ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שלישי · יג
דין שאין לדון ע"פ עדו' שבכתב בין בד"מ בין בדיני קנסות וכן בעדות אשה שזינתה או לפסול עדות אין דנין ע"פ השטר ושם ביארנו דאם מצא כתוב בשטר מת פלו' או נהרג משיאי' את אשתו דבעדות אשה להתירה לינשא הקילו ואפי' אין החתימה מקויימת ומיהו אם מצאו כתוב בלא חתימת העד אין משיאין:
פסק' רש"י פי' בחומש מפיהם ולא מעי כתבם מכאן שאין העדים יכולים להעיד בכתב ולשלוח לב"ד אחר וכתבו התו' והרא"ש אין להבי' ראייה לדבריו מהא דתני' בפ' מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר אלא בכתב ורחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני גבי אלם שאינו ראוי להגדה כלל כדאמרי', בעלמא כל שאינה ראוי לבילה בילה מעכבת בו ור"ת נהג שישלחו עדים עדותן לב"ד בכתב ולא קרינ' בהם מפיהם ולא מפי כתבם כיון שזוכרין עדותן אף שאפשר לומר ששכחו עתה מ"מ בעת שכתבו היו יודעי' ואם יראו בכתב יזכרו ומדברי הרמב"ם יראה כרש"י שכ' בפ"ג דהל' עדות וז"ל דין תורה שאין מקבלי' עדו' לא בד"ג ולא בד"נ אלא מפי העדים שנא' על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן אבל מד"ס שחותכי' ד"מ בעדו' שבשטר אעפ"י שאין העדים קיימי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וכתב הטו' עליו הרי שלא התירו אלא לחתו' בשטר ומ"מ נהגו העם כר"ת לשלו' עדו' בכת' למקו' אחר שמכירין חתימ' והנרא' בעיני דלאו משום דינ' אלא משו' תיקן העול' ותיקן הסוחרי' שהולכים למרחקי' מבית' לשוקם לטרוף לחם חוק' ולוין ופורעי' ומקיפי' ממקום למקום שלא יהא צריך כל פע' ליקח עדי' עמו ואולי אף הרמב"ם מודה לזה ומ"ש שהתירו בשטר לרבות' דסיפ' קא' כמו שמסיק ואין דנין בעדות שבשטר בענייני קנס וק"ו מכו' וגלות וכ"נ עיקר כרש"י ורמב"ם שאין לדון ע"פ עדות בכתב א"ל בד"מ נוהגים היתר כר"ת אבל בדיני קנסות וכן בעדות של אשה שזינתה או לפסול עדות אין דני' על פי השטר וכן עדים מעידים הקדושי' בכתב ידן בלא ב"ד כאשר כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ט וז"ל ועל עדות שאמרת אם מקבלי' מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שיעשה מדעת מתחייב בשטר מקנה שממנה אנו למדין שנא' וכתוב בס' וחתום וגו' שהמוכר צוה לכתוב ולחתו' וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיה' הוא זו וזהו שאמרו הודאה בפני שנים צ"ל כתובו שאם לא צוה אין להם לכתו' ואם כתבו שלא מדעתו אין עדותן עדות וכדאיתא בפ' זה בורר דגרסינן התם ההיא אודיתא דלא הוי כתב בה אמר לנא כתובו וחתימו והבא ליה אביי ורבא דאמרי תרווייהו היינו דרשב"ל דאמר חזקה אין עדים חתומין על השטר אלא א"כ נעש' גדול כלו' והכי נמי חזקה לא חתמו אלא א"כ אמר להם חתימו מתקיף לה רב פפא מי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי שאלינהו לספרי דאביי וידעי לספרא דרבא וידעי אלמא טעמא דידעי הא לא ידעי פסולה והכי אם כתבו וחתמו העדים שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זה עד שיבואו ויעידו מפיהם ועוד האריך וקצרתי ומ"מ היכא דהוגבה העדות כבר והעידו בפה ובפני ב"ד והב"ד היו מקיימים פשיט' דשליחותייהו קעבדינן ודנין עליה וכן מצאתי בהג"ה מיימוני שכ' מן הירו' דפ' בתרא דיבמות משמע כרש"י דגרסינן מצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג ר' יהודא אומר משיאין את אשתו ור' אבין אמ' אין משיאין את אשתו עכ"ל ואיני יוד' דממאי בריר' ליה כ"כ לפסוק כר' אבין ולא כר"י אדרבה מסתברא להקל גבי עדות אשה כדברי הרמב"ם וז"ל הטור סי' י"ז כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג פליגי בה בירו' חד אמר משיאין את אשתו וח"א אין משיאין את אשתו וא"א הרא"ש הבי' דברי שניהם ולא אסיק בחד מנייהו ולכאורה נראה דאזלינן לחומרא והרמב"ם כתב מצאו כתוב בשטר פלוני מת פלוני נהרג וידוע שהוא כתב ישראל תנשא אשתו עכ"ל ואף הטור לא כ' אלא לכאור' אבל האמ' הו' כדברי הרמב' וגם הרי"ף הבי' דברי שניה' ולא אסי' בחד מינייהו ונא' שדעתו להקל כדי להשוו' דעת הרמב"ם לרבו הרי"ף וכן פי' הר"ן את דברי הרי"ף בפרק מי שאחזו וכ"נ מדברי נ"י וכ"פ בהג"ה מיימוני על דברי הרמב"ם בשם ס"ה דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן מצאתי בתשובה במרדכי ארוך וז"ל על האשה אשר שאלת אם היא מותר' לינשא אם לאו אומר אני אחרי שר' יוסף מעיד אשתו מותרת לינשא אעפ"י שר' יוסף אינו בפנינו אלא כ"י שמכירין העולם ולא חיישינן לומר מפי כתבם ומצאתי ראי' בירו' בסוף יבמות מצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג משיאין את אשתו ר' אבין אומר אין משיאין את אשתו ונרא' דהלכה כדברי המיקל בעדות אשה דאפי' פסול מכשירי' משום עגונ' כ"ש מפי כתבם שמשיאים את אשתו כר' יודא וכה"ג אמרו בפ' מי שאחזו אמר רבא מי שיכול לדבר מפי הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו כו' ושקיל וטרי' טובא עד דאמר רב יוסף בר מניומי בעדות אשה אקילו בה רבנן אלמא דאפי' עדות דרמיזה הכשירו לעדות אשה כדמוכח סוגיא וכ"ש מפי כתבם. ויתר מצאתי בפי' ר"ח כו' והאריך וקצרתי כי מילתא דמסתברא הו' וכתבו בנ"י בשם הריטב"א הא דמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת כו' דוקא כשנתקיים כ"י של אותו עד אבל קצת מן המפרשי' ובכללם הרמב"ן כתבו דאפי' בשאינו מקויים נמי כיון דקיום שטרות דרבנן הכא אוקמי אדאורייתא וטעמא דמסתבר הוא בעיני מורי ומיהו כל כיוצא בזה נראה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ וכן כתב הר"ן בפ' מי שאחזו וז"ל בשם הרמב"ן חזינן בי' פלוגתא איכ' מ"ד דוקא כשנתקיים ואיכא מ"ד אפילו בלא קיום משיאין והדין סברא עדיפא טפי הילכך אפי' בע"א מפי כתבו ואעפ"י שאין מקויים משיאין ע"כ. המ"מ נמי כתב ג"כ על זה בשם הרשב"א להתיר ורבינו ירוחם כתב דאיתא בירו' שאם כתב כך בשטר בלא חתו' אין משיאין אא"כ מצא עד בכתב עכ"ל ופשוט הוא ואם שכחו העדים ורוצים להעיד על כתיבת ידן כתבתי בפ' ג' דכתובות סי' כ"ג: