אור ברסלב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שני · כ

יט

דין המביא גט ממדה"י לא ישאנה וכן עד המעיד שמת בעל' או שאומר הרגתיו או אומר הייתי אצל הורגיו לא ישאנה ושם ביארנו דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וגזלן דרבנן מותר וחכם שאסר אשה על בעלה בנדר לא ישאנ' ואם כנסה אין מוציאין מידם ואם התרה בו שלא ישאנה השליח ועבר ונשאה מוציאין ממנו אם הוא עת הצורך למיגדר מילתא ולא בעניין אחר מיאנה או חלצה בפני אנשים מותרים לישאנה ואפי' ב"ד או שני עדים אם בעלי נפש הם ירחיקו ודין שהחכ' יכול להתיר נדרי אשה אפי' אות' שהבעל יכול להפר והבעל לא הפר או קיים לה:

מתני' המבי' גט ממדה"י ואמר בפני נכתב ובפני נחתם ה"ז לא ישאנה שאנו חוששין שמ' עיניו נתן בה ומ"ה העיד אבל שליח מא"י שרי וכן א' שהעיד לאשה שמת בעלה או שאמר הרגתיו או אומ' הייתי אצל הורגיו והתירו הב"ד על פיו הו' לא ישאנה ר"י אומר היכ' שאמר הרגתיו לא תנשא אשתו כלל משום דאין אדם משים עצמו רשע והלכה כחכמים והטעם כמו שמפ' רב' דפלגינן דיבורי' ומהימנ' ליה במ"ש שהרג אבל לא מהימנ' ליה במ"ש על עצמו שהרגו דאדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע אבל אם רוצח ממקום אחר בעדים ואומר עכשיו הרגתי ליה לפלו' לא תנש' אשתו שרשע הו' וכן גזלן דאוריית' אבל גזלן דרבנן כגון מפרחי יונים ומשחק בקובי' כשר לעדות אשה ועוד מסקי' במתני' החכם שאסר את האש' על בעל' בנד' כגון שנדר' הנא' מבעלי ולא הפר לה ובאת לפני חכם ואמר לה שאסורה לו אין פתח לחרטה ה"ז לא ישאנה ומכאן מוכח להדי' שהחכם יכול להתיר נדרים של אשה אותן שהבעל יכול להפר כגון עינוי נפש ודברים שבינו לבינה והבעל לא הפר או קיים לה ולא כמרדכי דפ' השולח שכ' בשם ר"י שאין החכם יכול להתיר ומבי' ראיי' מספרים מ"מ מתני' דידן מוכח להדי' וכ"כ במרדכי פ' המדיר וכ"פ מהרא"י בת"ה סי' רע"ט מכח מתני' דהכא ואף שיש לחלק ולומר דוק' היכ' שהבעל לא הפר לה כמו שפרש"י וכל שקיים לה שמ' לא יכול החכם להתיר הנדר לא נ"ל לחלק בזה דקיום והחריש לה ביום שמעו חדא מילת' הי' ואין בקיום אלא שביטל מעליו יום שמעו והוי כהחריש לה שהרי אפי' נשאל על ההיקם לא יכול להפר אלא באותו יום שהקים לה כמו שמוכח מפ' המדיר סי' ה' וגם שם מוכח שיכול החכם להתיר הנדר אפי' אחר הקיום וכן עיקר אף שמהרי"ק מוכח להחמיר ואוקי בגמ' דאיירי ביחי' מומח' שמתיר ביחיד ובאה לפניו שיתיר לה אבל באת' לפני ג' הדיוטים כגון האידנ' אפי' אסרו שרו לכל א' מן הג' לישאנה דליכא חשד' גבי רבי' אלא ביחידי והטעם מפ' בירו' שאין אחד חוטא בעבור חבירו והביאו הרי"ף והרא"ש ומסיק במתני' אבל מיאנה בפני החכם או חלצה בפניו ישאנה מפני שיש שם ב"ד ולא חיישינן שיאמרו העולם שלא כהוגן עשו המיאון או החליצה כי לא היתה ראוי לכך מאחר שרבי' הם לא חיישינן וה"ה לעידי גירושין ומסיק בגמ' שאם כנס אות' חכם שאסרה על בעלה או העד שאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכן מת בעלה אין מוצי' ממנו דמשום רינון העול' בעלמ' לא מחמירי' כולי האי ורשב"א מחמיר בדין העד ודייק בגמ' הא דקתני גבי מיאון וחליצ' מפני שהם ב"ד לאו דוק' ב"ד אלא אפי' תרי נמי שמעידי' שחלצה או מיאנה במקום אחר בפני ג' דתני' בגיטין סוף האומר עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה פי' שיכול ליקח אח"כ השדה או ליש' האשה ומתני' דאמר' מפני שהם ב"ד הא קמל"ן דמיאון בג' כמו חליצה לאפוקי מ"ד מיאון בפני ב' קמל"ן דצריך ב"ד וכ' הרי"ף ומ"מ לית הילכת' הכי אלא קיל"ן דמיאון בשנים כדאיפסק בהדי' בפ' ב"ש וכ"פ הרמב"ם והסמ"ג והראב"ד וכ' התו' אף שלא חשו חכמים לדבר זה מ"מ בעל נפש ראוי להחמיר על עצמו כדתני' בא"ט דן את הדין וזיכ' את הזכאי כו' וכן העדים שהעידו כולן רשאי' ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה והוסיף בהג"ה מיימוני וז"ל אלמ' אב"ד ואעדי' נמי קאמ' שירחיקו ומ"מ אם אינו רוצה להחמיר ליכ' איסור' במילת' ותימ' שהרא"ש לא הבי' דבריהם גם שאר מחברים לא הזביר' ובודאי ס"ל הא שאמ' בפ' א"ט הרחק מן הכיעור לא קאי אלא אריש' דמילת' מי שדן את הדין כו' שהו' מומחא ביחידי ומ"ה איכ' חשד' ומ"ש שמותר ליקח ובכאן אסרו לאותו חכם ליש' את האש' י"ל דיות' יש לחוש לשמ' עיניו נתן בה בחימוד המשגל משא"כ בשאר דברי' וכן פי' התו' גופ' התם וכן יראה קצת מלשון רש"י שפי' התם הרחק מן הכיעור שלא יאמרו בשביל כך זיכהו ומדלא פי' מידי מעדי' ש"מ דס"ל דאדיין קאי אבל המרדכי כ' בפ' א"ט כדברי התוס' דהכ' וכן ראוי לבעל נפש שיחמיר וכן פסק האגודה בהאי פירק' ונראה הא דשרו ב' עדים ליקח היינו שאחד מן העדים קונה כל השדה אבל אם הב' עדים רוצים ליקח השדה בשותפו' אסורי' משום חשד, אפי' אם הם רבים לפי טעם הירו' שהבי' מהרי"ק הלכך כל עד או חכם שמתיר האשה בין עד ע"י עדות בין ע"י סיב' אחרת לא ישאנ' לכתחילה וכל היכ' דאיכ' תרי שרי ולענין מקח שהעידו שנים מותרי' ליקח כל א' מהן אבל לא שניהם ביחד ואפי' לאחד אם הו' ירא שמי' ראוי שירחיק עצמו וזה לשון הרא"ש בתשו' וששאלת בענין השליח לאחר שנתן הגט ליד האשה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם ועדי הגט לא היו בעיר אם יכול לישאנה תשובה אעפ"י שנכתב הגט ונכתב באשבילא כיון שלא היו העדים בעיר בשעת נתינת הגט ולא נתקיימת חתימתן א"כ ב"ד שהיו בשעת נתינה הגט לא יתנו אותו בלא קיום החתימות אם לא אמר בפני נכת' ובפני נחתם וכיון דאדיבור' דידי' סמכינן אסורה לו ואפי' אם היו העדים בעיר בשעת נתינת הגט אם [לא[ היו במעמד נתינת הגט צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואסורה ואפי' אם כנסה כבר תצא ואע"ג דק"ל בגמ' אם כנס לא תצא ה"מ בדיעבד אבל זה שהתרית בו ועבר על התראה וכנסה מפקינן מיני' ומכין אותו מכת מרדות ע"כ ודומה. לזה כתבתי לעיל סי' י"ג אבל תמה אני על עיקר הדין מאחר שבסוף איגלי מילת' דאיכ' עדי' ולא צריכ' שוב להמניה א"כ ליכ' חשד ולמה אסור' לו ואף א"ת מ"מ איכ' לזות שפתיים דשמא הרואה שהיה אצל נתינ' שמע סדר נתינת הגט ואיך שאמר בפני נכתב כו' לא ידע שבסוף אתו עדים ואם יראה שישאנה ירנן עליו מ"מ ליכ' איסור שנוכל לומר לא תנשא ואפשר ליישבו בדוחק שהשליח נשא אותה קודם שנודע להם שהיו העדים באותו העיר וא"כ מאחר שעובר על ד"ח שאמרו לא תנשא קנסו אותו שתצא ומ"מ אין זה ומניין לו חומרא זו נהי שעבר על דבריהם מ"מ מאחר שאח"כ נודע שהיו שם עדים ואזלא חששא דאיסור משום חשדא דילמ' לא קנסינן להוצי' אשה מבעלה בכדי ואולי הוראות שעה היתה.

דין כל אותם שאסרנו לישא האשה אם היו להם נשים ומתו מותרי' לישא ואם נתגרשו אסור' היכ' דהוי לי' קטטא מקודם שהעיד או התיר או אפי' אח"כ היכא אשא דארגיל הוא: כא מתני' וכל אותם שאסרנו ליש' האשה כגון עד וחכם אם היו להם נשים ומתו מותרת לינשא מהם וליכא חשדא כיון שהיו להם נשים באותה שעה ומוקמי אחזק' שלא נתן עיניו באשה אחר' היכא שיש לו פת בסלו ומיהו אם היתה חולנית בשעה שהעיד חיישינן וכן משמ' בירו' ונ"י ומוקמינ' בגמר' מתו אין אבל נתגרשו לא דאמרינן סופו מוכיח על תחילתו שעיניו נתן בה ומ"ה גירש' ופריך והתני' אפי' נתגרשו מותרים ומשני לא קשי' הא דהוי קטט' מקודם הא דלא הוי קטט' מקודם ופי' רש"י היכ' דהוי קטט' מקודם שהעיד או שאוס' האשה א"כ לא נתן דעתו עדיין על אות' האש' ומ"ה מותר ויראה לי לפרש איפכ' ולקמן אפרש וא"א הא והא דלא הוי קטט' ול"ק הא דארגיל הוא פי' שהתחיל הבעל להתקוטט את אשתו מ"ה חיישינן שמ' עיניו נתן בה שהרי סופו מוכיח שלא היה אוהב אותה הא דארגיל היא פי' שהי' התחיל' להקניט את בעלה וגמרה בגרושין מ"ה לא חיישינן שעיניו נתן באחרת ומה שפי' רש"י לעיל היכ' דהוי קטטה שרי' לא נ"ל זו אלא נראה בעיני לפרש היכ' דהוי קטט' מקודם בין הרגיל הו' בין הי' לעיל' אסורה מאחר שיש קטט' ביניהם א"כ אח"כ שבא מעשה לידו חשדין ליה שהוא העיד או אסר האשה בעבור שנתן עינו בה לישאנ' שהרי יש לו קטט' בביתו ומה איכפת לן במה שמתחלה בשעת קטט לא נתן עיניו בה ופירש"י לא אוכל להבין ועוד יראה בפירושו דרש"י הא דהוי קטט' כו' תהוי קאי אבריית' דקתני אף שנתגרשה ומתחיל בבריית' וסיים במשנה ולשינויי אחרינ' הא דארגיל הוא הוי אפכ' ועוד קשה מאחר דמסיק ואמר וא"א הא והא דלא הוי קטט' כלומר ואין חילוק בין מתו או נתגרשו לפי פירושי א"כ מהו שמסיק ולא קשי' הא דארגיל קטט' פי' ומ"ה אסור נתגרשו הלא כבר אסור אלא ה"ל למימר הא דארגילה היא בריש' ואז היה מתיישב שפיר כלומר והא דשרי נתגרשו בארגילה הי' קטט' אלא עיקר כמו שפי' דקאי נמי הא דהוי קטט' אמתני' דאוסר בנתגרשו והנה הרמב"ם לא הזכיר אלא הך שריות דאם הרגילה היא מותרת ותו לא מידי למה לא כתב נמי האי שינוי קמא הא דהוי קטט' כו' אף שהמגיד משנ' כתב שפסי' הרמב"ם כלישנ' בתר' דאיבעי' אימ' כי כן סוגי' דיליה ולא נהיר' לי כי דוק' היכ' דסתרי אהדדי כה"ג פסקינן כלישנ' בתר' אבל היכ' שלישנ' בתר' אינו חולק לגמרי על שינויי קמ' ונוכל לומר שהוא מודה אף לסבר' הראשונה שיש לחלק בין קטט' כו' אז פסקינן כתרוייהו וכן יראה מן הריף והרא"ש שהביאו הך ב' שנויי ולא הכריעו לומר וק"ל כשינוי בתר' כמו שרגילי' לומר אלמ' דתרווייהו קושט' נינהו ונ"ל שהרמב"ם סובר כמו שפי' ומ"ה לא כתב להתי' אלא היכ' דארגילה היא קטט' כלו' שהרגילה בו קטט אחר שהעיד או שאסר דבכה"ג שרי ולא יותר וממילא שמעת מיניה הא ארגיל הוא או הוי קטט' מקודם אסור ואי הוי ס"ל כפי' רש"י הוי ליה למכת' נמי הך שריות היכ' דהוי קטט' מקודם אבל הטור שכת' אם הם גרמו הגירושין אסורי' ואם נשותיהן גרמו הגירושין מותרי' א"א לי לישבו מ"מ אי סוב' כפרש"י ה"ל למכתב נמי אם הוי קטט' מקוד' דשרי ואי סבר כפירושי ה"ל למיכתב לאיסור' אלא בודאי הבין ששנויי בתר' חולק לגמרי על שינוי קמא ואינו נכון אלא עיקר כמו שפירשתי הלכך מתו נשותיהן אח"כ מותרות אבל נתגרשו אסור' היכא דהוי קטטא מקודם או אפי' אח"כ היכ' דארגיל הוא:

דין דכל אותן הנשים דלעיל שהותרו ע"י העד או החכם אם נשאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו אותה

שהביאו לה גט מותרת להנשא להן ושם ביארנו דאש' אפי' נתנרשה כמה פעמים שריא להנשא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה