ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שני · יט
דין המוציא אשתו משום ש"ר או משום נדר לא יחזיר ואם כנס או קדש לא יוציא והיכא דה דהחזירה בעל וחזר וגירשה מותר להחזירה אם יש לו בנים:
מסקי' דשלח ליה רבה בר רב הונ' לרבה בר ר"נ ילמדנו רבינו הא דתנן בגיטין פ' השולח המוצי' אשתו משום שם רע לא יחזי' עולמית כדמפ' התם טעמ' שמא תנש' לאחר ויצ' קול על לעז הראשון ששקר היה ויתחרט המגרש ויאמר אלו הייתי יודע שכן הו' לא הייתי מגרשה נמצא הגט בטל ובנים ממזרים מ"ה אומרים לו מתחילה הוי יודע שהמגרש אשתו משום ש"ר לא יחזיר עולמית אפילו אם יודע לך ששקר היה הקול וכן המוצי' אשתו משום נדר לא יחזיר עולמית דחיישי' שמ' תלך לחכם ויתיר ויאמר אלו הייתי יודע שיש היתר בנדרים כו' ואם חזר הבעל וכנסה לאחר שגירשה מהו שיוצי' ואסקי' דאינו מוצי' ואינו דומ' למתני' שאם עבר הנחשד וכנסה שמוציאין ממנו משום דאחזק לקל' מאחר שלקח' הנחש' יאמרו בני אדם בודאי היה אמת הקול הראשון שזינתה עמו שהרי סופו מוכיח אבל הכ' שהבעל חזר ולקחה יאמרו מסתמ' בדק הבעל אחריה וקים ליה בודאי שלא זינתה הילכך אם כנס לא יוצי' וה"ה לענין נדר. והאי כנסה לאו לוק' אלא אפי' קידש כמו שנתבאר לעיל ויש בזה חילוף נוסחאות בירו' כמ"ש הרב המגיד וז"ל ורמב"ן מצא נוסח' בזה הלשון קידש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין והרשב"א מצא גירס' אחרת קידש כמו שכנ' א"ל שלא יכנוס מוציאין ממנו עכ"ל וכת' הריב"ש כיון שיש חילוף בנוסחאות ספיק' הוי אין כופין להוצי' מספיק' עכ"ל כ' בנ"י היכ' דהחזירה בעל וחזר וגירשה אמרו בירו' שמותר להחזיר' שא"כ אתה מוצי' לעז על בני' שהיו לה אחר שהחזירה ושמ' דאי ליכ' בנים לא יחזיר וכ"כ הריטב"א בשם הרמב"ן עכ"ל: