ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · יו
דין דעבדינן ליה בלחם שעורים חם שיתחמם ויראה קרי או בהעברת בגדי צבעוני' כשאין מכיר האשה אבל ביד אסור להוציא ש"ז: טו שלח רבא בריה דרב' לרב יוסף ילמדנו רבינו היכא עבדי' דמיית' ליה לידי בדיקה למבדקי' לכתחילה פשיט' שהוא אסו' לו להוצי' ש"ז ביד שחייב מיתה כדאיתא בפ' כל היד א"ל מייתינן לחם של שעורים שהוא בחמימתו ומניחין ליה סמוך לביצים אנקב בית הרעי שממנו יתחמם והוא יראה קרי או בכל הדומה לו וה"ה אם ירגיש בעצמו שיבא לידי קרי בהסתכל בבגד צבעוני' של אשה עבדינן ליה הכי ומ"מ אם מכיר האשה אף להסתכל בבגדיה אסור בפרט אם היא א"א ואפשר בפנויה שרי אבל להסתכל באשה גופ' אפי' בפנויה אסור ולא עבדינן ליה תקנת' בהא כדמוכח בסוף סורר ומורה:
דין קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום:
ת"ר ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת פי' רש"י שחמימות התאוה דרך נקב יוצאת ואינו יורה כחץ ע"כ היינו מן העטרה ולפנים שפוסל בכל שהוא כדפי' לעיל נסת' כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשי' ודייקינן זה למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום משום דהדר מפחת ומקלקל והיינו כל סירכה דריאה דמטרפי' בהו חיות' גם מכאן נראה דלא גרסי' לעיל בסי י"ד נסתם דא"כ מאי פריך זהו למעוטי מאי דלמא אתי למעוטי סתימ' רעוע כההיא דשמוא' דלא מהני אלא כל סתימ' מהני לשעתו אפי' בדוק ומנוס' במלאכת הרופאים שסופו לקלקל מ"מ כל זמן שלא נסתר הוא כשר ושפיר מוליד משא"כ בטריפה כל שידוע שיהיה נקב הרי הו' טריפ' הלכ' למשה מסיני גם בכאן פי' ר"א ממיץ דאיירי בפסו' הילד אבל האיש כשר דלא כרות שפכה ולית' לדבריו כי אין הלשון משמע כן כאשר השיג הטור וכן כל הגאוני' לא פירשו כן ומה שקשה לו הלא בידי שמים כשר אין הפשט שניקב ממיל' ע"י חולי אלא ע"י ליקוי של מכה איירי ומה שהקש' מפני מה אתה פוסל אותו מפני' כרות שפכה הלא שנינו בספרי שאין לו רפואה וא"כ למה נסתם כשר זה לא קשה מידי כי אין לו רפואה לרפואתו על ידי אדם אבל בידי שמים יש לו רפואה א"נ אין לו רפואה שסופו ליסתר ולהתקלקל אבל לעולם כל זמן שלא נסתר כשר כדפי' וע"כ את"ל דכרות שפכה אין לו רפואה היינו שנכרתו הבצים או החוטי' או הגיד אבל ניקב אע"פ שהוא בכלל מ"מ יש לו רפואה כשנסתם וכן עיקר: