ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שני · ז
דין דאשת אחי אמו מן האם יש לה הפסק ודין דשניות דר' חייא כולהו אין להם הפסק ושם ביארנו דאם אביו ואם אבי אמו אין להם הפסק ומותר לאדם לישא אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו:
דין המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתייבמ' וצרתה מתייבמת ודין דאין אדם אוסר אשתו עליו אפי' בא על אחות' א' על אמה:
איבעי' להו אשת אחי האם מן האם מהו אשת אחי האב מן האם או אשת אחי האם מן האב דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן אטו אשת אחי האב מן האב דאיכא ערוה דאורייתא אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו רבנן א"ד ל"ש ופשיט דמרבינן לאיסורא מדרבנן ופשיטא נמי דיש לה הפסק דלא עדיף מאשת אחי האב מן האם או אחי האם מן האב דיש לה הפסק ואל תשגיח בסמ"ג שנפל בו טעות וכ' אשת אחי האם מן האם אין לה הפסק מן האב יש לה הפסק דכ"ש אלא ט"ס הוא וכך ראוי להיות אשת אחי האם בין מן האם בין מן האב יש לה הפסק כדברי הרמב"ם והתלמיד טועה שהגיה סבר מדאמר רב לעיל אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב יש לה הפסק ולא נקט אשת אחי האם מן האם ש"מ דאין לה הפסק ולא היא כי רב אברייתא דקחשיב שניות קאי ובאות' בריית' לא נאמרה עדיין אשת אחי האם מן האם לאיסור' אלא עד דפשיט לקמן בסוגיא ועוד כ"ש הוא ועוד איבעי' להו בגמ' שניו' דר"ח יש לה הפסק או לא הרמב"ם פי' אכולהו שניו' דר"ח כגון שלישי שבבנו ושבבתו וכן בחמיו וכן בחמותו ומה שקש' מאחר דאסרי' לעי' כלת בנו ואין לה הפסק ק"ו קורבא עצמו כגון בת בן בנו שאין לה הפסק כבר תירצו התו' ואמרו דגבי כלת בן בנו שהן בני ירושה שהיא יורש בעלה כדי כתובה ובעלה יורש אבי אבי אביו עד לעולם א"כ שכיח' גבי' אבל בת בני בני' לא בת ירושה היא ולא שכיח גביה ואף שתמצא לפעמי' בת יחידית לא חלקו רבנן כי מידי דלא שכיחי היא וי"מ דוק' אשלישי שבבן אשתו ובבת אשתו ואחמיו ואחמותו קאי אבל אשלישי שבבנו או אשלישי שבבתו לא קאי דכל קורבי עצמו אין לה הפסק לעולם והביאו ראיי' מן הירו' שאומר אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל וכת' הרי"ף וז"ל ואתי' למיפשטא מהא דרב דאמר ד' יש לה הפסק משמע שניות דר"ח אין לה הפסק ודחינן כי קאמר רב אמניינא דברייתא קאמר ובהא דר"ח לא איירי ובעי למפשט מר"ח גופא דאמר שלישי ורביעי משמע שלישי ורביעי אין טפי לא ודחי דילמא משלישי ורביעי ואילך קא' ולא אפשיטא בהדיא עכ"ל והנה דעת הרמב"ם תלמידו מדלא אפשט' הבעי' הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכן דעת הרמב"ן וכ"פ ר"ח והסמ"ג כתב ונחלקו עליהם גדולי' ואמרי' כל ספיק' דאיסור' לחומר' ואין להם הפסק עכ"ל וכל זאת אינו שוה לי דפשיטא לן דספיקא דאיסורא דרבנן לקולא כאשר מסקנת הרי"ף מקבלת הגאונים בכל דוכתא כאשר הארכתי בפ' כיצד הרגל סי' ח' גם לא ידעתי מהו הלשון נשאר בתיקו הא לא הוזכר שום תיקו בגמרא ויראה לי דברי הרא"ש וז"ל ממ"ש הרי"ף ולא אפשיטא בהדיא משמע דאזלינן לחומרא אע"ג דדברי סופרים הוא משום דתלמוד' שקיל וטרי' למיפשט להתירה ודחי ליה אלמ' דעת בני הישיבה לחומרא וקרי ליה ולא איפשיט' בהדיא וכ"כ בס' חפץ לאיסורא וכ"כ הרב ר"מ הלוי ז"ל והרמב"ם ז"ל כ' שניות דר"ח יש להן הפסק וממ"נ כתב דלא כירו' דאברהם אסור בכל נשי ישראל אלמא דבנו ובתו אין להם הפסק הלכך נראה דכולהו אין להם הפסק עכ"ל וכן עיקר גם מ"ש הרב רבינו משה ב"ר מיימון לעיל דאם אבי אביו ואם אבי אמו היא אסורה לבד' כי יש לה הפסק לא נראה דבכל קורב' אין לה הפסק ע"פ הירו' ששרה אסורה בכל אנשי ישראל ולפי הרמב"ם הית' מות' בכל כאפרים ומנשה ובכל נכדי יעקב ולהלן וכבר קבלנו דאין לנו לחלק על תלמוד ירו' היכא דתלמוד דידן לא פליג עליה ויראה לי שאף דעת הרא"ש לאיסור כדברי הכל דכל קורבא עצמה אין לה הפסק ע"פ הירו' והטור לא דקדק כ"כ מאחר שאביו לא כ' בהדיא לאיסורא מ"ה פסק כרמב"ם ואינו נכון בעיני גם בזה אני תאב אם יבא לידי אם אבי אביו או אם אבי אמו ואפסד' לסעודת' ובה"ג הנמצאים בידינו כת' בהן אם אחות אבא ואם אחות אמו ואם אשת אביו ואין לסמוך עליהם כי לא נמצא רמז לא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי כדבריהם אדרב' בטור מדויק מצאתי להדי' אם אשת אביו מותרת וה"ה לכל אמהות של שניות כה"ג וכן בשום פוסק גם הדברים מעירבבי' הם לשם מאד ומי יודע אם הגירס' אמיתית של רב יהוד' גאון וכ' הרי"ף נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו ועכשיו אבאר כל השניות בפרטן לפי הדברים שפירשנו:
א אם אמו ואין לה הפסק אפי' אם אם אם אמו אסורה עד לעולם: ב אם אביו אין לה הפסק אפי' אם אם אם אביו אסורה: ג אם אבי אביו אין לה הפסק אפי' אם אם אביו עד לעולם או אם אבי אבי אביו עד לעולם אסור':
ד אם אבי אמו אין לה הפסק אפי' אם אם אבי אמו או אבי אבי אמו עד לעולם אסור': ה אשת אבי אביו אין לה הפסק אפי' אשת אבי אבי אביו עד לעולם וה"ה אשת אבי אם אבי אבא: ו אשת אבי אמו היא לבדה אסורה אבל אשת אבי אבי אמו או אשת אבי אם אמו מותרת לו: אשת אחי האב מן האם היא לבדה אסורה אבל אשת אחי אבי אביו מן האם מותרת וכן אשת אחי אבי אמו מותר': ח אשת אחי אבי אביו מן האב אסורה היא לבדה אבל אש' אחי אבי אבי אביו מותרת:
ט אשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם היא לבדה אסור' אבל אשת אחי אבי אמו בין מן האב בין מן האם או אש' אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם מותרת:
י אחות אבי אביו אסורה היא לבדה וה"ה אחות אם אביו אבל אחות אבי אבי אביו מותרת וכ"ש אחות אבי אם אביו:
יא אחות אם אמו אסורה היא לבדה וה"ה אחות אבי אמו אבל אחות אם אם אמו או אחות אבי אם אמו מותרת: יב כלת בנו אסור' ואין לה הפסק אפי' כלת בן בן בן בנו עד לעולם ומ"מ כלה בת בנו מותרת: יג. כלת בתו אסורה היא לבדה אבל כלת בת בתו או כלת בן בתו מותרת: יד בת כת בנו או אפי' בת בן בנו אין לה הפסק אפי' כת בת בת בנו או בת בן בן בן בנו בכל גוונא אסורה עד לעולם:
בת בת בתו או בת בן בתו אין לה הפסק אפי' בת בת בת בתו או בת בן בן בתו בכל גווני' אסור' עד לעולם: טז בת בת בן אשתו אין לה הפס' אפי' בת בת בת בן אשתו או בת בן בן בן אשתו אסורה עד לעולם:
יז בת בת בת אשתו אין לה הפסק אפי' בת בת בת בת אשתו או בת בן בן בת אשתו אסורה עד לעולם:
יח אם אם חמותו או אם אבי חמותו אין לה הפסק אפילו אם אם אם חמותו או אם אם אבי חמותו בכל גווני' אסורה עד לעולם:
יט אם אם חמיו או אם אבי חמיו אין לה הפסק אפי' אם אם אם חמיו או אם אבי אבי חמיו בכל גווני' אסורה עד לעולם: כ אשת חמיו אסורה לו מפני מראית העין ואפי' בדיעבד צריך לגרש:
אלו הן הכ' שניות ובפרטן כ"ד כי שניות חשבתי יותר מן הרמב"ם אף כ"ח שניו' כי הוא לא מנה אחות אבי אביו ואחות אם אמו ואשת אחי אבי אביו וחמותו כי הרמב"ם פסק להיתר ואני מניתי' לאיסור' רק ששניתי הסדר שהוא חלק בת בת בנו וכן בת בתו לד' חלקים ואני לשני' וכן גבי איסור אם חמותו הוא חלק לד' חלקים ואני לב' חלקי' עוד כת' הרי"ף כאן דינים מלוקטי' והרא"ש אחריו גם אני העתקתי המחזיר גרושתו משנשאת לאחר היא חולצת ולא מתייבמת וצרתה מתייבמת לעולם אין אדם פוסל את אשתו לאוסרה עליו אפי' בא על אחותה או על אמה או על בתה כל העריות האמור בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה מן הכהונה ומה בין עריות לשניות עריות עבר עליהן ונשאן יוצאה בלא גט והולד ממזר שניות יוצאת בגט והולד כשר וזו וזו אין לה כתובה עריות פוטרת צרתה שניות חולצת ולא מתייבמת וצרתה מתייבמת עכ"ל: