ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · יג
דין אם נסתם הקנה שראוי להוציא שכבת זרע והי' מוציא קרי תוך מי רגלים הוא פסול ואם ילדה אשתו הוא בודאי ממזר ודין מי שיש לו נקב סמוך לכיסו שהוא כמע' בסוף הגיד ואינו יוצא הזרע דרך מישור מ"מ כשר הוא לבא בקהל:
ההוא עובדא דהוו בפומבדיתא אסתתי' גובת' דש"ז ואפיק במקום קטנים פי' שהיה נסתם הקנה שראוי להוציא בו שכבת זרע והיה מוציא קרי תוך מי רגלים דתניא בבכורות שני נקבים יש באדם א' מוציא שתן וא' מוציא שכבת זרע וביניהם כקליפ' השום וסבר רב ביבי בר אביי לאכשורי אמר רב פפי במקומה מבשלה שלא במקומה אינה מבשלה שכבת הזרע ופסול וכת' הרא"ש וע"י חולי וליקוי בא ולא בא ממילא דא"כ לא גרע ומכרו' שפכה בידי שמים דאינה מוליד וכשר עד כאן. והנה מה שכתב על ידי חולי הוא לדבריו שכתב על ידי חולי חשוב בידי אדם ואני כתבתי שהוא בידי שמים והכא ע"י ליקוי איירי ור"א ממיץ רצה לפרש דהא דקאמר סבר לאכשורי על הילד קאי ומה שאומר פסול נמי על הילד קאי שאינו מוליד אבל הבעל לעולם כשר דהא בידי שמים הוא וכן אמרינן בבכורת יש ביניהן כקליפת השום נקבו זה לתוך זה נעשה עקור ולא נאמר כרות שפכ' ואין הלשון משמע כלל כדבריו וכן השיג עליו הטור ומה שנא' במסכת בכורו' עקור היינו כשנסתם מאליו ע"י חולי או ע"י פשיעת בעצרת השתן דאינו אלא עקור וכשר אבל הכא איירי בידי אדם כל הפסולין הנאמרי' בסוגי' ומ"מ דאם אשתו ילדה בודאי שהוא ממזר והוא ג"כ פסול וכן עיקר כתב הרא"ש על מי שלא היה נקב בפי האמ' אלא סמו' לכיסו יש לו נקב ודרך שם מטיל מימיו וגם אין לו כי אם ביצה א' איכ' לספוקי אם הוא מוליד או אינו מוליד אם הגיד חלול ועוב' הזר' ע"פ האמ' וחז' לנקב ויוצ' אז אינו יוצ' כחץ אלא שות' ואינו מזריע אבל מן הנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב ואע"פ שאינו מזריע בעמק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחבית' ומ"מ אין קפידא בזה להתירו בקהל דבין מזריע ובין אינו מזריע ראוי לבא בקהל דגרסי' בפ' הערל אמר רב יהודא אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר כו' ובירושלמי נמי מוכח דכשר לבא בקהל אעפ"י שאינו מוליד דהא איתא תנא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא כל שאין לו אלא ביצ' אחת אינו מוליד זהו סריס חמה אתא עובדא קמיה דר' אמי א"ל אין ברתי דאת שרי אבל ידעי' דלא מוליד והוי ר' זירא מקליס ליה דהוי מקיים מילתא על בורייה אלמא אע"ג דאין מוליד ראוי לבא בקהל והא דאמרי' בפ' הערל ההוא עובדא דאסתתי' גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי ומסיק דפסול דלא במקומ' לא מבשלא איכא לפרש דאסתתי' בידי אדם ע"י מכה כו' והנה מה שרצ' לדמותן לברזא דחביתי דהיינו עשוי כקולמס דקאמר עוביו נוגע כך היכא אע"פ שאין ראש הגיד נוגע מפני' מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו ע"כ נראה שדמיון רחוק הוא לדמותו ומי שיש לו נקב סמוך לכיס שהוא כמעט בסוף הגיד וגם אינו מוציא הזרע דרך מישר אלא בעקולתן מ"מ כשר הוא על כל פנים לבא בקהל כמו שפי':