ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · א
דין דחליצה צריך ג' דיינים אפי' הדיוטו' וצריך שידעו להקרות ליבם וליבמ' הפסוקי' וצריך שיהיו כשרי' ובארנו דאם א' מדייני' סומא באחת מעיניו לכתחלה לא ישבו לחליצה ואפי' אם עבר וחלץ אם היב' לפנינו צריך לחזור ולחלוץ אבל אם היבם רחוק או אם כבר נשאת בחליצה זו אין להקפיד:
מצות חליצה כו' דיינים שיודעי' להקרות ליב' לא חפצתי לקחת וליבמה לא אבה יבמי מאן יבמי להקים וגו' וכתב הרשב"ם שאם נמצאו עמי הארץ שאינם יודעים להקרות החליצה כשירה וכן כתב הטור והיינו משום דבדיעבד הקריאה אינה מעכבת ובלבד שיהיו ראויין להקרות לאפוקי אלמים וחרשים ואפי' הן הדיוטות רק שיהיו כשרים וכתב התו' שאפי' אינן בקיאין בשאר דברים שרי מאחר שבקיאים בקריאה וטעמא מפני ששאר דברים אם לא יעשו בטוב יוכלו לשאול לבקיאים ע"כ אבל בנימוקי יוסף כתב בשם מפרשים דלא קרי להו הדיוטות אלא משום דלא בעי סמוכין אבל צריכין שידעו הלכות חליצה וקריאה ע"כ. ומסיק תנינא להא דתנו רבנן מצות חליצה כו' שיודעים להקרות כעין דיינים ר' יודא אומר בחמשה אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה כו' משום דסתם לן תנא בריש סנהדרין סתמא במקום מחלוקת דתנן סמיכו' זקני' ועגלה ערופה כו' דברי ר"י ר' יודא או' בחמש' החליצ' והמיאונו' כו' ולא פליג ר' יודא ש"מ דהדר ביה ר' יודא. בסוגי' מפרש מאי טעמא דת"ק דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים זקני' שני' ואין ב"ד שקול הרי כאן ג' ור' יודא כתיב נמי וקראו לו זקני עירו הרי כאן ד' ואין ב"ד שקול הרי כאן ה' ות"ק זקני מאי עביד לרבויי אפי' זקני הדיוטות ור' יודא הדיוט' מנ"ל נפקא מלעיני דאמ' מר פרט לסומ' ומדאצטריך למעוטי סומ' ש"מ דלא בעינן דייני' סנהדרין דאי סנהדרין פשיט' דפסולין ולמה למעוטי סומ' הא תני רב יוסף כשם שב"ד מנוקי' בצדק כמו כן מנוקי' מכל מום שנאמר על הסנהדרין כולך יפה רעיתי ומום אין בך ות"ק לעיני מאי עביד מבעי ליה לכדרבא דאמר צריכי' הדייני' לראות הרוק שיצא מפיה ור' יודא הא מבעי ליה לעיני לכדרבא אין ה"נ אלא הדיוטו' מנ"ל נפקא ליה מדוכת' אחריתי כו' וכתב ר"ת מדהדר ביה ר' יודא ש"מ דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחת מעיניו ויכול לראות הרוק מפי היבמ' ע"כ ותימ' לי אמאי תלה דבריו במאי דהדר ביה ר' יודא מדינו הלא מסקי' להדיא דאפי' ר' יודא גופ' לא דריש במסקנ' לעיני כמו ת"ק ומוקי לכדר' ולענין פסק הלכה נראה אף שהא"ז הסכי' עמו וכתב להדיא דכשר וכן יראה מדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מדלא הזכירו זה מסתמ' כשר סומא באחת מעיניו כשאר דיני ממונות אבל בספר אבי"ה כתב וז"ל ולא יהיו סומי' אפי' באחת מעיניהם דלעיני הזקני' כתיב והכי איתא בירושלמי ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם ור"ת מכשי' באחת מעיניו לחליצה עכ"ל, והנה מה שכ' בירושלמי לא הוזכר אחת מעיניו אין חשש בזה דע"כ באחת מעיניו איירי דאי בשתי עיניו לא איצטריך למעוטי דלא גרע מדיני ממונו' דפסול סומא בשתי עיניו כאשר כתב הרי"ף בפרק אחד דיני ממונו' והרמב"ם בהלכות סנהדרין אף שהתוס' כתבו בפרק בא סי' דאפי' סומא בשתי עיניו כשר לדין אף ששנינו כל הכשר לדין כשר להעיד וסומא בשתי עיניו פסול להעיד האי משנה אוקמינ' כר"מ דמקיש ריבים לנגעים ופוסל סומא אפי' באחת מעיניו אבל לרבנן דלא מקשינן סברי אפי' בשתי עיניו כשר כהאי סומא דהוי בשבבותי' דר' יוחנן דדאין דינא מ"מ נראה דברי הרי"ף עיקר וכן דעת הרא"ש בפ' אחד דיני ממונות וכן דעת הר"ן והוא מסתבר דלא פסקינן כרבנן אלא במה דלא מקשינן ריבי' לנגעים וסיפא דמתני' דיש שכשר להעיד ואינו כשר לדין לאתויי סומא באחת מעיניו מוקמינן כר"מ דמצינו נמי ששונא ואוהב שכשרי' להעיד ופסולי' לדין אבל רישא דכל הכשר לדין כשר להעיד הא פסול להעיד אינו כשר לדין אתי' ככ"ע ועוד וק"ו דלא גרע דין מעדות מה במקום שכשר להעיד כגון אוהב ושונא פסול לדין סומא דפסול להעיד ק"ו דפסול לדין וכן פסק הטור כל שפסול להעיד פסול לדין א"כ בע"כ הא דממעטינן מעיני אפי' סומא באח' מעיניו איירי כאשר יראה מדעת ר"ת גופי' והר"ן שכתב בפ' אח' דיני ממונות סומא בשתי עיניו פסול לדין והכי משמע בפרק מצות חליצה דמסיק מדממעט מלעינו פרט לסומא ש"מ דלא בעינן סנהדרין כו' ואי ס"ד סומ' בב' עיניו כשר בדיני ממונות הא איצטרי' שפיר למיפסל סומ' בחליצה והדיוטות מנ"ל דילמא סנהדרין לא בעינן אבל מומחין בעי אבל אי פסילי סומא בשתי עיניו בדיני ממונות לא איצטריך לעיני אלא לאכשורי הדיוטות עכ"ל א"כ מדבריו משמע דלא ממעטינן מלעיני אלא סומא בשתי עיניו ולא נהיר' דבריו כלל חדא דזה לא יתכן אלא לרב' דאמר דבר תורה כל דיני ממונות בעי' ג' מומחין אלא משום נעילת דלת הקילו אבל לרב אחא ואידך אמוראי דלא בעי בכל ד"מ ג' מומחי' א"כ אפי' תאמר כשרים הדיוטות עדיין קשה לעיני ל"ל דלא גרע מדיני ממונות דפסילי סומי' וא"כ מלעיני לא משמע מידי ועוד מאי דייק (דילמא לעולם סנהדרין לא בעי מומחי') דאי ס"ד סומי' כשרי' בדיני ממונות כו' דילמא לעולם סנהדרין לא בעי מומחי' בעי ולעיני בעינן למעוטי סומי' כו' ומה ראיה איכא דהלא אפי' בדיני ממונות נמי פסולין סומי' מ"מ בענין לעיני למעוטי סומ' ולא למעוטי סומא בב' עיניו דודאי לא בעי קרא אלא בע"כ למעוטי סומא באחת מעיניו קאתי קרא ועוד קשה לדבריו אמאי מסיק סוגיא דאי ס"ד סנהדרין בעי לפי דבריו היה לו לומר דאוסר מומחי' בעי לא גרע מדיני ממונות ולא צריך לאתויי הא דרב יוסף כשם שב"ד מנוקי' כו' אלא אגב חורפא לא דק כי תלמוד' ס"ל דאי לאו הכי דכשרים הדיוטו' שיודעי' להקרו' א"כ ממיל' בעי כעין סנהדרין דאי לא בעי כעין סנהדרין מומחי' ל"ל הא לא צריכין להיות נושאין ונושאי' בשו' דין אי לא דבעי קרא חשיבותא כעין סנהד' שיפקיעו איסור יבמה לשוק אבל בהא דגמירי לא תלוי מידי כמו שפי' נמי התוס' שאם יבא איזה ספיקא להם יכולי' לשאול למומחי' וא"כ דייק שפיר מהא דרב יוסף נפקא אפי' סומא באח' מעיניו ולעיני ל"ל ועוד תדע דע"כ מהא דלעיני אפי' באחת מעיניו קא ממעט דאי לא תימא כן מאי דייק דילמא לעולם סנהדרין בעי והא אפי' בא' מעיניו פסול מ"ה כתב לעיני דהשת' בע"כ מוכרח לומר דבאחת מעיניו כשר וא"כ ה"א אפי' סומא בשתי עיניו כשר מ"ה בעי לעיני לגופ' דפסול ומנין לאצטריכא המדאצטריך על הדיוטות נעשה המדאצטריך מיניה וביה ודוק אלא ש"מ דלעיני אפי' א' מעיניו קממעט ואין להקשות מהא דאמרי' בפ' בא סי' דמקשינן ריבים לנגעים מה נגעים אפי' בא' מעיניו אינו רואה דכתיב לכל מראה עיני הכהן כו' ומשמע אי לא דכתיב לכל מראה מעיני לחוד לא הוי ממעטינן סומא באחת מעיניו וכ"מ מרש"י לק"מ דהתם מראה עיני לגופה דקרא קאתי שהכל תלוי בראיות הכהן מ"ה אי לא כל לא הוי ממעטינן סומא בא' מעיניו אבל הכא דלעיני מיותר הוא מדכתיב ועלת' יבמתו השערה אל הזקנים וגו' ואח"כ כתיב ונגשה יבמתו לעיני הזקני' למה לי דלפני זקנים הוא והם יראו ויתקנו הכל וממילא סומא בשתי עיניו פסול אלא ע"כ למעוטי סומא בא' מעיניו בא ועוד דסומא בשתי עיניו לא גרע מד"מ דפסיל לדון משום שפסול להעיד כדפריך לעיל אלא ע"כ לסומ' באחת מעיניו בא ואף דמוקי תלמוד' לכדרבא דאמר צריכי' הדייני' למחזי רוקא מפומ' דיבמה לא בא למעוטי דלא אתי למעוט' סומ' אלא ה"ק ליכ' למידק מיני' הדיוטו' מדאצטריך למעוטי סימ' דדילמ' לכדרבא לחודה הוא דאתי אבל לפי האמת שפיר ממעטינן לסומ' דאין מקר' יוצ' מידי פשוטו ומ"מ אף הא דרבא נשמע מיני' דשקולי' הם ויבואו שניה' כמו שפי' התו' בהאי פירק' לקמן ולפ"ז אף רבנן יכולין שפי' למידרש מלעיני דאמ' מר משמע הילכת' פסיק' כמו ואנו ק"ל וא"כ איך יתכן שיאמר אח"כ אלא כדרבא הו' דאתי כו' א"כ הא דאמר מר מאי נעביד ביה אלא כדפרישי' דבודאי מאי דאמר מר כו' וכל דבריו קיימין אלא שלא תוכל למידק מיניה הדיוטו' וממיל' נתבטלו דברי ר"ת דפס' דכשר משום דהדר ביה ר' יודא מדבריו הלא ל"פ רבנן עליה בזה ואינו תלוי במחלקותיו ואם הדר בי' הדר מדרש דבישרא' כו' ועו' נרא' להחמי' מאחר שמצינו שר"מ פוסל אפי' בד"מ סומא בא' מעיניו למה נקיל באיסור ערוה ועוד אפי' רבנן מסתמא מודים בזה מאחר שדומה לנגעים דחליצ' ג"כ פסולה בלילה א"כ אין להקל כלל ע"כ נראה דברי ראבי"ה עיקר שחלק על ר"ת וכן נמצא בתשו' מהר"ר משה מינ"ץ שכתב להחמיר וכ' שיכול להשיב כ"ד ולסדר להם כל דבר. הלכך נראה בעיני דלכתחלה לא ישב בחליצה ואי עביד צריכה חלי' אחרית' היכ' שהיבם לפנינו אבל היכא דנשאת כבר או שהיבם הלך למרחקים בהאי חליצה כדאי הוא ר"ת וסייעתו לסמוך עליו בשעת הדחק: