אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שני › יא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שני · יא

י

דין במקום שנתפשט חרם רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו ק"ו שלא ישא פילגש ואף במקום שלא נתפשט חרם רגמ"ה אין להתיר ליש' פילג' ומ"מ היכא דכבר עבר ונשא אין בידינו כח להוציא' ממנו במקו' דליכא תקנות רגמ"ה ולכתחל' ראוי לגזור ולהחמיר על זה ומי שיעבר על זה אח"כ יש כח ביד ב"ד להוציאה ממנו בע"כ וליסר אותם בשוטים:

מסקינן בפרק כ"ג מאי נשים ומאי פלגשי' אמר רב נשים בכתובה וקדושין פלגשי' בלא כתיב' ולא קידושין ויש שגורס' פלגשי' בקדושי' ולא כתוב' וכן פי' רש"י בחומש בפ' חיי שרה נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה וראיית' ממעש' פלגש בגבעה שאם לא היו שם קדושי' מה היה המעשה הרע ששלח בכל שבטי ישראל ונקבצו כולם כאיש א' והמיתו אות' האנשים שעשו מעשה הרע והלא לכ"ע אין חייב אלא האחרון שהמית אותה בתשמיש והראשוני' פטורים ודומה לעשרה בני אדם שהכוהו במקלות דאמרינן בפ' הנשרפי' שאינו חייב אפי' לר' יהודא בן בתירא אלא האחרון ק"ו לרבנן דפטרי כול' ולמה בקשו מבנימן שיתנו להם כל האנשים שעשו מעשה הרע להמית אותם אפי' אם דימו להרג ג"כ בעל הפלגש ולענות אותו במשכב זכור מ"מ אין ב"ד של מעלה דן על המחשבה כעל המעשה ק"ו ב"ד של מטה אלא בודאי משום אשת איש נגעו בהם וגם כתיב ויקם אישה וילך אחריה וכתי' ויחזק בו חותנו ויאמר אבי הנערה אל חתנו ואין אשות וחותנו אלא בקדושין ועוד הקשו מהא דבבראשית רבה אמרו איש דמי' ומרמה יתעב ה' הם דואג ואחיתופל שזה היתר ג"ע וש"ד וזה התיר ג"ע בא אל פילגשי אביך ואי בלא קידושי' מאי ג"ע איכ' ועו' מצאנו בשמעוני בשמואל בא אל פלגשי אביך אחיתופל המזל הטעוהו שהי' סובר שהו' יהי' מלך והוא נותן עיניו באבשלום א"ל בא אל פלגשי אביך וכי אתה אומ' לי שאענה פלגשי אבי א"ל אחיתופל גזיר' האלהי' היא שאמר לאביך הנני מקים עליך רעה מבית' ושכב את נשיך ואחיתפל יעץ לאבשלום שיהרג אביו והוא ישב עליו בדין על שעונה נשי אביו ואני הורגו ומולך אני ולא היה יודע שהמלכות עומדת מבת בנו שנא' הלא זאת בת שבע בת אליעם בן אחיתופל וגו' עכ"ל ואי בלא קידושי' מאי מיתה שייך שם ועוד מביא ראי' מירו' בפ' אעפ"י ר"מ אומר פלגש אין לה כתובה ר"י אומ' יש לה כתובה אבל אין לה תנאי כתובה א"כ משמע דהיא בקדושי' דאי בלא קידושי' מ"ט יש לה כתובה שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה להוציאה מאי איכפת לן כמו שמסיק תלמודא בריש האשה רבה גבי הלך בעלה למדינת הים וניסת כו' ומה שהקשה הרמב"ן בחומש על פי' רש"י שאמר פלגשי' בלא כתוב' הלא הכתובה מד"ס שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכו' אינ' קו' כי רש"י סבר שהסוגי' כר"ג דאמ' כתיבה דאורייתא וכ"פ התו' ויתר הגאוני' א"נ מדרבנן וכמו שתי' הרמב"ם גופא שאפשר גם ב"נ כאשר ישאו להו נשים בבעילה היו נוהגים לכתוב להן מוהר ומתן ואשר כרצונ' שתהי' להם פלגש ישלח אות' כאשר ירצ' כו' ע"כ דעת רש"י והרמב"ם ומ"ה כ' הרמב"ם בספרו בפ"ק דאישות וז"ל משנתנה תורה נאסרה הקדשה שנא' ולא תהי' קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשום זנות בלא קידושי' לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה עכ"ל ושאר גאוני' נחלקו עליהם הראב"ד השיג על הרמב"ם והרמב"ן השי' על רש"י וז"ל הראב"ד בהשגותיו אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המיחדת עצמה לאיש א' אין בה לא מלקות ולא איסו' והיא הפלגש הכתוב' בפסו' ובעלי הלשון דורשין מלה הפוכי' ומורכבת פי' שגל עומד' לפרקי' למשגל ומשמשת הבית ופעמים למשכב עכ"ל ובתשו' הרמב"ן אשר השיב להרב ר' יונה מצאתי כתו' וז"ל איש האלהים קדוש הוא רב החסיד ר' יונה ז"ל שלום ושלו' תור' יגדל לעד ויסגא לנצח הגיענו מצותיך בעניין הפלגש להודיעך בה דעתי ע"ד אמת לא כנושא ונותן לא ידעתי במה יסתפקו בה דודאי מותר היא כיון שיחדתה לעצמו שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של ר"א ב"י נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו וע"ז נא' ומלאה הארץ זימ' אבל כשנכנס' בביתו והיא מיוחד' וידוע לו בניה נקראי' על שמו ומותרת שהרי דוד נשא אותה ולא הוזכר בגמ' הפרש בין מלך להדיוט ומצינו גדולי ישראל נושאין אותה שנא' ועיפת פלגש כלב ילד' וגדעון שופט של ישראל שדבר בו ה' כתי' בו ופלגשו אשר בשכם ילדה לו וא"ת שהשופט הרי הוא כמלך מפני שנוהג שררה על הצבור ופלגשו ידוע נתת דבריך לשעורי' להתיר' לבעלי השם ופלגש בגבעה אילו היית' אסורה עליו לא אמר הכתוב ויקם אישה וילך אחריה ויאמר אבי הנער' לחתנו וגם הוא מתבייש בזמתו אלא שהיה הדבר מותר ונהוג בישראל והוא אמר ואוחז בפלגשי ואנתחה כי עשו זמה ונבלה בישראל מכלל שהו' לא היה עוש' לא זמה ולא נבלה שמא תאמר מן התורה היא מותרת ומדבריהם הו' דגזור וכי באיזה מקום הוזכרה גזיר' זו בתלמוד ואיזה ב"ד נמנו עליה ובאיזה זמן נשנית משנה זו ומ"ש כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אינו אלא לומר שכיון שנכנס' לחופה נתחייב לברך ואסו' ליהנות ממנה בלא ברכה ובענין הזה הי' שנויה במקומה במס' כלה וכך אמרו כל הפוחת לבתול' ממאתי' ולאלמנה מנה ה"ז בעילתו בעילת זנות וכך אמרו במקדש על תנאי ובעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והטעם לכלן מפני שהקדושין והחופה מ"ע וכל שבא לישא אשה שתהי' אסורה לכל אדם וקנויה לו וליטמא לה אמר' תורה יקדש ויכנוס לחופה ויברך ברכת חתנים בעשרה ואם הקדי' לבו' על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות ואם אחר שהכניס' בביתו הקדי' לבוא עליה בלא ברכה אסורה לו כנדה וכן כל שלא כת' לה מאתי' סבורה הי' כיון שאינו נוהג עמה עיניו נתן בגירושין הויא לה גרושת הלב הא אלו רצה שתהיה לו פלגש שלא תהא קנוייה לו ולא אסורה על אחרים ול' קדש כלל הרשות בידו וגם דברי הרמב"ם ז"ל אינם לאסור פלגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מפני שבעל קדשה לשום זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא יחדה לעצמו לשום פלגשו דהיינו קדשה ולא אמר הר"מ ז"ל כל הבועל בלא קידושין לוקה עכ"ל. והנה לפי דבריו אין כאן מקום להשגת הראב"ד אבל לא נהיר' לי שכיון הרמב"ם לדבריו דא"כ וכי קצרה ידו מלכתוב אלא א"כ יחדה לו מותרת אלא ש"מ דבכל ענין קאמר דאסור' וכן כתב הטור אחריו דאפי' ביחדה אסורה לו ומה שכתב כל הבועל לשם זנות בלא קידושי' דה' לא קשה מידי דמ"ה כת' לשם זנות דאי דעתו שתהא מיוחד' לו לאשה ולא לזנות אעפ"י שעובר הלאו מ"מ אינה לוקה דליב' אנסיה וסבר שבהיתר עושה לכך כתב כל הבועל לשם זנות דאז לוקה בודאי אבל לעולם בכל עניין אסור בפנויה בלא קידושין ועוד נראה בעיני דאף הרמב"ם סבר כמו הראב"ד דאין מלקות אלא בקדשה היושב' באם הדרך כמו שכתב שם וכמו שמוכח להדיא בפ' ב' דהלכות נערה רק שאיסור מיה' איכ' שלא הותרה אשה לאיש אחר מ"ת אלא ע"י קידושי' וחופה כמו שכת' לשם וכן כתב הרב ר' יונה בפירושו וכאשר נפרש לקמן דאיסור' דאוריית' מיה' איכ' לדעת הרמב"ם ורבו החולקי' עליהם הראב"ד והרמב"ן ופי' הר"ר דוד קמחי בשמואל גבי הנני מקי' עלי' רעה מביתך ושכב עם נשיך לעיני השמש שכ' לשם יש לשאו' האי' גזר השם על אבשלו' שיחט' וישכב עם נשי אביו כו' וכת' בסו' דבריו כי לא היה החט' הגדול בי' שפלגשי אביו היו ומפותת אב מותרת לבן אלא לפי שפילגשי מלך היו אסורות וכ"ש לבנו כי מכוער הדבר בא על פילגשו אביו. ועתה יש להשיב לי על דברי האוסרים מה שמביאי' ראייה מה היא המעשה הרע בפלגש הגבעה מאחר שלא היו קידושין כו' נ"ל דלאו משום דיני נפשות באו עליה והא ראייה שסיפר האיש הלוי בטענות אותו דימו להרוג אף שבזה אין להם שום משפט בנפש אלא העיקר שסיפר רוב מעשיהם הרע אשר נהגו בני בנימן ביניה' מעש' אכזריו' כרוב הנבל' אשר בתחיל' לא רצו ליתן מלון ואח"כ באו עליו לאונסו במשכב זכר ואח"כ המיתה בתשמיש זה אחר זה שהוא מכוער מעשיהם יותר מסדום וכמעשה הזה בודאי לא נשמע מיום הוסדה הארץ בפרט לבני ישראל שהם בני אלקים ומזה באו לעקור השבט הכל וכל מה שהקשו מה שקרוי איש' וחתנו אין זה ראייה כי הוא אחר לשון בני אדם שהוא קרוי בעלה ואביה חמיו ומה שהקשו מב"ר מאחיתופל שהוא מגלה עריות כו' אין זה קושיא כלל כי מכוער הדבר לבנו לענות נשי אביו בפרט אלמנות של מלך וראוי להמית על זה ומזה הי' מכוין אחיתופ' להמית את אבשלום בדין כי בשלמא מה שהיה חולק על המלכות משום שאמר על רוב בני ישראל שגזירות אלקים הוא שאביו אין ראוי למלכות ממעשה שעשה בבת שבע ובבנו אין גזירת אלקים הוא לדב' עון וזימ' והעם (לא) יאמינו בזה כי הקב"ה שונא זימה הוא בפרט בדבר האסור אלמנה של מלך זולת רוב המכוער מה שהיו נשי אביו ועינה אותם ומה שהקשו מן הירושלמי דפליגי ר"מ ור' יהודא כי יש לה כתוב' אין זו סתיר' לעולם בלא קידושין מה קשה תהא קלה בעיניו להוציאה כו' אינו דומה כלל להא דיבמות בהאשה רבה שנשא אותו בעבירה אבל הכא שמותרת לו ביחוד ג"כ חשו חכמים ביותר שלא יתעולל בה. כמה ימים ואח"כ יוציא' מביתו ויהיו בנות ישראל כזונות של הפקר ע"כ תקנו לר' יהוד' יש לה כתוב' ואין להוכיח כדבריהם מדאמר במסכת שבת פ"ו במה בהמה תניא ר' שמעון בן אלעזר נוצל אותו צדיק מאותו עין ולא בא מעשה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומ' ארור שוכב עם אשת אביו ליכא חטא זה לידע שישכב עם הפילגש אביו משמע דפילגש בקדושיה י"ל דפילגש דיעקב היא בקידושין וכן הסברא נותנת מאחר שכולם היו שוי' ביחוס ולא מצינו כתוב' שיחוס לבני הגבירה יותר אלא ס"ל שוין לכל מעלה ובלי ספק מאחר שראה בנבואה שמיטתו שלימה לצאת ממנו י"ב שבטים אי אפשר לומר אלא שלקח' בקידושי' ובדרך אישות ומה שקרויה פילגש היינו שהיתה מתחילה שפחה לרחל ואפשר אחר הנשואי' היתה משרתת הבית במקום גבירת' ותדע דאין פילגש אלא המיוחדת לשכיבה אבל אין אדם לוקח לפרי' ורבי' וכמו שדרשינן בב"ר גבי שרה ותתן לו את הגר שפחתה לאשה לאשה ולא לפילגשו וא"כ מה שקורא אותה אח"כ פילגש לפי מדרש רז"ל שהיא קטור' היינו כמו שפי' אעפ"י שלקח אות' בתורת אישות ופרי' ורבי' מ"מ גבי שרה גבירתה היתה משרתת הבית ושם שפחה עליה כמו שפי' החכם ר' אבר' אבן עזרא שפילגש היא השפחה ה"נ הכא גבי רחל לאה דרשינן ותתן לו לאשה ולא לפילגשו מיתורא דקרא ויש להביא ראייה מיוסף הצדיק שהראה לאביו שטר אירוסין וכתיבה בה ומתוך זה בקש יעקב אבינו רחמים שחזר' השכינה משמע לולי זה לא היו ראוי' לברכה וק"ו לזקן הזה גופ' שלא לקח השפחות להוליד שבטי ישראל א"ל באישות ואדרבא מכל מה שהביאו ראיי' יש להשיג ראייה כנגדם דמעשה פילגש בגבעה בודאי בלא קידושי' דאי בקידושין מה היה רעת האיש הלוי שהציל עצמו מעין ומסר אשתו שהי' א"א כדי להצילו ואפי' את"ל שעון משכב זכור גדול' מא"א מ"מ אסור כדאיתא מסכת תרומות והסמ"ג מביאו נשי' שאמרו להם גוים תנו אחת מכם ונטמ' אותה יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת ואם יחדו להם א' ימסרוהו ק"ו זה שלא בקשו האשה כלל ואדרבה יחדו לאות' האיש שאל יציל עצמו בנפש אחר וא"כ למה כתיב ויחזק האיש בפלגשו וא"ת שלא בדין עשה הלא סיפר טענותו לפני כל ישראל ושמעו לו לעשו' נקמה בבנימן ואם היה רשע כמותו לא היה להם להשגיח בדבריו כל עיקר ועוד האיש זקן שכשר היה ביניה' אמר בתחילת דבריו אוציא לכם בתי הבתולה ופילגשו ואל תעשה נבלה וגו' ואם היתה א"א וכי אינו נבלה ועוד מדאמ' בתי הבתול' ופילגשו משמ' שדומה כדומה הוא ועוד אי הוה לו קידושיה בה איך היתה מזנה עליו לברוח ממנו הלא אינ' פוטרת בלא גט אלא שתאמר מורדת דבעינן ומצער ליה הוית ודעתה היתה לישב צרורה עד יום מותה וקשה זה להאמין וממעשה פילגשי דוד אדרבה מוכח דשלא בקדושי' היו דאי בקידושין וכי היה אבשלום כך משוגע להיות א"א ולגלות אשת אביו וימצ' חן בעיני ההמון הלא אותו הדור לא היו רשעים שגנב לבם ואמר שהיה טוב לישראל זה יותר מדוד ודוד מחמת חטאיו אינו ראוי למלכות ויראו העם שיעשה דין באביו וישמחו בו א"כ איך יעשה הוא המעשה הרע לשכוב את נשי אביו ולגלות ערות אביו אלא בלא קידושין היה וסבר מאחר שמרוצי' העם שימרוד באביו אין זה אלא קלון אביו להבאישו כמו שאמר המקר' אביך וכו' ומה שהיו נשי המלך סבר אין בכך כלו' מאחר שבא לחלוק על מלוכה ועוד יראה מן המדרש גופ' שאמר לו אבשלום וכי אענה נשי אבי כו' והוא רצה להמיתו על שעינה נשי אביו תיפק ליה משום אשת איש שהוא נמי מיתה בידי אדם ועוד מה צריך לו להזכיר שעינה נשי אביו אפי' ברצון לא ימלט ממיתת ב"ד בשלמא אם הו' בלא קדושי' ומשום אלמנת מלך ועיקר האיסו' שהוא דבר מכוער לענות נשי אביו ומ"ה קאמר שעינה אותם וגם הוא היה לבו נוקפו בדבר המכוער שאמר לאחיתופל וכי אענה נשי אבי ומן הירושלמי דפ' אעפ"י נ"ל להיפ' דאי' בקדושי' מ"ט דר"מ דאמ' אין לה כתובה אם קדשה כדת ישראל נתחייב במוהר הבתולת ואפי' אם יתנה כנגדה הוא מתנה כנגד מה שכתוב בתורה בפרט לר' מאיר דמסקינן בתלמודא דידן דסבר כל הפוחת לבתולה ממאתי' כו' בעילתו זנות משו' דקסבר כתובה דאורייתא הוא ובזה טעה הרב הגדול ר' אלי' המזרחי שרצה להביא ראייה מן הירושלמי לפי' רש"י בחומש ומפרש שטעמ' דר"מ דאין להו כתוב' מאחר שהוא משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ופילגש שהיא למשכב ולא לפרי' ורבי' לא תקינו לה כתובה הלא מוכח בהדיא בפ' אעפ"י לר' מאיר דכתוב' דאורייתא הוא ולא משום תקנ' אלא בלא קידושין איירי וכדפי' לעיל טעמ' דר"י דיש לה כתוב' ועו' מצינו בסנהד' להדיא שלא כדבריהם דמסקי' בפ' הנשרפי' אל תחלל בתך להזנותה זה המוסר בתו פנוי' שלא לשם אישו' וכן פנוי' המוסרת עצמ' כו' ומסיים יכול על מעשה יחידי פי' אם ירצה אדם אחד למסור בתו לפלגש או היא עצמ' אם רצת' להיות מיוחד' לאדם א' ת"ל ומלאה הארץ זימ' ולא על מעשה יחידי ר"א ב"י אומר מתוך שהוא בא על נשי' הרבה ואינ' יוד' על איזה מהן בא וכן היא שמקבלת מאנשים ואינ' יוד' מאיזה נמצא אדם נשא לבתו ואח לאחותו ונמצ' ממלא כל העול' כולו ממזרי' שנא' ומלא' הארץ זימה זה מה הוא אבל במעשה יחידי היא שיחדה לו לשכיבה לא אלמא אעפ"י דלא קדשה שרי לכ"ע ופי' ר"א מזרחי דלא ממעט מעשה יחידי אלא מן הלאו ולא ממעט מן האיסור כלל כאשר פרשנו לעיל ויפה פי' כדי שלא להשוות הגדולים טועה ומ"מ נראה הברייתא כפשוטו הוא עיק' ומצאתי בתשו' הרא"ש והטור הביאו סי' קמ"ט שכ' בא' שקידש אשה לשם פילגש בקדושין ואפשר שהוא השיב בתשו' על דעת השואל שהלך לשיט' הרמב"ם אבל הוא גופא לא ס"ל כך כאשר אוכיח לקמן ומ"ש הטור בנו בא"ה סי' כ"ז אין האשה נחשבת כא"א אלא ע"י קדושין שנתקדשה כראוי אבל אם בא עלי' אדם בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמורה בתורה ואפי' לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה אינ' נחשב' כאשתו אפי' אם יחדה אלא אדרבה כופין אותו להוציאה מביתו וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל בתשו' פנוי' המשרתת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתייחד עמה לא מיבעי' שבני משפחתה יכולין למחות בידו שהו' פגם להם שתהי' פלגשו אלא ב"ד כופין אותו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נידה עכ"ל משמע שהוא סבר שאביו הסכים לדברי הרמב"ם ולפי מ"ש לעיל מוכח להדיא שהוא לא כיון לדע' אביו הרא"ש ומעולם הוא לא הסכי' עם הרמב"ם לאסו' פנוי' שיחדה ותשו' שכ' הוא לא איירי ביחד' להדי' כי יחדה לו להדיא מאי בושה לטבול איכא ומ"ש מוציאי' ממנו לאו משום זנו' אלא משו' איסור נידה ואדרבה להדיא משמע דאי לאו איסור נידה ובני משפחתה לא היו מדקדקי' בכך היה שרי ועוד מדכ' שהוא פגם להם להיות פילגש משמע דפילגש היא בלא קידושין ועוד טעה מיני' ובי' שהו' כ' והיא זונה האמור' בתורה ולעיל כ' שאינ' זונ' אלא הנבעלת לחייבי כריתות ומיתות ב"ד אבל זנות בעלמא לא כדמוכח מדבריו להדיא ויש מישבי' אותו שכאן איירי בזונה המופקרת לכל וסבר כר"ע דאמר זונה היא מפקרת וסבר מדאמר אין הלכה כר"א דאמר הבא על הפנוי' עשאה זונה ש"מ דהלכ' להחמי' כר"ע וכמ"ש הסמ"ג מ"מ כ' נגד אביו שפס' הלכה כחכמים ויתר מחברי' עמו ויש טועין ורצו לישב מ"ש אפי' אם יחדה לא קאי אאיסור ביאה אלא שאינה נחשבת כאשתו כלומר אפי' עדי יחוד אינ' מועיל ומפרשי' בשיבוש אפי' יחדה כלומר שנתיחד עמו ואינ' רואי' מ"ש בסימני' להדי' וז"ל איסור ביאה עם הפנוי' אפי' אם יחדה לו אין לו ע"כ לסמוך עליו בשמועה זו. מ"מ הי' לבי נוקף להכרי' בענין הפלגש עד שמצאתי בתו' דפ"ק דגיטין גבי ותזנ' עליו פלגשו וז"ל וא"ת ומנ"ל דלא היו זנו' ממש ואר"ת מדרצה להחזירה כדמוכח קראי דאפי' פילגשים לא היו דרכם להחזיר אחר זנותן כדכתיב בא אל פילגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות עכ"ל ויש לי אילן הגדול לסמוך ומילת פלגש נ"ל שהוא פלגש מלשון רז"ל שיצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא (עו' מצאתי בתו' ביומ' פ' שני שעירי' על הא דשאלו את ר"א פלוני מהו לעה"ב כו' ולא השיב מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו ופי' התו' בשם ר"ח ששאלו על אבשלום שבא על פלגשי אביו מי ס"ל הא דאמר רב נשים בכתוב' וקידושי' ופילגשי' בלא כתובה ולא קידושי' דהכי אמרי' בסנהד' פ' כ"ג או לא עכ"ל אלמא דגרי' ר"ח כגירס' שלנו וכל דבריו דברי קבלה ומהא דמסי' בירו' פכ"ג אין נושאין אלמנותו של מלך ולא גרושתו מדכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות אין הפי' שהיו צריכי' גרושי' אלא ה"ק מדהיו צרורות כל חייה' ולמה לא נשאו לאחרים אלא ש"מ כל שנשתמש בקודש אסור להדיוט אפי' כשאינ' רוצה בשמוש אות' כלי עוד שהרי לא קרב אליהן וה"ה לגרשה דנילף מיני' דאסור) אף כאן יצאה מכלל שפחה ולכלל אשה לא באה ומ"מ נ"ל בדורו' שפשטה חרם דר"ג שלא לישא אשה על אשתו ק"ו פילגש ואשתו דלא עדיף ואף היכא דלא נתפשט חרם דר"ג אין להתיר' כלל כי בעו"ה הדו' פרוץ אם תתיר לו פלגש תמלא הארץ זימה כי אפי' הרמב"ן גופא כ' בסוף התשו' ואתה במקומ' תזהר מן הפילגש שמא יזנו ויפרצו ויבואו עליה בנידתה ומ"מ היכא דכבר עבר ונשא אין כח בידינו להוציאה ממנו במקום דליכ' תקנת ר"ג או היכא דלית ליה אשה ומ"מ לכתחילה במקום שאינ' נזהרים ליקח פלגש ראוי לגזור ולהחמי' ע"ז ומי שעבר אח"כ יש כח ביד הב"ד להוציאה ממנו בע"כ וליסרו בשוטי' עד שיניחנה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה