ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · לה
דין דטומטום חולץ ואינו מיבם בין נקרע בין לא נקרע ודין דאנדרוגינוס אינו בר חליצה ויבום:
פיסקא ר' יהודא אומר טומטום שנקרע לא יחלוץ כו' אמר ר' אמי מאי עביד ר' יהודא לטומטום דהוי בבירי דקרעוהו ויצאו ביציו מבחוץ והוליד שבע בנין אמ' לך ר' יהודא צא וחזר על בניו מאין כלומ' ממזרי' ומסיק דר' יוסי בריה פליגי על אבוה ואמר שלכתחילה היכא שיש אחרים אינו חולץ שמא סריס הוא אבל לפטרה בלא חליצה אינו פוטר דספק הוא שמא אינו סריס ופסק הרמב"ם דלא כר"י דמתני' דהוי סריס ודאי ולא כבריה אלא כת' רצה חולץ רצה מיבם וסבר מדפריך ר' יהודא מאי עביד כו' משמע דפליגי רבנן עליה וא"כ אין הלכה כמותו ואני אומר דר' אמי ידע האמת דבריה פליג עליה ואמר ספק הוא פי' יש מהן שאינו מולידים אבל לחושבו בר אולודי לא מצינו וא"כ הלכה כבריה מדקאמר ור' יודא מאי עביד משמע דלית הילכתא כוותיה וכ' הטור וז"ל ואנדרוגינו' כת' הרי"ף והרמב"ם שאינו בני חליצה ויבום אבל ר"י כתב שהוא כזכר גמור וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וטעה טעות גדולה כי טעמא דהרי"ף והרמב"ם אינו משום שאינו כזכר אלא סברי אפי' אם הוא זכר מ"מ אינו מוליד והא ראיה שחלקו כמה תנאים בו אם זכר או נקיבה ולא הוכיח מלידה אלא לכ"ע אינו מוליד ותדע דהא הרי"ף והרמב"ם כתבו שאנדרוגינוס (הוא ספק זכר ספק נקבה כאשר כתב הטור גופא בסי' מ"ד וא"כ למה) בני חליצה ויבום ופטורה אשתו לגמרי וגם הוא אינו חולץ נבעי חליצה מספיקא כמו גבי טומטום קודם שנקרע אלא כדפי' ועוד טעה שלא ראה דברי אביו סוף פ"ק דיבמות שכת' אשת אנדרוגינוס אינו חולצת ואינו מתייבו' שדומה לסריס חמה אלא בע"כ לא דק הילכך טומטום חולץ ואינו מייבם בין נקרע בין לא נקרע ואנדרוגינוס לאו בר חליצה ויבום הוא:
**(מאחר שנשאר נייר חלק אעתיק פה.)** חדוש נפלא מהרב הגאון המפורסם מוהר"ר אלחנן בן הרב הגאון מוהר"ר שמואל זנוויל אשכנזי שהיה אב"ד בק"ק שאטלאנד פני עיר דנציג
כתובות דף צ"ד אתמר ב' שטרות היוצאים ביום א' וכו' הרי"ף פ' הכותב כ' דבירושלמי אמר דמתניתין חולקת על שמואל דהא תני היו כולן יוצאין בשעה א' חולקת בשוה ומטעם זה פסק גאון א' דלא כשמואל והרי"ף השיב ע"ז דא"כ אדפריך בגמ' דילן על שמואל מברייתא דב' שטרות היוצאי' ביום א' חולקין ה"ל לאקשוי ממתניתין דהכא א"ו דגמ' דילן חולק על ירושלמי וס"ל לחלק דשמואל לא אמר אלא בשטרי מכר ומתנה אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר ומש"ה לא מק' הש"ס דילן ממתני' דשאני כתובה דהוא כשטרי הלואה. ונראה לישב דעת הגאון דהירושלמי אינו חולק על ש"ס דילן דהנה התוס' כתבו ד"ה שני שטרות וז"ל דל"ד להא דתנן היו כולן יוצאין וכו' דאין השיעבוד חל אלא אותה שעה שמוכיח מתוך השטר ע"כ וכוונתו למ"ש הר"ן וכמ"ש המהרש"א וז"ל הר"ן דבהודאות והלוואות לא שייכי הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפי' לוה מזה תחלה וכ' ומסר לו ואח"כ כ' ומסר לאחר אע"ה חולקין לפי שאין השיעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום שהרי שטר שכ' בו בניסן סתמא אינו טורף מן המשועבדי' אלא בסוף ניסן אפי' באו עדי' שבר"ח לוה שהרי אינו טורף אלא בשביל קול השטר ואין קול אלא מן הזמן שמוכיח ותוכו וכ"ת לגבות מבני חרי מיהו ולימא שודא דהא לבני חרי זה שלוה ממנו תחלה זכה ליתא דכיון דזמנו של שטר אינו ניכר מתוך השטר ה"ל כמלוה ע"פ ובמלוה ע"פ ליכא דין קדימה וכו' דמלוה ע"פ מוקדמת ומלוה ע"פ מאוחרת כשבאו לגבות חולקין וכו' אא"כ הם שטרי הקנאה דמשעת קנין שעבד נפשי' עכ"ל אך כ"ז למ"ד שעבודא לאו דאורייתא דלמ"ד שעבודא דאורייתא קי"ל מלוה ע"פ מוקדם הוא קודם לגבות מבני חרי ממלוה בשטר מאוחר כדאי' בש"ע ח"מ סי' ק"ד ובסמ"ע שם סעי' י"ג וכן הוא בהגהות מרדכי דמכילתין פ' מי שהי' נשוי וז"ל תשובה לרב האי לקהל פאס מלוה בשטר ומלוה ע"פ וזמן מלוה ע"פ קודם הרי מלוה ע"פ קודמת וגובה מנכסי' ב"ח דקיי"ל שעבודא דאוריתא הרי להדיא דלמ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מב"ח וא"כ אפי' בשטרי הודאות והלוואות לגבות מבני חרי מיהו לימא שודא ואמאי קתני מתני' דחולקת בשוה ודוחק לומר דמתני' במשועבדי' מיירי דהא סתמא קתני ולפ"ז ניחא דוודאי תלמודא דידן אינו חולק על ירושלמי והא דלא מק' הש"ס ממתני' לשמואל משום דשמואל לשיטתו אזיל דס"ל במס' קדושין דף י"ג ע"ב דשעבודא דרבנן וא"כ לדידי' ל"ק ממתני' דתני חולקת בשוה דשאני לענין שעבוד דהלואה שאינו חל השעבוד אלא מזמן שמוכיח מתוך השטר וכ"ת כקו' דאמאי תני סתמא דחולקת בשוה דהא מב"ח מיהו לימא שודא ז"א כתי' הר"ן דכיון דאינו מוכח מתוך השטר לא הוי אלא במלוה ע"פ ובמלוה ע"פ אין שום קדימה למ"ד שעבודא דרבנן ומש"ה חולקין בשוה וא"כ מתני' לא קשי' כלל לשמואל משא"כ הירושלמי שכ' דמתני' פליגא אשמואל היינו אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא כמ"ש רוב הפוסקי' עיי' ש"ך סי' ל"ט וכר' יוחנן דאית לי' הכי וסתמא דירושלמי ר' יוחנן הוא דאיהו סידר לתלמודא דירושלמי וא"כ מתני' חולקת על שמואל דאמאי תני חולקת בשוה לימא שודא לענין ב"ח דהא למ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע"פ קודמת למלוה בשטר מאוחר לענין בני חרי ואמאי קתני חולקת בשוה א"ו דמתניתין פליגא וק"ל:
ובזה מבואר דברי רש"י לקמן בסוף שמעתין גבי הנהו תרי שטרא דאתו לקמי' דר' יוסף ופירש"י של מכר שיצאו על שדה אחת ולכאורה ק' למה דחק רש"י לאוקמי בשני שטרי מכר על שדה א' ולא כפשטי' שהי' שני שטרי הלוואות ולא הי' אלא שדה א' ב"ח כנגד החוב של א' מהם וכן פי' הרמב"ם למימרא זו אמנם לע"ד ניחא דע"כ הוכיח רש"י דמיירי הך עובדא בב' שטרות של מכר משדה א' דאי ס"ד דמיירי בב' שטרי הלוואות ק' דאמאי לא גבי מאייר ואילך ואי דמצי א"ל את בר חד בניסן את וא"כ שלא כדין נטלה ממך דהא אפי' הוה לן סהדי דהאי בר חד בניסן הוא אפ"ה האי דבר ה' בניסן כדין נטל דהא בשטרי שעבוד כ"ז שאינו מוכח מתוך השטר השיעבוד לא הוי אלא כמלוה ע"פ ולמ"ד שעבודא לאו דאורייתא מלוה בשטר מאוחר קודם למלוה ע"פ מוקדם ועכ"פ יחלוקו וא"כ אמאי לא כ' לי' טירפא מאייר ואילך ורש"י ניחא לי' לפרש אליבא דכ"ע אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גם י"ל דרש"י ס"ל דהלכתא שעבודא לד"א וכשיטת התוס' ומש"ה פירש"י שהיו שטרי מכירה על שדה א' ומש"ה שפיר מצי א' דאת בר חד בניסן הוא א"כ הוא זכה כבר מכ"ח ניסן באותו שדה והאי דבר ה' בניסן שלא כדין לקחו ממנו אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד שעבודא דאורייתא וכמבואר בפ' י"א מהלכות מלוה ומש"ה ניחא לי' לפרש כפשטי' דמיירי בשטרי הלואות לענין שעבוד ואפ"ה לא גבי מאייר ואילך דמצי אמר לי' את בר חד בניסן ומלוה ע"פ מוקדם קודם למליה בשטר מאוחר לענין ב"ח ושלא כדין נטל בר ה' בניסן והנחתי לך מקום לגבות וק"ל: