אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שמיני › יז

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שמיני · יז

יו

דין המטיל מים בשני מקומות כשר ונשים המשפשפות נקבותן זו בזו דרך תשמיש אינן אסורות לכהונה אבל איסור גדול הוא ומכין אותה מרדות:

אמר רבה בר רב הונא המטיל מים משתי מקומו' במקום הוצאת זרע ובמקום הוצא' מי רגלי' פסול אמר רבא ליתא הלכת' לא כבר' ולא כאבא ברא הא דאמרן אבא הא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פירש"י מסוללו' דרך תשמיש משפשפו' נקבותיהן זו לזו פסולה לכהונה משום זונה וכתבו התו' שזה הפי' עיקר ואינו כך הלכה דאפי' לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשא' זונה ה"מ איש אבל אשה פריצתא בעלמא הוא וכתב הרמב"ם על נשים המסוללות שזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנ' כמעשה ארץ מצרי' אשר ישבתם בה לא תעשו ואמרו חכמים ז"ל מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה (ואשה ניסת לשני אנשי') ואעפ"י שהוא אסור אין לוקין עליו ואין האשה נאסרה על בעלה בהך אבל ראוי נכדות' ולהכות' מכת מרדות הואיל ועשו איסור יש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנוס להו ושלא לצאת היא אליהם ע"כ ועיין בפ' במה אשה סי' ס"ז:

דין דפצוע דכא וכרות שפכה מותרי' בגיורת ומשוחררת ואין חילוק בין כהן בין ישראל ומותרים ג"כ בנתינה ובממזרת ושם ביארנו דנתינה בגירותיה אסורה מן התורה ולוקה עליה: יח מתניתין פצוע דכא וכרות שפכה מותרי' בגיורת ומשוחררת ואינן אסורי' אלא מלבא בקהל שנ' לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' פי' וקהל גרים לא איקרי קהל ואסקינן בגמ' בעו מיניה מרב ששת כהן פצוע דכא מהו מותר בגיורת ומשוחררת או לא בקדושתי' קאי ואסור או דילמא לאו בקדושתיה קאי ושרי אמר רב ששת תניתוה פצוע דכא שהוא ישראל מותר בנתינ' שהיא גבעוני' ואי ס"ד בקדושתי' קאי איקרי כאן לא תתחתן אלא ש"מ לא בקדושתי' קאי וה"ה כהן נמי ושרי אמ' רבא אטו נתינ' משו' איסו' קדוש' הו' דקאסרי' לישראל משום דילמא מוליד בן ופלח ע"ז מ"ה אמר קרא לא תתחתן בם וה"מ בגיותן אבל בגיורת שרו ורבנן הוא דגזרו בהו כדאמרינן לקמן יהושע ודוד גזר עליהם ה"מ בהנך דהוי כשרים אבל בפסולים כגון פצוע לא גזר הדר אמר רבא לאו מילתא הא דהא בגיותן לית להו חתנות וכי אמר קרא לא תתחתן בגירותן הוא דקאמר ואפ"ה שרי לפצוע דכא וכת' הרמב"ם פצוע דכא מותר דוקא בנתינה ובספק הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינה ועל הספק אבל ממזרת ודאי' שאסורי' מן התורה אסור בה וכתב המגיד משנה שהרמב"ם לטעמי' שסבר שנתינה אינו אסורה מן התורה כשנתגייר אלא מדרבנן כלישנ' קמא דרבא ואפ"ה הלכה כרב ששת כפשוטה דמתניתין דקתני מתני' פצוע דכא מותר בגיורת ולא חילוק בין כהן לישראל וגם רבא הוד' לו א"כ כך הלכה ומה ששנינו אלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה אגב שיטפ' קאמר אבל לעולם אינה לוקה עליה כמו שמזכיר חלוצה בכל דוכת' אצל גרושה אעפ"י שאינו אלא מדרבנן ודברים תמוהי' מאחר שפסק כלישנא קמא דרבא ולא כפי שחזר מדבריו א"כ ממילא אין הלכה כרב ששת שהרי רבא בא לדחות דבריו ולומר שאסור כהן פצוע דכא שבקדושתי' קאי וסתמא ממתנית' ליכא למיפשט דסתמ' בישראל איירי והא ראייה דבעי מיניה בני הישיבה אי שרי כהן או אסור וכן הוא גופ' לא בעי למיפשט מסתמ' דמתניתי' אלא מהא פצוע דכא מותר בנתינה ומאחר דליכא ראייה מיניה ממילא באיסורי' קאי ועוד מאחר דשרי בגיור' אלמא לא בקדושתי' קאי ה"נ לעניין ממזרת ואף שיש לחלק ולומר דוקא גיור' שהיא ג"כ אסור' לכהן ולא לישראל והיינו משום קדושת כהן מ"ה שרי לפצוע דכא שאינו קדוש אבל מה שאסור בודאי אסור דאוריית' לכל לא שרינן ליה וראייתו מדלא קתני במתניתי' פצוע דכא מותר בממזרת דהוי רבותא טפי גם זה אינו דקמ"ל במתנית' דקהל גרי' לא איקרי קהל ופצוע דכא שרי בהו וממילא כמו שממזר מותר נמי בגרי' וה"ה נמי פצוע דכא שרי בממזרים ששניהם לא איקרי קהל וכמו ששניהם מותרים זה בזה ועוד בני ישיבה דבעו מיני מרב ששת לא בעו אי שרינן ליה לכהן פצוע דכא בגיור' משום דספיק' היא ולא גזרו ביה אלא משום דלא בקדושתי' קאי וה"ה פצוע דכא בממזרת או כהן פצוע דכא בזונה וגרושה והמגדל עוז אמר שהוא סמוך על הירושלמי דבפר' הערל וכן בפ' עשר' יוחסין דפליגי ביה והכי איתא התם כל האסורי' לבא בקהל כו' אמר ר' ירמי' כללא פצוע דכא מותרת בממזרת ר"י אומר בלבד פסול משפחה אבל לא פסול גוף פי' מתניתי' דכל האסורי' כו' איירי בפסול משפחה בכה"ג אמרינן כל האסורי' לבא בקהל מותרי' זה בזה אבל בפסול גוף כגון פצוע דכא לא חיילי דר"י מן הדא ר' חלקי' אמר ר' יהושע בן לוי לא שנא דמותר פצוע דכא בגיורת אלא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמו דתימר תמן פצוע דכא כהן ברור אסור לו בגיורת ה"נ ישראל ברור אסור לו בממזרת וק"ל בכל דוכתא בתלמוד הלכה כר"י דנימוקי עמו ע"כ ושרי ליה מרי' שסבר שהוא ר"י התנא ואינו אלא ר"י בר בון או כה"ג שהוא מן האמוראי' שהרי ר' ירמיה חולק עמו ועוד שהרי מייתי לי' סייעתא מן ר' חלקי' וריב"ל ועוד שהרי אדרב' מוכח מהת' שהלכ' כר' ירמי' דמותר בממזרת ולית הילכתא כר"י דאוסר דהרי חיילו' מן ר' יהושע בן לוי דאסור כהן בגיורת ואנו לא ק"ל כוותי' אלא כרב ששת דשרי וכמו שפסק הרמב"ם גופ' וא"כ שפיר משמ' מן הירושלמי דשרי אף בממזרת ועוד כתב המגדל עוז שיש לו ראייה מן הסוגיא דעשר' יוחסין אלא שאין לו חפץ להאריך כי ברור הוא ואני אומר מאחר שהנגלו' כך הנסתרו' על אחת כמה וכמ' ומ"מ אבא לגלות את דבריו שהו' סובר שיש לו ראייה מהת' דפריך כל האסורי' לבא בקהל מותרי' זה בזה אמאי אילימ' ממזרת ונתינ' שתוקי ואסופי הא קתני ליה רישא ועוד ר"י קתני בסיפא אסור אמאן קאי ומשני דה"ק כל האסורים לבא בקהל כהונה כגון גיורת כו' ומאי פריך דילמא בא לרבות פצוע דכא דשרי בממזרת ור' יודא פליג עליה ומדלא אוקי בהכי ש"מ דאסר ואין זה ראייה כלל חד' דס"ל לתלמודא דוחק לאוקמי פלוגת' בהכי שהרי לא הזכיר בהאי פירקא פצוע דכא שהוא פסול הגוף אלא פסולי משפחה ועוד דכבר קתני לה בפ' הערל פצוע דכא מות' בגיורת וה"ה בממזר' כדפי' ואין חולק עליה ומ"ה משני דאגיורת קאי אבל תלמוד ירו' לא ס"ל דחיק' לאוקמי בהכי לעניין פסק הלכה לעול' הלכ' כר' ירמיה וכן השיגו הראב"ד והרשב"א וכן הטור והמגד' עוז כ' שתמה אם יצא הדברים מפי הראב"ד אל תשגיח ביה כל עיקר כי כן דרכו כאשר כתבתי בפ' החובל סי' י' וכ"כ בנ"י בשם ריטב"א דמשמע מן הירוש' שלא כדברי הרמב"ם גם קשה לי מאחר דק"ל בכל דוכתי' כבתראי מאביי ורבא ואילך א"כ ק"ו היכא שהוא בעצמו חוזר מדבריו הראשוני' שכן הלכה וא"כ מה שאמרו בתלמוד יהושע גזר עליהם דוד גזר עליהם אינ' גזר איסור חתנות אלא שיעבוד עבדות וכ"מ הסוגי' בימי רבי בקשו להתי' נתיני' אמר להם רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר והיינו בשעבוד קאמר וכ"פ ר"ת ראש הגיבורים והסמ"ג אחריו וכן עיקר מסקנא בין ישראל בין כהן פ"ד מותרי' בכל הפסולי' שבעולם ואף בממזרת דהא שוי ליה כהן לישראל בכה"ג ונתינ' אסור מן התור' בגיורתיה ולוקה עליה וכ"ד הרמב"ם והרשב"א:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה