ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · יו
דין דלעולם ידבק אדם בג' דברים דהיינו בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים וירחוק מן המיאון ומן הפקדונות ומן ערבות ועיקר שירחיק מן המיאון היינו שלא ילמדה וביארנו דאין לקדש יתומה אלא אם כן יביאו ראיה שהיא גדולה או על פי גדולי העיר שיזדווגו [לקדשה] להגון לה או היכא שיש לחוש שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
תניא בר קפרא לעולם ידבק אדם בג' דברי' פירש אליבא דאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי כאלו פוגע בערוה כו' ועיקר דין זה כתבנו בפרק החולץ ובהבא' שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו וכו' ובהפרת נדרים כר' נתן דתניא ר' נתן אומר הנודר כאלו בונה במה בשעת איסור במות והמקיימן כאלו הקריב עליה קרבן בשעת איסור לפי שמרגיל עצמו בכך ומ"מ מי שרוצה לנהוג במדות חסידות כריב"ל שלא שאל על נדרו מעולם הרי זה צדיק גמור ואפילו מי ששואל לפעמים על נדרו להתירו מכל מקום אם רואה שיש יראת השם ומגדר מלתא בנדרו לא ישאל על נדרו וכ"ש נדר בעת צרה וירחוק מג' דברי' מן המיאונים ומן הפקדונות כשהוא בן עירו ומצוי גבי' שמא ימצא ערמה שיחזור ויטלנה שלא בפניו ויחזור ויתבענו ומן ערבות קבלנות והא דירחוק מן המיאון עיקר פירושו שלא ילמדה למאן ואפי' אם היא רוצה למאן ישתדל עמה בדברים לפתות' שלא תמאן ור"ח כתב בפירושו בשם הגאון דאין לקדש יתומה עד שיביאו ראיה שהיא גדולה כדי להתרחק מן המיאון וצ"ל הא דתקנו נשואין לקטנה היינו היכא שיש לחוש שלא ינהגו בה מנהג הפקר והתו' הביאו ולא חלקו עליו ובפסיקתא כתב להדיא שאין לקדש יתומה עד שיביאו ראיה שהיא גדולה וכן נראה שלא לסור מדברי ר"ח והגאון שכל דבריהם דברי קבלה ומכל מקום במקומות שלא נהגו בה מיאון כלל והאחרונים גזרו עליה שלא ינהגו האידנא מיאון כלל בכל מקומות אשכנז והנמשכים אחריהם א"כ אין לחוש מלקדש יתומה כשהיא קטנה וכ"ש לפי מה שכתב אא"ז בשם ר' שמחה שפליג על דברי הגאון להדיא וכתב מסתברא כיון דתקינו לה רבנן קדושין ונשואין אנו אביהן של יתומים לקדשה להגון לה קודם שיקדימנה אחר וכן עמא דבר ע"כ. ומכל מקום אף לפי דבריו משמע שצריכה להנשא על פי חשובי העיר שהם ידעו אם הגון לה ויעלה זיווגן יפה ולא תבא לידי כ מיאון במקומות שנוהגין בה המיאון: