ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · כט
דין הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ויש הוכחה שלא כיונה להפטר ממנו אחר מיתת בעלה כופין אותו שיחלוץ לה ואם נדרה מיבמה בסתם אפילו בחיי בעלה מבקשין מיבם שיחלוץ לה ואין כופין אותו וביארנו דאין עליה דין מורדת וביארנו דכל מה שאמרנו אינו אלא בנדר שהוא קיים אבל אם תמצא פתח לנדרה מתייבמת ודין יבם שהיה נכפה בחיי אחיו ועתה טוען שנתרפא עליו להביא ראייה ומאחר שאי אפשר לו להביא ראייה הרי הוא בחזקת בעל מום ואין חוסמין אותה:
מתניתין הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה ואם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה והא דקאמר נתכוונה כו' נראה דכל סתם נדרה היינו נתכוונה לכך א"ל שיש קצת הוכחה שלא כיוונה לזה וכן כתב הטור והוכחה נראה כל היכא שידוע שהיה להם כעס זה עם זה א"כ אמרינן דלא כוונה לכך כדי להפטר ממנו ובגמרא איבעי' להו אם אמרה בחיי בעלה נטולה אני מן היהודים כו' שלא תיבעל לשום יהודי וממילא אסורה נמי ליבם מהו' מי מסיק אדעת' כו' דמיית בעלה ונפלה קמי יבם או לא פי' המחוור שתפסו רוב רבותי' קדמונים ואחרונים דהכי קמבעי להו אי מסיק אדעת' כו' ולאסור נפשה על היבם קמכוונה ומבקשין היבם שיחלוץ או דלמא לא עשתה כדי לאסור על עצמה את היבם רב אמר יבם אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל ודייק בסוגיא כוותיה דרב וכתב הרי"ף וז"ל וכן הלכתא ונפקא מינה דלא הוי מורדת וטעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הוי מורדת ושמעת מינה דליתא לשמואל דאמר אין כותבין איגרת מורדת על שומרת יבם עכ"ל וכתב הרא"ש וז"ל השיב עליו הראב"ד וז"ל מהא לא שמעינן מידי דבין בחיי בעלה בין אחר מיתת בעלה הרי אנו נזקקין להתירה או בכופין או במבקשין ואם איתא דמורד' הויא איבעי לך למשבקה בעיגונא ולא להתירה בכופין או במבקשין וא"ת דנאסרה עליו בנדר משום הכי מבקשין מ"מ מהא ליכא למשמע מידי דהא בעלמא בין דהויא מורדת בין דלא הויא מורדת לא כופין אותו ולא מבקשין אותו והכא משום דנדרה ומיתסרא עליה כופין ומבקשין ולא שמעינן מינה מידי וכן הקשה עליו הר"ר אפרים ז"ל תלמידו דא"כ קשיא שמואל אשמואל דאיהו גופא הוא דקאמר הכא ואמאי שתיק גמרא מיניה אלא ודאי ליתא להאי דיוקא וליכא למשמע מינה דהוי מורדת ולא שמעינן מינה אלא הא דלאחר מיתת בעלה אין כופין לחלוץ כפשטא דמתניתין אבל להפסיד כתובת' מילתא אחריתי היא ולא שייכא בכופין או במבקשין דהכא כלל עכ"ל וכן דעת בעל המאור ואף שהרמב"ן בספר מלחמות בא ליישבו אין זה אלא דחיקא בעלמא וכן הזהיר בלשונו שכתב יש לי ללמד זכות עליו כו' גם לא הזכיר שם השגת הראב"ד אלא בא ליישב שם קושית ר' אפרים שהקשה שמואל אדשמואל דלא נחשביה ח"ו טועה אבל לא לפסק הלכה כתב הר"ש בר צמח בתשובה מה שאמרו בנודרת הנאה מיבמה מבקשין ממנו וכופין אינו אלא כשהנדר קיים אבל אם מצא פתח לנדרה מתייבמת ולא אמרינן בה דליבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת מיתה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים והוא הדין אם היה בעל מום בשעת נפילה ונתרפא שהוא מייבם ועוד כתב ביבם שהוא נכפה בחיי אחיו וטוען שנתרפא עליו להביא ראייה וכיון דנכפה הוי מום שבסתר ואי אפשר להביא ראייה הרי הוא בחזקת בעל מום ואין חוסמין אותה: