אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › כא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · כא

כ

דין מי שהיה נשוי ב' יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה וכן הדין בשתי חרשות לעניין ביאה דווקא קטנה וחרשת אין ביאה של אחת מהן פוטרת צרתה אלא מלמדין הקטנה שתמאן והחרשת תתייבם ואם לא מיאנה כונס את החרשת ופוטרת בגט פקחת וחרשת ביאת או חליצת הפקחת פוטרת צרתה החרשת אבל איפכא לא:

מתניתין מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את צרת' וכן שתי חרשות ומפרש תלמודא דהאי וכן שתי חרשות דקאמר אביאה קאי אבל חליצה לא שייך בחרש וחרשת אפי' בפקחין ונתחרשו מאחר שאינה בואמר ואמרה אבל קטנה וחרשת אין ביאה של אחת מהן פוטרת צרתה פירש ואף ע"פ דשתיהן דרבנן משום דאין קנין שוה דקדושי קטנה מספקא לן אם קונה קנין כלל גמור פירש כל היכא שצריכה למאן כגון הכא שלא תצטרך לעגן ולהמתין עד שתגדיל ותחלוץ ותפסול לכהונה אפשר דאכה"ג לא תקינו רבנן שיהא בה קנין אפילו לא מיאנה בקידושין וחרשת קונין במקצת ומשיירין במקצת לפיכך אין אחת פוטרת את צרתה ופקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת וכן גדולה וקטנה כו' ומסיק תלמודא כיצד תקנתן אמר רב חסדא אמר רב כונס את החרשת ומוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדל ותחלץ וכתב הרי"ף דרב לא בא לפרש אלא דברי חכמים אבל לר' אליעזר דפליג לעיל במשנה ואמר מלמדין את הקטנה עד שתמאן הכא נמי מלמדין אותה למאן כדי שתהא החרשת מותרת ליבם ועוד ברוב ספרים גרסינן במשנה דלקמן ר' אליעזר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן והיינו דפליג נמי במשנה דהכא והראב"ד חולק ואמר מאחר דתני בר קפרא לעולם ירחיק אדם מן המיאון א"כ לא פסקינן לעיל כר' אליעזר שמלמדין את הקטנה למאן אלא במקום מצוה כדי לקיים מצות יבום בחברתה אבל הכא שכבר קיים מצות יבום בביאה ראשונה שוב אין מלמדין אותה למאן אבל הרמב"ן קיים דברי הרי"ף וז"ל שכתב למה לא תמאן הא טעמא דבר קפרא משום דלמא גדלה ומחרטא בה וזו יוצאה על כל פנים למה תתעגן עד שתגדיל ותחליץ ותפסול מן הכהונה שופך מי בורו ואחרים צריכין לו ותאסר חרשת על בעלה שכנסה בהיתר וע"כ לא הוצרכו לומר בגמרא ואי אשמעינן אלא בסיפא דמתניתין דבא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה דאי קיים מצוות יבם והוא פוסלן על עצמן בפשיעה לפיכך היה ראוי שלא להחזיר להתיר וכן ברישא משום דגדולה לא רמיא קמיה דמעיקרא כאחות אשה דמיא ומוטב שתצא משתתיבם אבל הכא שאין תקנה אלא להוציא שתיהן למה לא ילמדוה למאן לתקנתה ותקנת חבירתה וכ"ש שנמצא בנוסחאות בכולן מלמדין את הקטנה והכי איתא בתוספת' וכתב הרא"ש וכן נראה דבריו וכן פסק הרמב"ם ועיקר ומ"מ היכא דלא מיאנה אז דינא הכי דכונס את החרשת ופוטרת בגט דבחליצה אי אפשר לפוטרה דאינה בת חליצה ומוכרח גם כן להוציא בגט דמאחר שיחלוץ לקטנה אם כן קמא עליה אף החרשת בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה