אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שני › טו

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שני · טו

יד

דין הנטען עם השפחה ונשתחררה או על גיורת ונתגיירה לא יכנוס ואם כנסה לא יוצא ואפי' רק קידשה לא יוציא ואם התרו בו ועבד וכנסה מוציאין ואם התרו בה ולא התרו בו אין מוצאין ושם ביארנו דאם כנסה וגירשה מות' להחזי' ולכונסה לכתחילה ועוד ביארנו דאפי' אם בא בודאי על השפחה ועל הגיורות וכנסה לא יוציא ומי שבא על השכחה ונתעבר' וגייר' ולא פירש ממנה צריכי' הקהל להפרישו והנטען על הפנויה אין להחמיר מלכונסה אבל אין מצוה והנחשד על הפנוי' והגי' לעונת נידה אסור לכונסה:

מתני הנטען על השפחה פי' שחשדוהו עמה ואח"כ נשתחררה וכן מן הגיור' ונתגייר' ה"ז לא יכנוס שלא יחזיקו למפרע קול הראשון ויאמרו אמת הי' שהרי סופו מוכיח על תחילתו ואם כנס לא יוציא וכ"ה רשב"א בתשו' אפשר שאפי' לא כנס בנשואין אלא שקידש אין מוציאין מתחת ידו וכ' הטור בשם אביו הרא"ש דכל היכא דהתרו בו אם עבר וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן מיני' ואם התרו בה ולא התרו בו כ' הריב"ש הדבר פשוט דאין מוציאין וכ' עוד הרשב"א שאם כנסה וגירשה מותר להחזירה לכתחילה. ועוד כת' מי שהיה נשוי אשה וקנה שפחה ונתעברה ממנו ואח"כ גיירה ולא פירש ממנה צריכין הקהל למרות בידו ודייקינן מהא מדאמר הוא לא יכניס משמע הא אחרים כונסי' אותה גיורת ולא נימ' מאחר שיש עליה קול דילמ' לשם איש' נתגיירה ולא נתגיירה לשם גיורות יהדות אלא משום דק"ל הלכה כול' גרי' בין היא שנתגייר לשם אשה ובין היא לשם איש או מי שנתגייר לשם שלחן מלכים או שנתגייר מחמת מור' כגון גרי' אריו' שלא יעבוד שים אלוה אחר זולת ה' או גירי חלומו' כולן גירי' גמורים ומ"ה אחרים כונסי' אות' אפי' לכתחילה אבל הנחשד לא יכנו' כדפי' והיינו כדאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך וכתב בנימוקי יוסף הא דתנן ואם כנס לא יוציא לאו דוקא דברננה הו' דלא יוצי' אלא אפי' בא בודאי על השפח' ועל הנכריות לא יוצי' והכי קתני בתוספת' בהדי' ול"ש יש לה בנים ממנה ל"ש אין לה בנים לא יוציא וכ"כ הרמב"ן ז"ל. כת' הרא"ש בתשו' אותן שאמרו חכמים לא יכנוס אפי' באותו מבוי ראוי שלא תדור כ"ש שלא תשמשנה בביתו ובנטען על הפנויה פסק ר"ת ור"י דאין להחמי' מלכנוס משום לזות שפתי' דאדרב' מצוה לכונס' דהא באונ' ומפתה כתיב ולו תהיה לאשה והרא"ש כ' וז"ל י"א אסור לכנוס משום לזות שפתים וי"א מצוה לכנוס כו' ואני אומר נהי דחייבתו התורה לכונסה היינו אחר שנפגמ' בודאי אבל קול בעלמא אין להחזיק הקול וליפגום שניהם עכ"ל וכ' מהרי"ק בתשובותיו שדעת הרא"ש משמ' מדבריו שסב' כי"א שאוסרים מלכנוס ונראה שראו ר"ת ור"י מה שראה הרא"ש שיש לחלק בין ודאי נפגמה לקול ומ"ה נזהרים וכתבו אין להחמיר מלכונס' ואדרב' מצוה לכונסה כו' והוי סתרי' לישני מני' וביה דלשון אין להחמיר כו' יראה שאין למחות בידו אבל מ"מ טוב לו שלא יכנוס ואח"כ כ' מצוה כו' אלא בע"כ ה"ק אין להחמיר מאחר שאין כאן איסור ביאה ואדרב' היכ' דנפגמ' בודאי מצוה לכונסה מ"ה גבי קול אין בידינו למחות ואולי גם הרא"ש כיוון לזה במ"ש ואני אומר כו' כלומר אין דעתי כי"א שאוסרים וכי"א שמתירי' ואומרי' מצוה הוא אלא עדיף אי לא כניס ומ"מ אין למחות בידו אפי' לכתחילה ונראה בעיני היכא דנחשד עם פנויה שהגיע לעונת וסת נדה אסור לכונסה דיש כאן חשד איסור כרת וגרוע מן הנטען על השפחה שאין שם אלא איסור לאו והכא בושה לטבול כמ"ש הרא"ש גופא לעיל בסי' י"א גבי פילגש ועינינו רואות שכך הוא א"כ אין לך הסר ממך עקשו' פה ולזות שפתים יות' מזה ומ"מ היכ' דלא הגיע לכלל פרקה וסתה נידה אין למחות בידו וכן עיקר:

ויין בעידי טומאה מוציאין מבעל ומנטען אפי' לא העידו שזינתה עמו רק שיש קלא דלא פסיק עליו בין אין לה בנים בין יש לה בנים מראשון והיכא שהוציא אותה מבעל בעידי טומאה פשיטא שאין לה כתובה מבעל אבל מנטען יש לה כתובה ומ"מ היכא דאיכא עידי טומאה שזינתה עמו פשיטא דאין לה כתובה מאחר שאסור' לו מדאורייתא ובעידי כיעור שראו דבר מכוער מהנטען וקלא דלא פסיק אז מוציאין אותה אפי' מבעל באין לה בנים ואין לה כתובה ובראיית הבעל לחו' אפי' בקלא דלא פסיק או בשני עידי כיעור וקלא דפסיק אין מוציאי' לא מבעל ולא מנטען ואם רצה להוציא יש לה כתוב' ובמקום דאיכא חרם ר"ג אינו יכול לגרשה בעל כרחה וקלא דפסיק אסור לאותו נחשד אפי' איש אחר בנתיים אבל אם כנס אין מוציאין:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה