אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › כב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · כב

כא

דין מי שהיה נשוי ב' יתומות קטנות ומת ובא יבם על הראשונ' וחזר ובא הו' או אחיו על השניה לא פסל את הראשונה וכן הדין בשתי חרשת קטנה וחרשת בא יבם על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על השניה פסל את הקטנה בא על החרשת ואח"כ בא הוא או אחיו על הקטנה פסל את החרשת פקחת וחרשת בא על פקחת וחזר ובא על החרשת לא פסל את הפקחת והחרשת יוצאת בגט בא על החרשת ואח"כ בא על הפקחת פוסל החרשת ויוצאת בגט והפקחת בגט וחליצה גדולה וקטנה בא על הגדולה וחזר ובא על הקטנה לא פסל הגדולה ומלמדין הקטנה שתמאן ויקיים הגדולה וקטנה צריכה גט כשתגדל:

מתניתין מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניי' לא פסל את הראשונה וכן שתי חרשות קטנ' וחרשת בא יבם על הקטנ' וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנ' בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת פקחת וחרשת בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפקחת פי' החרשת יוצאת בגט ואף שאין ביאה אחר ביאה היינו לגביה דידה אבל צרתה יש ביאה וצריכה גט כדפרי' לעיל בפר' ר"ג והאי חרשת נמי צרתה במקצת שהרי קנויה ומשויר' בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת פוסל את החרשת פי' והחרשת יוצאת בגט והפקחת שהיא ביאה פסולה שהרי החרשת פוסלת תחילה צריכה גט וחליצה וכן כתב הרמב"ם והטור אחריו והיינו טעמא לפי שביא' החרשת אינ' פוטרת לפקחת מן היבום וא"כ מאחר שביאתה ביאה פסולה צריכה גט וחליצה גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדול' או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה פי' והגדולה יוצאת בגט וחליצה כדפריש' ר"א אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו מ"מ מודה ר"א שאם לא מיאנה שאסור לבא על הגדולה תחילה כו' או איפכא ולעולם הקטנה צריכה גט כשתגדל מכח ספק שמא קנויה היא והגדולה שבא עליה אחר שבא על הקטנה צריכה גט וחליצה אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' אליעזר וכן אמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר. והנה מה שכתבתי במשנה שאם בא אחר כך הוא או אחיו על החרשת שאינה פוסל את הקטנה הוא גירסת הרי"ף והרא"ש אחריו וכן פסק הרמב"ם ולפי דבריהם צ"ל דפליגי מתניתי' אהך ברייתא דמייתי לעיל בסוגיא היכא שבא יבם על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת שנאסרו שתיהן כו' ומפרש תלמוד' דבודאי מן הדין אינו פוסל את הקטנה ממ"נ אי קנויה לגמרי א"כ אין ביאת חרשת פוסלת ואי אינה קנויה כלל א"כ כנכרית בעלמא היא אלא דגזרינן דשמא בעיל חרשת תחילה שהיא קנויה ומשוירת ואז אפי' אי קטנה קנויה לגמרי מ"מ ביאת חרשת שבתחילה פוסלת וגם אינה יוצאה בגט שהרי ביאה פסולה אינה פוטרת אלא תמאן עד שתגדל ותחלוץ ומ"ה גזרינן אפילו אי בעיל קטנה תחילה ששתיהן נאסרו אלא מוציא את החרשת בגט והקטנה תמאן ותמתין עד שתגדל ותחלוץ וא"כ ס"ל לפי גירסת' דמתני' פליגי ולא גזרינן אבל מניין להו זאת ויותר תימא על הרמב"ם שנתן טעם לדבריו שכתב אי' פוסל את הקטנה לפי שביאת הקטנה מעולה ממנה לפי שהקטנה תבא לכלל גדלת לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחילה ע"כ ומניין לו סברא זאת ואדרבא בסוגיא שקיל וטרי' אם היא עדיפא אי קטנה שהרי תבא לכלל גדלות או חרשת עדיפא משום דגדולה היא ובת ביאה ולפי המסקנא דקטנה קנויה ואינה קנויה וחרשת קנויה ומשוירת ורש"י גרס פסל את הקטנה משום דגזרינן כדברי הברייתא כיצד תקנת' ודבריו נראין עיקר מאחר דלא אישתמע לן דפליגי וכן דעת הראב"ד:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה