ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · יב
אמר רב הונא כקולמוס כשירה כמרזב פסולה פי' שנחתך למעלה מן העטרה בעליונו של גיד בשפוע עד ראשו של גיד כמו שחותכין הקולמס כשירה ונראה דוקא כעין שפי' רש"י אבל אי הוי מתחתית משופע פסול וכן מצאתי בירושלמי כקולמס הפוך פסול אבל במרזב שנחקק למעלה בסילון ויש לו דפנות משני צדדים והחקק באמצע כצינו' פסולה ורב חסדא אמר כמרזב כשירה וכקולמס פסולה אמר רבינא הכי אמר מר זוטרא משמיה דר"פ הלכתא בין כקולמס בין כמרזב כשירה הוה עובדא דהוי במת' מחסי' שפייה מר בר רב אשי כקולמס ואכשריה פי' רש"י ההוא עובדא דהוי כמרזב בתחילה ושפיה כלו' שחתך הבשר מכל צד ונטל דופני המרזב ועשאו כקולמס ואכשירה כרב הונא וכתב הרא"ש א"כ משמע דלית הלכתא כפיסקא דמר זוטרא דמכשר בתרווייהו אלא כרבא דאמר לעיל בסוגיא כותיה דרב הונא מסתבר' והרמב"ם פסק כמר זוטרא ובודאי אם היה הכרח לרש"י לפרש כן הייתי אומר שהסוגיא מוכח שאין הלכה כמר זוטרא אבל מאין לימא לן דהוה כמרזב מתחילה דלמא הבשר היה מקולקל וניק' למעלה והוא תיקן אותה כקולמס ולא הי' באפשרי לרפאות אותו אלא כהאי גוונא ונקיים דברי מר זוטרא ומה שאמר רבא כוותי' דרב הונא מסתבר' הלא אשכחן נמי רבינא דהוי בתראה דסבר כמר זוטרא וגם הירושלמי מכשיר בשניהם ועוד נראה בעיני שאם הוא כמרזב פסול שוב לא הי' מועיל להכשיר מה שחותכין יותר ועושין אותו כקולמס דומיא דנפצע ביצה אחת ואח"כ כורתין אותו כדלעיל סי' ח' הילכך בין כקולמס בין כמרזב כשרה אבל כקולמ' הפוך פסול מצאתי בראבי"ה שמעשה בא לפניו בא' שנקב השתן נמשך ממקומו ונחתך מבשר העטרה בחצי אצבע רוחב ויותר כשהיה משתין היה מקלח כלפי מעלה נגד פניו ושאלו ראבי"ה ממה היה לו הדב' הזה והשי' לו גלוי לכל קהלתינו כי הייתי חולה והולך על מקלי שחוח ולבסוף נכווצו רגלי ולא הייתי יכול לילך יותר משנה אחת וקניתי סוס והשכרתי רץ עמי ורכבתי לבבלונייא לנדיב הנשיא ר' ששת הרופא וכבואי אליו ראה ענייני ואמר תולעת יש בעטרה היא האוכלת וגם מושכת אליה הגידים כי כולם נקשרים ואגודים זה בזה ואם תחפוץ אחתוך לך הבשר שבו התולעת אך ספק יש אם תוליד אם לאו ונתרצתי לו בזה ויקח האיזמל ויחתוך מקום ברקבובית עם התולעת ומיד נתפשטו גדיי רגליי וכל איבריי ויקח תחבושת ורטייה וירפא אותי והנני בריא כאשר עיניך רואות ואני מתאוו' לאשתי ככל אדם ומקום החתך היה כמעט כרוחב חצי אצבע ומגיע עד גובהה של עטרה עד ועד בכלל ופגע ונגע מעט ורוב גובהה של עטרה קיימת וכל פי אויר העליון נחתך בעובי בשר ולא נגע אלא למטה בסילן המקלח השתן וגובתא דש"ז ומחמת שנדבק מקום החתך זה בזה ע"י רטייה נעשה מקומו צלקת למשך ראש העטרה ולא גובהה של עטרה ולכך השתן מקלח למעלה ולפי העניין שראה ראבי"ה הכשירו לבא בקהל והאריך מאוד ועיק' ראייתו דבעינן שיגיע בנקב לחלל הסילון ובנדון זה האיש כיון שלא נכנסי' בעומ' עד הסילון כש' דהא פסקינן הלכתא בין כמרזב בין כקולמס כשר ואוקמינ' להא פיסקא אפי' למעל' מעטרה דאי למטה אפי' נכרת כשר פי' אפי' נכרת מן הסילון אלמא פצוע נקב שבבשר הגיד כשר ולא חשו לשלוט בו אוירא ולא לגרידא כדפי' בגמ' מידי דהוה אברזא דחביתא וכ"ש האי גברא שאין לחוש בו שניטל רק מעט מן הבש' ואפי' למאן דפסל היינו משום אוירא שאינו מחמם ומבשל שכבת זרע אי משום דגורר השכבת הא לאו הכי כשר וכ"ש דפסקי' לכול' להכשר ובכל מקום דליכ' למיחש לאוירא או לגרידותא בעינן שיגיע לחלל הסילון כו' ולבסוף כתב ראבי"ה וז"ל ועל פי הדברים האלה החזירו לו אשתו ויבא אליה ותהר ותלד בן ואביו קרא לו אליעזר על שמי ע"כ ומעשה רב.