ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · ו
דין בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה בין דאוריית' ובין דרבנן אינו מלין אלא ביום אבל אי עביד בלילה אי דאורייתא צריך לחזור ולהטיף דם ברית ביום וגר שמל ומשוך אין צריך לחזור ומברכין אמשוך ואגר שמל כבר אבל לא על קטן:
ת"ר וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ומי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום ר"א בר שמעון אומר הנמול בזמנו נמול ביום ושאינו בזמנו בין ביו' בין בלילה ופליגא בקרא דכתיב וביום השמיני ת"ק סבר לרבוי אף שלא בזמנו ור' אלעזר בר שמעון לא דריש והלכה כת"ק וכן פסק הטור ומהר"ם הוסיף שאי עבד בלילה והטיף כבר דם ברית מן הקטן שנולד מהול או מן הגר שמל צריך לחזור ולהטיף דם ברית ביום וק"ו אם מל קטן שלא בזמנו בליל' שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ביום כדאשכחן גבי קצירת העומר שדבר שמצותו ביום הוא אי עבד בלילה אינו כשר ה"נ הכא גבי מילה עכ"ל אבל מאחר שמצאתי שכתב רבינו שמעו והרא"ש כדאמ' בפרק ר"א דמילה שנמול תוך ח' שאין צריך הטפת דם ברית וראיתו מדאמר שילהי פר' ר"א דמיל' דהיכא דקדים ומל של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות א"כ נראה דכ"ש דכשנימול בליל שמיני כבר בא לזמן חיוב מילה שאין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ואין להקשות מהא דתנן בפרק ב' דמגילה אין מלין ואין טובלין ואין מזין אלא עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע דוקא אם מל משעלה עמוד השחר הוא דכשר ואין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית הא בליל' צריך לחזור ולהטיף דהאי כשר ה"פ שאם הוא צורך גדול יכול לעשות לכתחילה וכן משמע מפי' הרמב"ם ובזה בלילה ודאי אסור לעשות לכתחילה אבל אם כבר מל לעולם אין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ומ"ש הרשב"א בתשובה וז"ל קטן שהצריכוהו רופאים בקיאי' למולו תוך ח' מפני הסכנ' ויש שם מוהל ישראל וכן נכרי מי ימול אותו ואם מל אותו נכרי מהו מילתו תשובה ברי"ת כל מחמת הסכנה שאין לך דבר עומד מפני פקוח נפש ומיהו כל שמלו אותו קודם ח' אין זו מילה אלא חתיכת בשר בעלמא ואין הפרש בזה בין נכרי לישראל ואם לא גמרו את המילה כגון שנשארו עדיין ציצין המעכבין או שלא פרעו יחזרו לאחר שיתרפא ויטלו ציצין ופורעין ע"י מוהל ישראל ע"כ א"ל מדכתב אלא חתיכת בשר בעלמ' משמע שחולק על ר"ש דכת' אף נימול ח' דאין צריך לחזור ולהטיף דשאני התם דנימול לרפואה ולא לשם תורת מילה כלל והנה מה שפסק גבי קטן שנולד מהול כבר כתבתי לעיל דליתא כלל ואפי' גבי משוך וגר לא נ"ל שצריך להחזי' מאח' שמדאוריית' נעול אלא רבנן תקינו למול וכעין דאורייתא תקון למול ביום אבל לעכב להיות חוזר ומטיף דם ברית אין סברא כלל ואפי' גבי קטן שעבר סמכו יכול לומר דלא מעכב אי מל בלילה ואינו דומה לקצירת עומר שיש לו זמנו קבוע ביום ט"ז ואי עבר זמנו בטל משא"כ במילה וגם נוכל לומר דלא גרע מנולד מהול דל"צ להטיף ממנו דם ברית אלא מנהג הוא שלא יהא כערל בלא הטפת דם ברית וה"נ שמל כבר א"כ בודאי יצא ומה בכך שלא עביד המצוה בזמנו הא נמי לא מל אותו ביום השמיני אלא שלא היה בדעתי לחלוק על הגאון בלי ראייה ברורה אבל אותן שהן מדרבנן פשיט' שאינו מעכב ושמעינן מהאי בריית' דגר שנתגייר אחר שמל שצריך הטפת דם ברית לא כר"י שפסק בפ' ר"א דמילה מאח' דהלכה כת"ק שסבר אפי' קטן אין צריך להטיף ק"ו בגר כדמוכח התם דלר' שמעון בר אליעזר עדיף קטן מגר דאמר בקטן לא נחלקו ב"ש וב"ה שצרי' להטיף ממנו דם ברי' אלא נחלקו בגר כו' מ"מ נראה דהלכה כת"ק ונוכל לומר דהוא סבר צ איפכא דבגר כ"ע מודו שצריך להטיף וכן פסקו ה"ג וראייתו מהכא דת"ק ור"א בר שמעון לא פליגי אלא אי נימול ביו' אבל לכ"ע צריך הטפת דם ואל תשגיח בספרים שלנו שכתוב נמי בהאי ברייתא קטן שנולד כשהוא מהול וכן ברש"י וע"כ טעות סופר חדא דא"כ פליגי ת"ק ור"א בר שמעון בקטן אי נמול ביום משמע דצריך הטפת דם ברי' לכ"ע והיינו כב"ש ודלא כהלכתא ושום פוסק לא הביא ראייה מזה הברייתא לקטן שנולד כשהוא מהול ועו' דאי בקטן שנולד כשהו' מהול איירי וסברי דצריך להטי' דם ברית כב"ש א"כ ע"כ לב"ה משום ספק ערלה כבושה הוא א"כ פשיטא דנימול ביום שמיני ועוד הסמ"ג בהל' גרי' והרא"ש בפר"א דמיל' ובפ' החולץ מביא ראייה לדברי ה"ג שחמו' גר מקטן מהאי בריית' ואי גרסי' נמי קטן בהאי בריית' א"כ אף בקטן מוכח דצריך הטפת דם ברית אלא ע"כ טעות נפל בספרי' אגב שיטפ' דבריית' לעיל משוך ונולד כשהוא מהול אוכלים בתרומה כו' תנא נמי בהך לישנא בברייתא דהכא וכן הטור י"ד הביא כל הנך שאינן נימולים אלא ביום לא הביא קטן אלא בע"כ טעות הוא ולעניין ברכה על הטפת דם ברי' בגר שמל כבר נ"ל שצריך לברך אף שהרא"ש פסק בפ' החולץ שלא לברך לא בקטן ולא בגר לא צ"ל דבריו גבי גר דהא מברכי' על כל מצוה דרבנן והכי נמי גבי גר מדרבנן הוא דבעי הטפ' וכן המשוך שפי' מברכין עליה' אף שדעת הרי"ף והרמב"ם שאין לברך הלא השיג הרמב"ן על הגר שמל וסבר צריך לברך וכ"ד הרשב"א בתשו' וכן עיקר הלכ' בין מילה בזמנה בין שלא בזמנה בין דאורייתא בין דרבנן אינה אלא ביום אבל אי עביד בליל' אי דאוריית' צריך לחזור ולהטיף דם ברית ביום אבל משוך וגר שמל אין צריך להחזיר ומברכי' אמשוך ואגר שמל כבר אבל לא א על על קטן:
נותר שנשרף בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו אלא ביום ודין דערל שהזה הזאתו כשירה וערל אסור במעשר שני ודין דאונן מותר בתרומה: ז מסקינן בסוגיא כשם שמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום ה"ה נמי נותר שנשרף בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו אלא ביום כך פסק ר"א בן פדת ור' יוחנן הודה לו ועוד אמר ר' אלעזר שערל הזא' כשיר' וכן הלכה ולא ס"ל כר' עקיבא דסבר ערל כי טמא בכל דוכתא אלא כרבנן וכן פסק הרמב"ם ומ"מ האי דאיבעי לן בסוגי' אם ערל מותר במעשר שני כטמ' או לאו פסק הרמב"ם דאסור ואף דבתלמו' משמע דלר"ע הוא דאסור דחשיב ליה ערל כטמא מ"מ פסק לאיסורא מהא דר' יצחק יליף מעשר שני בג"ש מפסח לאסור ערל כמו שילפינן פסח ממעשר שני לאסור אונן אבל מ"מ אונן מותר בתרומה ואף שחמור ממעשר משום דכתיב וכל זר לא יאכל וגו' זרות אמרתי לך ולא אונן ועוד יש דברים שאסורי' במעשר משא"כ בתרומה וק"ו שיש כמה דברים שיש בתרומה משא"כ במעשר כדאיתא בפ' שני דבכורי' ומייתי ליה הכא בסוגיא התרומה והבכורים חייבי' עליה מיתה אם אכלן בטומאת הגוף וחומש ואסורי' לזרים והן נכסי כהן לקדש בו האשה או לקנות עבדים ושפחות ועולי' באח' ומאה וטעוני' רחיצת ידים והערב השמש משא"כ במעשר שני ועוד יש דיני' דשייר התנ' שנוהגין בכל שאר שני השמיט' משא"כ במעשר שאינו נוהג בשלישי ובששי אלא במעשר עני וגם אין להם פדיון משא"כ במעשר שני ועוד תנן יש במעשר ובכורים משא"כ בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאות מקום לירושלים וטעוני' ודוי בערתי הקודש מן הבית ואסורי' לאונן וחייבי' בביעור בשנה השלישי' ואסורי' כל שהן מלאכול בירושלי' פי' אם נתערב דבר א' באלף לא בטיל דהוי דבר שיש לו מתירי' כגון לאכול בירושלים והא דקתני לעיל גבי ביכורים ועולים בא' ומאה היינו שאין לו מתירין כגון שנתערב בחולין שמותרי' לזרי' ובכורי' אסורי' לזרים אז לא מקרי דבר שיש לו מתירים אלא עולי' בא' ומאה והכא איירי שנתערבו בתרומה כך פי' ר"ש בזרעי' וצריך פי' לפירושו כי אפי' נתערבו בחולין אין עולין באחד ומאה להתירו לאכול חוץ לירושלים אלא עולי' באחד ומאה כדי להתירו לזרים אבל לעול' שם בכורים עלייהו לאכול הכל בתורת בכורים בירושלים ולאו דווקא פי' ר"ש שנתערב בתרומה אלא מילתא דפסיקא קאמר וכן יראה מפי הרמב"ם כאשר פירשתי ודוקא בדבר שיל"מ אבל אם נתערב בתולי' בירושלי' ובאת לאסור לערל ולטמ' ולאונן בטל ברוב וגידולי' אסורי' מליאנ' ביכושלים כלו' חוץ לירושלים וכן המעש' אם לא יפד' והרמב"ם האריך בפירוש' וכת' שאיירי שנתער' בירושלים ונזרע לשם גם ר"ש האריך ופי' בסיגנון אחר ואני קצרתי כי אין נפקותא האידנא כל כך ועו' יש ב' דינים דשייר' דמעשר וביכורים אם אכלן בטומאת עצמו לוקה משא"כ בתרומה דאינו עובר אלא עשה ואסור לדלוק מהן בטומאה משא"כ בתרומה שנטמאה שמותר לדלוק מהן: