אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › כו

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · כו

כה

דין היכא דשניהם מודים שלא בעל אין להצריכה גט אחר והיכא שהוא אומר שבעל אף שהיא נאמנת לומר שלא בעל מאחר שהוא תוך ל' כופין אותו לחלוץ ומוציאה בגט:

פסק רש"י פירש הא דהיא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוציא בגט דלאחר ל' יום קאי דומיא דסיפא דהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי ואף על פי שחזר ואמר לא בעלתי צריכא גט וחליצה דאיירי נמי באחר ל' יום דבתוך שלושים יום אינה צריכה גט אלא שכופין אותו לחלוץ כדאיתא ברישא ור"י פירש דסיפא איירי נמי אפילו תוך ל' וממ"נ בעי גט ואפילו שניהם מודים שלא בעל אפ"ה מצריך גט לכניסה והא דאמרינן בתוך ל' יום אם אומרת לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ ולא הזכיר נתינת הגט משום דאכתי לא אתא לאשמעי' תקנתא דגט בהדי חליצה אלא איירי בדין כפייה ובקשה דחליצה ולי נראה להכריע דבוודאי אם שניהם מודים שלא בעל למה לנו להצריכה גט אחר בע"כ מסתמא לא מחזקינן להו ברשיעי בכדי לומר לא בעל והוא בעל אבל מכל מקום היכא שהוא אומר שבעל אף שהי' נאמנת לומר שלא בעל מאחר שהוא בתוך ל' יום כופין אותו לחלוץ מכל מקום צריך נמי להוציאה בגט לפי דבריו דמה הפסד יש לו בגט יותר מבחליצ' בשלמא הא דכופין אותו לחלוץ איכא חידוש אף שאסרה עליו כל ימיו ובגט יכול להחזירה כשאר כל הנשים כמו שכתב בנימוקי יוסף משא"כ איפכא והרמב"ם להדיא פסק דבתוך ל' יום יחלוץ ויוציא בגט ופירש המגיד משנה משום הכי צריכ' גט דכיון דהוא אמר בעלתי חיישינן לה אכן כבודו במקומו מונח ופירושו אינו נכון בזה דמשום הכי צריכה גט מאחר שכנסה א"כ בודאי עשה בה מאמר וצריכא גט למאמרו אפי' שניהם מודים שלא בעל דהא הרמב"ם לא איירי בגט יוצא מתחת ידה אלא שעכשיו בא לגרשה אבל מכל מקום נ"ל הדין דין אמת אפי' גט יוצא מתחת ידה והוא אומר שבעל אחרי כן והיא אומרת שלא נבעל' אף שהיא נאמנת תוך ל' יום וכופין לחלוץ אפילו הכי צריך ליתן גט גמור מאחר שאמר שבעל וחיישינן לחומרא ואף כופין אותו לכך מאח' שאינו מפסיד ביה מידי וכ"ש היכא שהיא אמרה נבעלתי וצריכ' לגט גמור והוא אמר לא בעלתי ואפטרה בחליצה וכבר נתן גט למאמרו שהרי גט יוצא מתחת ידה שכופין אותו אף לגט כדי להתיר' וכופין על זה משום מידת סדום מאחר שאינו מפסיד בגט מידי והיא תהיה אסורה שהרי שויתה לנפשה חתיכה דאסורה ויש בידו להתירה בגט איך לא יתיר אותה ולא כדברי הטור שכתב היבמה שנתייבמה ובא להוציאה ואומר שעדיין לא בעל וצריכה חליצ' והיא אומרת שנבעלה ודי לה בגט בתוך ל' יום נאמן וצריכה חליצה וכיון שהיא אומרת שבעל ולפי דבריה צריכה גט אין די לה בחליצה מבקשין אותו שיתן גט אבל אין כופין אותו בע"כ גם בלאו הכי נראה שלא דק שכתב לפי דבריה צריכה גט כו' הרי אף לפי דבריו צריך להתירה בגט מאחר שכנסה א"כ צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו וא"ל דמיירי בגט יבמין יוצא מתחת ידה שהרי כתב אחרי כן ואם גט יוצא מתחת ידה כו' משמע דהכא לא איירי בגט יוצא מתחת ידה ולענין מה שכתב הטור דבתוך ל' נאמן הבעל להצריכה חליצה והיינו כמו שפירש רש"י הא דקאמר היא אמר נבעלתי כו' דיוציאה בגט היינו לאחר ל' יום דכל בתוך ל' יום נאמן דל' יום מוקי אינש אנפשיה אבל הרמב"ם פליג וסבר דאפילו בתוך ל' יום אינה צריכה חליצה וז"ל היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אינה צריכ' חליצ' שאין זה נאמן לאסרה על כל אדם אחר שכנסה ע"כ וצריך לחלק לפי מה שפירשתי היכא שאמר שבעל שצריכה לגט אף שנאמנת לכופו לחלוץ ולא אמרינן שאין בידו לאוסרה משום דשאני הכא דאמרינן כל כנוסה מן הסתם בחזקת בעולה וא"כ אין כח בידו לאסור אותה נגד החזקה והתם כשהוא אמר בעלתי אף שהיא נאמנת בתוך ל' יום לומר שלא בעל מכל מקום חיישינן לחומרא לדבריו להצריכה משום האי חזקה גופא דכל כנוסה מן הסתם בחזקת בעולה היא ומכל מקום על דרך הישר להצריכה חליצה לכתחלה בתוך ל' יום כדי שלא יהא לב הכונסה נוקפו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה