחליצה ואפילו את"ל דלא מצינו למילף מהם מ"מ אמאי נעביד דברי הגאון לאו דוקא כיון דאשכחן בעלמא הזמנה דבעי מערב ולא באותו היום דאין הלשון משמע כלל דנקט רש"י ערב למעוטי שחרית דקודם יום שמעברין משום דמופלג טפי אבל באותו יום עצמו כל מאי דקריב טפי ש"ד דא"כ הל"ל מערב יום שלפניו וקל להבין מ"מ נראה דאע"ג דנקט ראבי"ה האי לישנא איהו לא אתי לאפוקי מופלג מלפניו אלא לאפוקי סמוך כדמשמע מדברי ראבי"ה וא"כ אם רוצין לחלוץ בא' בשבת נרא' דלא שרי לקבוע מקום בשבת בערב משום דמחזי כמתקן הואיל ומכשירו' למצוה וכה"ג אשכחן כמה גזירו' בשבת ויוכל לקבוע בע"ש ולא חיישינן אם הוא מופלג טפי מבערב אחד אפי' אי חיישינן בעלמא הכא בשב' דא"א לא חשוב מופלג עכ"ל מדבריו ירא' שהחמי' כראבי"ה דהא דחק נפשיה לקבוע בע"ש ומכאן יראה להדיא שתלמידו מהר"י ברונא טעה שכ' אף בלילה מותר דהוי כאילו בונ' מקום מזומן לבד דא"כ למה לא קבעינן במ"ש אלא נראה כתחילת דין דהא אמרי לישב כאן ולחלוץ ומ"ה נראה מ"ש הרי"ף וצריכא למיקבע דוכתא ביממ' לאפוקי לילה קאמ' ולא כמו שהבין החכם הנז' בתשובתו ומשום ה"ט ה"ל לגאון לאסו' נמי למיקב' דוכת' במנחה בשבת ולא מטעם דבונ' אפשר שסבר דלא גזרו חכמים שאסור לדון בשבת אלא משום שמא יכתוב וגבי תחילת דין כה"ג ובמקו' מצו' לא ה"ל למיס' לולי טעמ' דמתקן. והנ' מה שהבי' הגאו' ראי' מעיבור השנה וכתב אפי' את"ל שיש לחלק אדרבה נראה דק"ו איכא מה הת' דלא צריכ' קביעות דוכתא אלא הזמנה בעלמא אפ"ה בעי בערב ק"ו היכ' דבעי קביעת דוכת' ולא סגי בהזמנ' ק"ו שבעי הזמנה ויעוד מבערב ועוד התם לא כתיב' קרא והכ' כתיב השערה ואף שכתב מהר"י ברונ' מא"ז משמע דאפי' הליכה לא בעי בקביעת דוכתא אלא באמירה בעלמא נלך לשם ונחלוץ סגי אכן נכון לעשות מעשה שתהא מוכח לשם חליצה עכ"ל ולי נראה שלא מוכח מא"ז כך שהרי כתב צריכה לקבוע מקום לחליצה לשם חליצה ואח"כ יאמרו נלך למקום פלוני כדי לחלוץ שם ע"כ ומדכת' ואח"כ יאמרו משמע להדיא דלא בשע' קביע' מקום קאמר אלא בעת החליצה קאמר שיאמרו הדיינים נלך למקום פלוני ונקבע ונחלוץ וכן נראה מה שכתב בס"ת ובסמ"ק יאמרו נלכה למקום פלוני דכתיב השערה וילכו וישבו שם ויעמדו היבם והיבמה כו' לאו דבאמירה לחוד סגי אלא קמ"ל דאף בשרוצים לחלוץ צריכ' לומר נלכו למקום פלונו שקבענו ויליף שפיר מקרא דכתיב ועלתה יבמתו השערה כלו' בשעת עלייתם לחליצה יאמרו נלך למקום המזומן דהיינו השערה ומקביעות מקום לא מדבר א"כ בעת קביעת מקום יאמרו נלכה למקום פלוני וכן יראה מלישנ' דגמר' לעיל תא סק לזירזא דקני כו' שפירש"י דאקביעת מקום קאי ומוכרחני לפר' כן דאי אפשר דסגי בלא קביעת מקום מדאמר צריכ' למקבע דוכתא ולא אמר צריכה ליעודי דוכתא או צריכה הזמנ' כדאמ' גבי עיבור השנה והתם נמי הזמנ' למקו' קבעי כמ"ש הרמב"ם וז"ל אין מעברי' השנה אלא במזומן כיצד יאמר ראש הדייני' לפלוני ופלוני מן הסנהדרין היו מזומנים למקו' פלוני ע"כ ואי בחליצה נמי הוי סגי כה"ג ה"ל לומר נמי כה"ג כהאי לישנא וגם לא מצינו בתלמוד לישנא דקביעות אהזמנה לחוד א"ל הניכר היינו מעשה וגם נראה כן מדברי הגאון מהרא"י דאסו' בשבת משום דמחזי כמתקן וכו' ואי הוה סגי בדיבור לחוד לא מצינו בדיבור אחד שיהא חשוב כמתקן ובונ' ובפרט כהאי גוונא לא נתקן עדיין מידי. ונחזור לענין א"כ שפיר נילף ק"ו דבעי קביעות דוכת' מבערב והא דבעי התם ז' מומחי' והכ' ג' הדיוטו' אינו פירכ' דהכא לא צריכ' אלא להקרות ולא עומק משא ומתן אבל מאי דאף הוא מודה לרש"י שצריך הזמנה מבערב מ"מ נראה דבעי הזמנה הוא חשיבו' מקום ויעוד לב"ד ומזה נילף ק"ו מקום אף שהרמב"ם לא כתב גבי עיבור שצריך הזמנה מבערב כדמוכח מעוברת דרשב"ג שאמר השכימו לי לעלי' כו' השכים ומצא כו' משמע שבערב לפניו אמר והזמינ' לכך וזו אין צריך פנים דבלילה אי אפשר דהתחלה שבערב לעיבור הוא ואין מעברין בלילה כמו שכתבתי לומר גבי חליצה ואף שמצא' בתשובת בשם מהרר"י הזקן מוי' שקבע מקום בשחרית קודם אכילה ולאחר אכיל' חלץ מ"מ אין לסמו' ע"ז דאפשר שעת הדחק היה דהא מהרי"ל תלמידו לא נהג כן שכ' והיכא שאירע עיכובי' בחליצ' שלא חלצו באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שני' וכן ג' או ד' פעמים וכן כתב מהר"י ברונה שראה מרבותיו, וכן ראיתי בסיפרי שמקום החליצ' צריך להיות בגובה העיר וכן איתא בס"ת וז"ל ובספרי תנינ' ועלתה יבמתו צריך שילכה בגובה העיר לחלוץ וכדאמר רב יודא תא סק לזירזא דקני לחלוץ וכן בא"ז ועכשיו לא נהגו כן ואפשר משום שרוב הפוסקים המצוי' עתה והולכי' אחריה' לא הביאו דבר זה. ונראה בעיני הא דמצריך קרא עלייה לב"ד היינו במקום פירסו' שיהיו עוברי' ושבים דומה להא דאמרינן במסכת נדה בפרק כל היד המושיב שכת' במרומי קרת שמפסיקין אותו עוברים ושבים (וכן כתב בהגהות מרדכי להדיא וז"ל בגובה של עיר כלו' במקום מפורסם עכ"ל) ואנו נוהגין בב"ה שהוא מקו' גובה ופירסום של עיר אבל מה שכתב הא"ז צריך להיו' בזקני העיר יפה כתב דמקרא מלא הוא ומ"מ אין זקן אלא מי שקנה חכמה ות"ת כנגד כולם הילכך צריך להזמי' ולקבוע מקום בעזרה שלפני ב"ה או בבית המדרש בין מנחה למערב ולא קודם מנח' דלא הוה ערב שלפניו והוא מופלג ולא עבדינן היכא דאפש' ולא אחר מעריב דהוי לילה ואסור לקבוע בלילה והחליצה דהוי באחד בשבת קבעינן ביום ששי קודם ברכו ואי לא קבעו מקום כלל החליצה כשרה והיכא דאיכא שעת הדחק אפי' באותו היום קבעינן ולמחר כשיחלוצו מקבצין עד שיהיו עשרה עם הכל שרואים החליצה והוא נכון לכתחלה לדקדק בכך כדאיתא בספר ראבי"ה וכן מצאתי בתשובה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה