ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · טו
דין ב' אחים נשואי ב' אחיות יתומות קטנות או חרשות ומת אחד מהם תצא משום אחות אשה אחת גדולה ואחת קטנה מת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה מת בעל הגדולה מלמדין הקטנה למאן וייבם הגדולה ואם לא מיאנה והגדילה מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וביארנו דדוקא מיאון דמצוה מותר ללמד ולא בע"א:
מתניתין ב' אחין נשואין ב' אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ר' יהושע אומר אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו אלא מוציא את אשתו בגט משום זיקה שאוסרת ואת אשת אחיו בחליצה ואין הלכה לא כר' יהושע דמוציא את שתיהן ולא כר"ג שאמר תמתין עד שתגדיל שתצא יבמתו דלעולם היא אסורה עליו משום זיקת אחות אשה דלעיל בריש פר' ב' קי"ל דיש זיקה ור"ג לטעמיה דס"ל בפרק ר"ג אין זיקה אלא הלכתא כר' אליעזר דמלמדין אותה למאן (וכתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה ואם, לא מיאנה הקטנה והגדילה ל"ש בא עליה לאחר שהגדילה ל"ש לא בא עליה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה). והא דמלמדין למאן דוקא למיאון משום מצות יבום אבל בלא מצות יבום צריך להתרחק מן המיאון כדלקמן: