אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שלישי › יד

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שלישי · יד

יג

דין ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות וה"ה אי ליכא צרה בהדה כן הדין ואם נתן גט למאמרו ופי' בהדיא דנותן גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה לייבם אפי' היא גופה ודוקא שפי' אבל נתן גט סתמא קאי בלא יבנה על כל האחים:

מתני' ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת א' מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר יבמה יבא עליה מי שיש עליה זיקת יבם א' ולא שעליה זיקת שני יבמי' ר"ש אומר מיבם לאיזה שירצה וטעמא מפ' תלמודא בפ' שני דמספקא אי מאמ' ככנוס' דמי וקונה ממש או לא מ"ה ממ"נ שרי בכל אחת אם מאמרו של שני מאמר אזי אשת שני הוא מיבם ואין זה אשת שני מתי' דהוי כמו שכנס ופקע זיקה ואם אינה ככנוסה א"כ לא בעי לא היא ולא צרתה אלא עיקר טעמא דת"ק דאסרינן מדרבנן גזיר' שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מייב' לתרוייהו שהכ' דמיין כאילו שתיהן באו מבית א' דהיינו מבעל המאמר ואשר לא יבנה בית אחיו אמר רחמנא בית א' הוא בונה ואין שני בתים הוא בונה כדלקמן בהחולץ ונחלוץ לחדא וליבם לחדא גזירה שמא יאמרו בית א' בב' יבמות מקצתו בנוי ומקצתו אינו בנוי ויאמרו פי' מה חשש איסור בכך ומשני חיישינן שמא יעשה במקום אחר איפכא ויחלוץ ברישא והדר ייבום וקם בלא יבנה וכתב הרי"ף והרא"ש לא תימא דוקא בדאיכא צרה הוא דאיכא למיגזר אבל היכא דליכא צרה בהדה מתייבמת אלא אפי' דליכא צרה חולצת כדמסיק רבא להדיא בפ' האשה אמתני' דבן ט' שבא על יבמתו כו' אמר רבא הא דאמרי רבנן זיקת שתי יבמי' מחליץ חליץ יבומי לא מתייבמת לא תימא ה"מ היכא דאיכה צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא דליכא צרה אפ"ה מחליץ חלצה יבומי לא מיבם וכ"פ הרמב"ם והטור ומסיק ונ"ל הטעם שנא' במשנה משום אשת שני מתים דמשמע שהאיסור מדרבנן הוא משום שנראה כאשת שני מתים דאסור' מדאורייתא כדאשכח' בפ' המגרש ולא אמר התו' טעמי' דילי' משום שתי יבמות מ"מ היא אסורה להתייבם משום שנראית כאשת שני מתים וא"כ איכא למימר היכא דאיכא צרה תתייבם הצרה ויחלוץ לבעלת המאמר א"כ הוכרח התלמוד נמי לפרש טעמא משום ב' יבמות וכן חילק הרמב"ם ממש באלו הב' טעמי' בפי' ועכשיו נסתלקו דברי התוס' שהקשו כי מסוגיא זו משמע דאשת שני מתים לא אשכחן בשום עניין שהן מדאורייתא מדאיצטריך הכא לטעמא דב' יבמות כו' ולא גזר משום אשת שני מתים ובפ' המגרש משמע דהוי דאורייתא וישבו בדוחק אבל לפי מה שפי' לק"מ ובפ' האשה רבה בסופו אבאר יותר ומסיק אמר רב' נתן גט למאמרו פי' שהתנה בפי' שהגט שהוא נותן אינו אלא למאמרו ולא לזיקתו הותר צרתה ולא אתי למימר ולמשרי שתי יבמות הבאות מבית א' כו' הא שקלי' למאמרו ולא נראית אשת בעל המאמר כלל מ"מ היא אסורה ולא משום שפסלה דקם בלא יבנ' שהרי לא נתן גט לזיקה אלא למאמרו מ"מ גזרינן דמחלפ' בשאר בעלת גט שנותן גט סתם שקם ליה בלא יבנה ואסורה א"ד אמר רב' נתן גט למאמרו הותרה אפי' היא גופא מ"ט מאי דעביד שקל ולא מחלפא בבעלת גט מאחר שפי' להדי' שהגט שהוא נותן בעבור שיפקע המאמר דעביד אבל אם נתן לה גט בסתם קאי בלא יבנה על כל האחים והלכה כלישנא בתרא וגם הוא לשון המקיל ובשל סופרים אזלינן להקל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה