אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › כג

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · כג

כב

דין היכא שבא על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה שפסל החרשת עליו מלמדין את הקטנה שתמאן ויוציא את החרשת בגט:

פסק כתב הרמב"ם היכא שבא על החרשת וחזר ובא הו' או אחיו על הקטנה שפסל את החרשת עליו ומלמדין את הקטנה שתמאן ויוציא את החרשת בגט והראב"ד השיגו דכיון דשתיהן יוצאת למה מלמדין אותה למאן וכך הוא פירש השגתו דס"ל בכאן לכולי עלמא אין מלמדין אותה למאן אלא תמתין עד שתגדיל ותצא בגט ותחלץ מאחר שהחרשת אסורה עליו לעולם וא"כ בחנם מלמדין אותה למאן שלא מן הדין שהרי צריכים להרחיק מן המיאון והוא אזיל לשיטתיה, דלעיל דפליג אפילו היכא שמרויחין בזה המיאון שיקיים החרשת אפילו הכי סבר דאין מלמדין למיאון א"כ הכא שאינו מרויח כלל בזה המיאון שהרי החרשת אסורה עליו וצריך להוציאה א"כ פשיטא דאין מלמדין אותה למיאון ודע' הרמב"ן דאפ"ה מלמדין אותה למאן לטובתה שתרויח בזה שלא תצטרך לעגן עד שתגדיל ולא תפסול לכהונ' והטור א"ע כבודו במקומו מונח לא הבין השגתו וכתב שמדבריו יראה שסובר שהחרשת תצא בגט והקטנה נשארת אצלו וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל ע"כ ואני לא מצאתי כן בכל דברי הרא"ש ואי משום דס"ל להרא"ש דביאת החרשת אינה פוסל את הקטנ' מה ראייה מזה הלא אף הרמב"ם סבר כן ושאני התם דבעילת הקטנה היא תחלה דשריא ממ"נ ואין ביאת החרשת הבאה אחריה פוסלת אותה לפי אותה גרסא דלא גזרינן אטו בעיל חרשת כדפרישי' אבל אי בעיל חרשת תחלה פשיטא שביאת קטנה לעולם ביאה פסולה דשמא היא קנויה לגמרי ולא הוי כנכרית ביאת החרשת קנויה ומשוירת ופוסלת לביאה הבאה אחריה שהרי פוסלת אפילו לפיקחת הבאה אחריה ע"כ נראה בעיני דלא דק שוב עיינתי בפיר' של המגיד משנה שמצאתי להדיא שלא הבין הטור להשגת הראב"ד והרשב"א השיג על הרמב"ם בעניין אחר וז"ל הרמב"ם כתב בא יבם על החרשת וחזר בא על הקטנה כו' שתמאן והחרשת יוצאה בגט וזהו תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנ' בביאה ובזיקה ועוד שהוא ז"ל כתב גבי גדולה וקטנה הבא על הקטנה וחזר בא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדול' שבעילת זו קנוי קניין גמור ע"כ ואם איתא דחרשת יוצאת בגט מפני שנפסלה תחילה בביאה דקטנה ואין יציאתה דקטנה מתירה מ"ט גדולה והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחילה ואם מיאנה מתירה אף בחרשת כן וצ"ע ועוד בתר מסקנת פסק הלכה ק"ל למאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחיו על הקטנה מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו שהרי עקרה הזיקה במיאנה לגמרי וכמי שלא הייתה צרתה כלל וקיי"ל כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו וקיי"ל נמי כר' אליעזר דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו ע"כ ומ"מ נ"ל דברי הרמב"ם עיקר דנהי שתוכל למאן לזיקתו ואף לביאתו היינו שתנשא לשוק בלא חליצה אבל לא למשרי ליבם משום דנראה כבונה ב' בתים ממש שהרי כבר קיים מצות יבום בקטנה בבעילה ראשונ' ועכשיו בונה בית אחר ואינה דומה לקטנה וגדולה דביאת הקטנה לגבי גדולה לאו כלום היא ובית אחד הוא בונה וכן עיקר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה