ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שלישי · יב
דין דהעדים לא יעידו מתוך השטר שחתמו בו כשאין זוכרין המעשה אבל יכולין להעיד איך שחתמו בעדות זה על השטר או עדים אחרים יכולין להעיד איך שראו שטר חתום והכירו חתימת העדים דדמי לקיום שטרות:
מסקי' בגמר' מ"ט לא תקנו זמן בקידושין ולא חיישינן שמא יחפה ומשני משום דא"א לתקן במב"ש בו זמן דעדיין איכ' חיפוי אצל מי ככי' שט' קידושין אי גבי דילה מה מועיל הזמן הלא תמחוק הזמן אם יבואו עדים שזינתה אחר הזמן הכתוב בשטר ואי גביה דיליה היכא דבת אחותה היא ויחפה עלי' נמי ואי לינחי גבי עדי' מ"נ אי זוכרי' העדים באיזה יום היו הקדושין א"כ לסהוד כלומר זמן בשטר מאי מהני ואי לא ידעי בלא שטר ויעידו מתוך השטר מפיהם אמר רחמנ' ולא מפי כתב' אבל גבי גירושין מאחר שהאשה צריכה לשמור הגט היטב ולהראות שהיא מגורשת בו לא מחק' כי יראה שלא תפסול הגט בכך וכתב הרא"ש והוא מדברי התו' מפיהם ולא מפי כתבם וא"ת מאי נ"מ אי מסהדי על פי כתב' והא אמרינן בפ' גט פשוט מי שנמחק חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד ועושים לו קיומו וכן אמרינן בהגוזל קמא גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכ' סהדי דידעי מאי דכתב בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא אלמא כשהעדים אחרים מעידים שראו שטר חתום בכתב ידי עדים לא קרינן ביה מפי כתבם כל שכן כשהן עצמם מעידי' שחתמו על השטר וי"ל דודאי כשהן מעידים בפני ב"ד שראו שטר חתום והכירו חתימ' עדי' אין זה מפיהם ולא מפי כתבם דהוי כמו קיום שטרו' דעלמ' שהעדים מקיימין החתימה בפני ב"ד והוי כמו שנחקרו עדות העדים החתומי' על השטר בב"ד וכן הכא נמי אם היו עדים מעידי' שחתמו בעדות זה על שטר זה לא קרינן מפיהם ולא מפי כתב' אלא דחיישינן הכי שלא יעידו שכ' ראו בשטר אלא יעידו מעצמן על המעשה כאלו הן זוכר' אותו והם אינן זוכרין אלא על פי השטר ורחמנ' אמרה מפיהם ולא מפי כתבם והרי"ף הארי' ורצה ליישב בעניין אחר ואינו נראה רק כדברי התו' וכן כת' הרא"ש וז"ל וריף כתב בסיגנון אחר ומה שכתבתי הוא דברי התו' ועיק' ואין להשיב עכ"ל: