ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שני · ג
דין כל שהוא איסור ערוה בין היא ובין צרתה לא חולצ' ולא מתייבמת ואיסור מצוה שהן שניות לעריות ואיסור קדושה שהן חייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצ' לכהן הדיו' ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין או לממזר היא חולצת ולא מתייבמ' אבל צרתה אף מתייבמת ואחותה שהיא יבמתו חולצת או מתייבמת:
מתני כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסו' ערוה לא חולצת ולא מתייבמת פי' לא היא ולא צרתה ומ"ה תפסה לסוך כל שאיסורה איסור ערוה כלו' שאיירי נמי בצרות שאיסורה בא מחמת איסור ערוה איסור מצוה שהן שניות לעריות שגזרו חכמים עליהם וקרוי להו איסור מצוה שמצוה לשמוע דברי חכמים ואיסו' קדושה שהן חייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכ"ה ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין וממזר וקרי להו איסו' קדושה לפי שנא' בתור' גבי לאוין דאיסורי כהונה קדושים יהיו לאלהיהם חולצת ולא מתייבמת פי' היא גופה אבל צרתה אף מתייבמ' ומ"ה לא קתני הכא שאיסור' איסור כו' ואחות' שהיא יבמתו מאח השני פי' כגון שנפלה שתי יבמות משני אחין ואחת היא אסורה עליו אזי אחות' שהיא יבמתה מאח השני חולצת או מתייבמת ופרי' בגמ' אחות' דמאן אלימא אחות' דאסור מצו' שהן שניות למה צרתה חולצת או מתייבמת מאחר דמדאורייתא. שרי' ורמי' קמי' ביבום ורבנן הוא דאסרי ה"ל אחות אשה בזיק' דהא אנו ק"ל דיש זיקה ומ"ש ממתניתי' דלקמן בריש פ' ד' אחין שנים נשואין מהן ב' אחיות ומתו ונפלו לפני שני אחין ששניה' חולצות ולא מתייבמות ומשני אחות' מאיסור ערוה קאי דלא שייך אחות אשה בזיקה שהרי לא זקוק' לו כלל שפטורה ממנו בלא חליצה ויבום מ"ה אחות' חולצת או מתייבמת ונ"ל לפר' סוגיא דתלמודא הא דפריך אלימא מאיסור מצוה כו' הכי קפריך אפי' את"ל שהאי אחות' שהיא יבמתה קאי אכולה מתני' אאיסור ערוה ואאסור קדושה שהן חייבי לאוין וקסב' דלא חשי' זיק' מאחר שמדאוריית' אסורה לי' ליבום מ"מ אאיסור שניה שהן מדרבנן היכא קאי ומשני לי' לא זו שלא קאי אאיסור שניה אלא אפי' אאיסו' קדוש' לא קאי דס"ס רמיה קמיה מדאוריית' ליבום כדמפ' בגמ' שעש' דיבום דוחה ל"ת אלא מדרבנן כדמפ' בגמ' משום גזיר' אסרו עליו שגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה שאינה מצו' עשה ולא דחי לאו דאי שרית ליה ביאה ראשונה לקיים מצות יבום אתי למבעל ביאה שניה שהיא בלאו ומ"ה לא קאי אחות' שהיא יבמתה כו' אלא אערוה וא"ל ס"ס נוקי אאיסור קדושה כגון אלמנה לכ"ג מן הנשואים שהיא ג"כ בעשה ואין עשה דוח' ל"ת ועשה כדאי' בסוגיא וא"כ אין כאן זיקה ומ"ה אחות' חולצת או מתייבמ' די"ל מאחר דילפי' מקרא מסוגיא מועלתה יבמתו אל השערה שיש שעולה לחליצה ואינו עולה לייבום והיינו אלמנה מן הנשואים לכ"ג או חייבי עשה ומאחר דצריכה חליצה אלמא דיש זיקה עליו א"כ אחות' היא אסורה להתייבם משו"ה לא משתכח אחות' שהיא יבמת' אלא בערוה ממש ומסקי' בסוגיא איתמר ביאת כ"ג באלמנה פליגי בה ר' יוחנן ור"א ח"א ביאת' פוטרת צרתה וח"א אינה פוטרת באלמנה מן הנשואים כ"ע ל"פ דלא קני אותה בביאה דאין עשה דיבום דוחה ל"ת ועשה כ"פ באלמנה מן האירוסין וה"ה בכל חייבי לאוין מ"ד פוטרת אתי עשה ודוחה ל"ת מ"ד אינ' פוטרת לא אתי עשה ודוחה ל"ת כיון דאפשר בחליצה מיתבי דתניא בפ' הערל פ"ד וכ"ש והסרי' אדם כו' אם בעלו קנו אלמא דרמי' קמיה ליבום מדאורייתא ואתי עשה ודוחה ל"ת ומדרבנן הוא דאסרו לכתחילה כדפי' תיובתא דמ"ד איננ' פוטרת תיובתא וכה"ג תניא נמי בסוגיא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטר' צרתה ומה שחילק הרמב"ם שחליצה אינה מועיל אלא היכא דליכא צרה אבל היכא דאיכא צרה אין חליצתה פוטרת צרתה אלא חליצת צרתה פוטרת אותה וכ"כ הטור אחריו ולית' כמו שאוכיח בריש פ' ד' אחין סי' ג' ונ"ל כמו שאינה קונה בביא' כ"ג אלמנה מן הנשואי' ולא פטר' צרתה לכ"ע ה"ה חייבי עשה לחוד נמי כגון בעולה לכ"ג וכגון דור ראשון ושני דמצרי ואדומי נמי אין ביאת' פוטרת צרתה דהא אין עשה דוחה עשה בכל התורה ולא כמו שכתב הרמב"ם וכן הטור שחייבי לאוין או חייבי עשה או שניות בכולן אם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרת' וכתב הרמב"ם עוד אבל יבמה שהיא אלמנה מן הנשואין הואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה עד שתחלוץ ע"כ ותימא מ"ש בין חייבי עשה לחייבי לאוין ועשה הלא שניהם אין עולין ליבום מדאורייתא ואפשר שסבר הרמב"ם שחייבי עשה עולי' ליבום מדאורייתא ורבנ' הו' דאסר' כדפי' לעיל וכ"מ להדיא מלשון הטור שכ' בסי' קע"ה וז"ל אבל אין אסור עליהם אלא באיסור לאו או עשה אין הזיקה נדחה מהם כיון שהן מן התורה בני יבום וחליצה א"כ חולצת ולא מתייבמת ע"כ פי' אחות' שהיא יבמתו אלמ' דס"ל להדי' דר' ליבו' היא מדאורייתא מ"מ לא נ"ל כלל דבריו כי ליכא מ"ד דס"ל דעשה דוחה עשה וכן יראה מלשון הרמב"ם גופא שכ' לעיל מיני' על חייבי לאוין ועל חייבי עשה ושניות וז"ל ומן הדין היה ראוי שנתייבמו שהיבום מצות עשה וכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת יבא עשה וידחה ל"ת אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאוין ושניות כו' ע"כ משמע להדיא דחייבי עשה אינ' ראוי' ליבום כלל אלא ע"כ כשגגה היוצאה מלפני השליט ואין חולקי' כבוד לרב במקום חילול השם להתיר צרתה של חייבי עשה לשוק בלא חליצה ולהפטר בביאתו של חייבי עשה כי ביאת' אינה פוטרת כמו אלמנה מן הנשואי' לכ"ג יש לי רבותי' בעל התו' לסיוע שכתבו בהדיה בסוגיא אף דגזרינן גבי חייבי לאוין גזירה ביא' ראשונה אטו ביאה שניה מ"מ אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה ילפינן מיבמתו שעולה לחליצה ואינו עולה ליבום ע"כ אלמא דדמיין להדדי. כ' המ"מ כשם שבביאת אלמנה מן הנשואי' אינה פוטרת צרתה כך בביאת מחזיר גרושתו משנשאה לא נפטרה צרה וכ' עליו הקאר"ו מדמדמי מחזיר גרושתו לכ"ג באלמנה כו' ש"מ דס"ל דמחזיר גרושתו הוא עשה ול"ת ככ"ג ואיני יודע מניין לו שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ואפשר לומר דדע' הרב דמאחר שגבי מחזיר גרושתו כתוב לשון טומאה א"כ אין ראוי ליבום מדאורייתא אפי' מן התורה וכמו שמשמע בתו' פ"ק ומאחר דאינה ראוי' ליבום מדאורייתא ממילא אינה פוטרת צרת' בביאתה כמו גבי כ"ג כו' ואין הרב מביא ראייה אלא על מה שנתבאר גבי כ"ג דבמקו' שאין יבום מן התורה אינ' פוטרת צרת'.