ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · יז
דין דבזמן הזה אין למאן אפילו אם מיאנה לא תנשא עד שתתגרש אבל אם כבר נשאת על ידי המיאון לא מפקינן מבעלה אפילו למדוה למאן רק שלא יהיה לה י"ב שנים ויום אחד ואותו המורה ראוי להורידו מגדולתו:
פסק המיאון נהגו בימים האחרונים אשר לפנינו שלא למאן ונתפשטו מהחכם מהר"ר מנחם מעיל צדק אשר איזן ותיקן כמה גדרים וסיגים לתורה והיה מומחה וגדול בתורה ונתפשטו תקנותיו וגזירותיו בכל ארץ אשכנז וכתב טעמא למלתא שלא יאמרו הבריות אשת איש יוצאת בע"כ של איש בלא גט וא"כ מתוך זה יקילו בעונש אשת איש וגם שמא תמאן בפני עמי הארץ ובוקי שלא ידעו זמן המיאון אם ראוי למאן דשמא לא יבדקו בשנותיה הטיב ועוד נראה דאיכא למיחש שמא יבואו למאן בקטנה אפילו ביתומה שנתקדשה ע"י אביה שהיא אשת איש גמורה והסכימו לזה כל החכמים האחרונים גדולי הדור אשר היו לפנינו ובפרט הגדול והחסיד מהרר"י מרגליות ומהר"ר פנחס מפראג ומהר"י יהודא מינץ אבל מה שנתן מהר"י מינץ טעם לדבריו דשמא בחלו דדיה מאחר שהיתה בעולת בעל שהרי אפילו ע"י מיעוך דדים באו הסימנים כדאיתא בפרק בא סי' ואז הוי הסימנים למטה סימנים גמורים והא דאמרינן תוך זמן כלפני זמן היינו סימני מטה לחוד אבל אם הסימנים למעלה הוי גדולה דאזלינן לחומרא כלישנא קמא דבפרק עשרה יוחסין דתינוקת בת ט' שנים ויום אחד היכא דאיכא שדים נכונו ושערך צמח חשבינן כגדולה לחומרא לא נ"ל דבריו כלל דלא אשכחן בתוך הזמן להיות כסימנים גמורי' אלא בבנים דאמרי' בפ' קמא בנים הרי הן כסימנים אבל בחלוצתו לא ושם בפרק עשרה יוחסין נאריך בזה וגדול אחד בדורו אשר היה לפני נהג ועשה הלכה למעשה והושיב ב"ד ומיאנה יתומה בבעלה שהיה אדם גדול בתורה ונחלקו עליו כל החכמים האחרונים אשר הזכרתי וכל גדולי אשכנז וגזרו עליו שלא תצא במיאון וברכוהו על ככה ומרוב חשיבתו וגדולתו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהן ובגזירות' והביא שגם לפניו היו נוהגין במיאון והיתה נשאת אותה אשה לאדם אחר על פי אותה המיאון אבל שמעתי שזיווגן לא היה עולה יפה לכן מסכים אני לגזירת הקדמונים שלא למאן ואף אם מיאנה שלא להשגיח במיאון ולאסור אותה עד שתתגרש אבל אם נשאת בב"ד על פי המיאון אפילו הורה המורה שלא כדין וראוי להורידו מגדולתו מכל מקום לא מפקינן מבעלה אפילו למדוה למאן רק שלא יהיה לה י"ב שנים ויום אחד: